פסוק א:זכר ה' מה היה לנו. הגדולה שהיה:
פסוק א:הביטה וראה. הביטה במה שהיה לנו לשעבר וראה במה שעכשיו ותעריך זה לעומת זה ותראה גודל חרפתנו:
פסוק ב:נחלתינו. הוא הביהמ"ק כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה שהיה מקום השראת שכינה ועתה נהפכה לזרים והיינו כחות הטומאה כי סביב רשעים יתהלכון כידוע ליודעי חן: )(
פסוק ג:ואין אב. שיתומים חיים אנחנו שהלך ונסתלק אבינו שבשמים ממנו:
פסוק ג:אמותינו. היינו ציון וירושלים:
פסוק ד:מימינו בכסף שתינו. כשהם היו נכנעים תחתינו מ"מ היינו שותים אפי' מימינו מהם בכסף ולא גזלנו מהם מאומה ועתה עצנו במחיר יבואו במחיר הטובות שעשינו עמהם יביאו אותן עצים אשר הטעינו על צוארינו כאשר נרדפנו עד שיגענו ולא הונח לנו:
פסוק ו:מצרים נתנו יד. וכל זה היה בעין ששמנו בטחונינו על מצרים ולא בהקב"ה ולכך באו עלינו הצרות:
פסוק ז:אבותינו חטאו. הכוונה ע"ד האמור בכתבי האר"י כי מחמת שנפש הבן בכח נפש האב ולפעמים כשהבן עתיד להיות רשע גורם להחטיא את האב ולזה ג"כ מתודין ואומרין שמחמת עונותינו הרבים כל העונות שעשו אבותינו נחשבים לחטאינו מחמת שנעשו בגרמתינו:
פסוק ז:ואינם. חשב הקב"ה עונות אבותינו לנגדם כאילו אינם:
פסוק ז:ואנחנו עונותיהם סבלנו. אנחנו נענשים גם בעונותיהם כענין שנאמר פוקד עון אבות על בנים והוא מהאי טעמא שבגרמתם חטא האב ולכך הגדיל העונש עד כי עבדים משלו וגו':
פסוק יב:בידם נתלו. תלו עצמם בידיהם ואבדו עצמם לדעת בחטא שבשלותם פני זקנים לא נהדרו:
פסוק יד:זקנים משער שבתו. פירשו המפרשים כי הלוים הבחורים היו משוררים והזקנים היו משוערים וזהו אמרו מעת אשר הזקנים משער שבתו ובחורים מנגינתם מאז שבת משוש לבינו היות כי נפלה עטרת ראשנו:
פסוק יז:היה דוה לבנו. ועם כי היה לנו כל הצרות האלה לא היה דוה לבנו רק על הר ציון ששמם.
פסוק יט:ה' לעולם תשב. עיקר בקשתי היות כי עכשיו אין השם שלם ואין הכסא שלם ולזה מבוקשינו אתה ה' לעולם תשב שיהיה השם שלם והכסא שלם: )(
פסוק כ:לנצח תשכחינו ימות המשיח נקרא נצח ומבקשת למה תשכחינו מלהשיבנו אליך עד זמן ימות המשיח ותמתין עד שנהיה אנחנו המתחילים בתשובה ולזאת תעזבנו לאורך ימים ע"כ מבקשין אנחנו היה המתחיל להשיבנו:
פסוק כא:כקדם. כימי צאתם ממצרים שהיית אתה המתחיל
פסוק כב: אם מאס מאסתנו. הלא כבר קצפת עלינו עד מאד וקבלנו עונש שלנו ולכך מבקשין השבינו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם אמן: