א זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט (הַבִּ֖יטָה) וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ ב נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אין (וְאֵ֣ין) אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ ד מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ לא (וְלֹ֥א) הֽוּנַ֖ח לָֽנוּ׃ ו מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ אינם (וְאֵינָ֔ם) אנחנו (וַאֲנַ֖חְנוּ) עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃ ט בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃ י עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ יב שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃ יג בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃ יד זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃ טו שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃ טז נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃ יז עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃ יח עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ יט אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר׃ כ לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃ כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ ונשוב (וְֽנָשׁ֔וּבָה) חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃ כב כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־(ְאֹֽד׃<br><small>[השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם]</small)
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נחל אשכול

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק א:
זכור ה' מה היה לנו. פירש רבינו האר"י זצ"ל כי שם מ"ה מדת רחמים היה בחינת אלהים דין וז"ש מ"ה כלומר שם מ"ה הויה דאלפין היה לנו גימטרי"א אלהים עכ"ד ואפשר בזה לפרש פסוק לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך דכבר נודע מ"ש רז"ל דרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין וז"ש לא לנו ה' לא לנו גימט' אלהים מדת הדין לא לנו ה' כלומר לא תהיה לנו ה' שלא יתהפך רחמים למדת הדין. אלא מדת רחמים כמות שהיא תהיה רחמים. ועוד נבקש לא לנו שאפי' מדת הדין לא תהיה דין כי לנו גימט' אלהים כי לשמך מ' תן כבוד גימט' לב השפעה מחכמה לזיווגו בסוד בתאב"י ותהי לי לאשה כמ"ש בזהר הקדוש על חסדך השפעת החסדים ועל אמתך ת"ת ואז אפילו מדה"ד תהיה רחמים וא"ש ההי"ב ודו"ק:
פסוק ה:
על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו. פירש הרב מהר"ש אוזידה במ"ש על עזבם את תורתי ודברי תורה הם ענקים לגרגרותנו ולצוארנו ועל צוארנו שביטלנוהו מלהגות וכו' ע"ש ואני עני נ"ל לפרש בסגנון זה כי הנה כתבנו לעיל דבגמרא אמרו שלא ברכו בתורה תחילה ופירש רבינו יונה ז"ל כי לא היו מחשיבים התורה בגדר שתהיה ראויה לברך עליה וכו' ע"ש ושם כתבנו דמלבד שלא היתה מועלת התורה להציל מיצה"ר עוד בה שנענשים על מה שלמדו ונתנו כח לסט"א וז"ש על צוארנו שלמדנו תורה נרדפנו על התורה הגם שהיינו עוסקים בתורה ביגיעה לא הונח לנו שלא היתה חשובה בעינינו ומשו"ה לא בירכו בתורה תחלה ויש להם עונש על התורה שלמדו וזהו שאמר על צוארנו נרדפנו:
פסוק ח:
עבדים משלו בנו פורק אין מידם. פירש הרב מהר"ש אלגאזי כי אמרו רז"ל היו צריה לראש כל המצר לישראל נעשה ראש והטעם כי האדם בחירי ולכך נעשה המצר לישראל מלך וכתיב לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ולא יעשה כלה בכח הבחירה שבידו ולז"א עבדים משלו בנו ולא מלכים אשר לבם ביד ה' ואינם עושים כפי רצונם ובחירתם אלא הם עבדים ויש להם הבחירה. על כן פורק אין מידם:
פסוק טז:
נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. אפשר במ"ש לא לן אדם בירושלם ובידו עון שהתמידין מכפרין וכו' ופירש הרב מהר"ש פרימו במ"ש כי אין אדם חוטא במזיד אא"כ חטא בשוגג בתחלה ולכך כיון שהתמידין מכפרין השוגג א"כ אינן באים לידי עון עכ"ד וז"ש נפלה עטרת ראשנו שהוא בית המקדש ואין כאן קרבנות וא"כ אוי נא לנו כי חטאנו בשוגג ומזה נבא למזיד כי בטלו התמידין המכפרין על השוגג. ואפשר לרמוז כי הקרבנות מגינים עלינו מצרינו כמ"ש פ"ק דמגילה ועתה כי נחרב הבה"מ ואין לנו קרבנות מתעוררים הדינים וז"ש נפלה עטרת ראשנו ונחרב בה"מ ולא יש קרבנות וא"כ אוי נא לנ"ו גימט' אלהים שמתעוררין הדינים ח"ו:
פסוק יז:
על זה היה דוה לבנו וגו'. להבין התכת הכתובים שמעתי משם הרב המובהק כמהר"ר יהודה הכהן ז"ל (מרבני ירושלם בזמן הפר"ח) כי הנה שתים זו שמענו אשר קונן סילוק הצדיקים באומרו זקנים משער שבתו וגו' וחרבן בה"מ באומרו נפלה עטרת ראשנו. והמקונן הדר מפרש על זה היה דוה לבנו כלומר על זה דסליק מיניה חרבן בית המקדש היה דוה לבנו לבד. אבל על אלה שהוא סלוק צדיקים שאמרת זקנים משער שבתו חשכו עינינו וקשה סילוקן יותר מחרבן בה"מ עד כי חשכו עינינו מרוב הבכי והאנחה ויהיב טעמא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אראה בנחמה אתה ה' לעולם תשב כי שכינה לא זזה מכותל מערבי. אמנם על הצדיקים נוחם יסתר כי היא אבידה עצמית:
פסוק כא:
השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. שמעתי כי מסורת בידינו מרובה מדה טובה ממדת פורענות. וכל זה הזמן אשר סבלנו מרורות גזרו' ושמדות כשנגאל בעה"י צריך שהימים יהיו גדולים הרבה וזה פירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל פסוק שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה שהכונה דאומרים ישראל שהשמחה תהיה שנה אחת לכל יום וז"ש שמחנו כימות עניתנו שנות. דיהיו שנות כנגד הימים והטעם ראינו רעה כי כבר לרעה במרגלים נגזרה גזרה יום לשנה. ומרובה מדה טובה וא"כ צריך שהימים יהיו ארוכים מאד דשיתא אלפי שני הוי עלמא. ועתה ישראל מרוב צערם מוחלים על כך ואומרים השיבנו וכו' אף אם תחדש ימינו כקדם במדת הימים פשוטים ולא יהיו ארוכים ותסגי לן לשוב אליך כי עמך מקור חיים: