פסוק א:זכור – הזכור בלב והמבט בעין. והטעם כל הצרה שעברה עלינו קודם הגלות והחרפה שאנחנו בה:
פסוק ב:נחלתנו – שדות וכרמים, מכורה לזרים שהם בארצנו:
פסוק ג:יתומים – ועוד היינו עם הגרים עלובים כאילו יתומים היינו:
פסוק ג: ואין אב - ידוע שמנהג משפחת האב לעזור היתומים:
פסוק ד:מימינו – אפילו המים והעצים שאינם ברשות אדם נקנה אותם במחיר רב, כי העיר יושבת במצור מן אויב:
פסוק ה:על – ואם אנחנו מביאים המים או העצים, על צוארנו נרדפנו, הצר רדפנו ויגענו חנם, כי לא יניח לנו מה שהיינו מביאים:
פסוק ו:מצרים נָתַנּוּ יד – דגשות הנו"ן במלת נתנו תחת נו"ן השרש, כי זאת הנו"ן סימן המדברים. ונתינת היד שבועה וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ (יחזקאל יז יח) והטעם כתקיעת כף כי נשבעו למצרים ואשור ואולי נשׂבע:
פסוק ז:אבותינו – זאת הרעה הבאה עלינו בעבור עונותינו שהתחברו עם עונות אבותינו והם נמלטו ולא אנחנו, כטעם פוקד עון אבות על בנים:
פסוק ח:עבדים – ועבדינו נותני מס לנו כאדום משלו בנו:
פסוק ח:פורק – כמו מציל, כמו ויפרקנו מצרינו (תהלים קלו כד), ושניהם מגזרת מפרק הרים (מ"א יט יא):
פסוק ט:בנפשנו – בתחלה היו עבדינו מביאים לחמנו ועתה אנחנו בעצמנו. והישר בעיני שטעמו בסכנת נפשנו וכן כי בנפשותם הביאום (דהי"א יא יט):
פסוק י:עורנו – ואם לא נסתכן להביא לחם נמות ברעב:
פסוק י:נכמרו – כמו יבערו ויקדו. ונכמרו כי נכמרו רחמיו (בראשית מג ל):
פסוק יא:נשים – לא די לנו צרת הרעב עד שעינו העבדים נשינו. וכל שכיבה באונס והיא כדרכה תקרא ענוי:
פסוק יב:שרים – אין לנו שרים שיושיעו נשינו כי אפילו הם נתלו בזרועם. ויש אומרים כי בידם שב אל העבדים הנזכרים למעלה:
פסוק יג:נשאו – בחורים לטחון, ויהיה טחון שם הפועל, כמו נלאיתי נשוא (ישעיה א יד), וכשל כח הנערים בהניע עץ הטחנה. ויש אומרים שהוא כמשמעו, והטעם כי כל מחנה צריכה לטחון ולעצים:
פסוק יד:זקנים – מנהגם היה לשבת בשערי ירושלים:
פסוק טו:שבת – על הקרבנות שנכרתו:
פסוק טו:ומחולנו – המחוללים והמשוררים:
פסוק טז:נפלה – בית המקדש מקום השכינה:
פסוק יז:על זה היה דוה לבנו – והעין חשכה מרוב הבכי:
פסוק יח:על הר ציון ששמם – פועל עבר, כמו כאשר אהב (בראשית כז יד):
פסוק יח:שועלים – מנהגם להיות בחורבנות:
פסוק יח:הלכו בו – המהלכים, כמו ויחנטו אותו (בראשית נ כו). ויהיה הלכו כטעם הליכה מהבנין הכבד והוא פועל עומד. ובעבור שמצאתי עָרוֹם הִלְּכוּ (איוב כד י) הוצרכתי לדקדוק הראשון:
פסוק יט:אתה ה' – ידענו כי מלכותך לא תסור, ולדור ודור אתה יושב על כסא המלוכה:
פסוק כ:למה – בעבור שאתה עומד לנצח למה תשכחנו סלה:
פסוק כא:השיבנו – לעיר משכן שמך, ונשוב לעבדך כימי קדם:
פסוק כב:כי – השיבנו מהרה, אלא אם מאסתנו בעונינו כבר קצפת עלינו קצף גדול. והישר בעיני להיותו כי אם מאוס מאסתנו בעונינו כבר קצפת עלינו יותר מדאי, והוא ברחמיו ירחם עלינו ועל האומללים, ויעמיד השר מיכאל, להליץ טוב על ישראל, ובא לציון גואל:
