פסוק א:איכה יועם זהב. קינה זו נאמרה על יאשיהו כמו שנאמר בדברי הימים (ב יט) הלא היא כתובה על ספר הקינות ועמה חיבר בתוך הקינה את שאר בני ציון:
פסוק א:יועם. יכהה כמו דאת מתרגם (ויקרא יג) כהה עמיא:
פסוק א:זהב. מראית פנים המצהיב כזהב:
פסוק א:ישנא. ישתנה ממראיתו:
פסוק א:הכתם. קבוצת כלי נוי הזהב שהם לעדי קרוי כתם:
פסוק א:אבני קדש. בנים המאירים כאבנים טובות ומ"א כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיהו קוברו במקומה ועליה הוא קורא תשפכנה אבני קדש:
פסוק ב:המסלאים בפז. המהוללים והנערכים כפז הרואה אותם אומר ראו תוארם של אלו כמראית פז וכן (איוב כה) לא תסולה בכתם אופיר (שם) בכתם טהור לא תסולה (תהלים סה) סולו לרוכב בערבות לשון הילול וערך הן:
פסוק ב:לנבלי חרש. כדי חרש שנותנים בהם יין כגון נבלי יין (ירמיה כח) ונבליהם ינפצו:
פסוק ג:גם תנין. אף על פי שאכזרי הוא חלצו שד כשרואה את בנו בא מרחוק רעב חולץ שדיו מתוך נרתיקו שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו והיניקו גוריהן:
פסוק ג:בת עמי לאכזר. רואים את בניהם צועקים ללחם ואין פורש להם שחייהם קודמים להם לחיי בניהם מחמת הרעב:
פסוק ה:האמונים עלי תולע. על בגדי צבעונין:
פסוק ה:האמונים. לשון (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה:
פסוק ה:אשפתות. אשפות של זבל שוכבים על האשפות בחוץ:
פסוק ו:ויגדל עון וגו'. פורענותם מוכיח עליהם שגדול עונם משל סדום:
פסוק ו:ההפוכה כמו רגע. שהרי סדום לא נמשכה צרתם כרגע אחד נהפכה:
פסוק ו:ולא חלו בה ידים. ידי האויב כי ע"י המלאכים נהפכה, ויש מדרשי אגדה ואינו מיושב על סדר המקראות:
פסוק ז:זכו נזיריה. שריה כמו נזר וכתר ואני אומר נזיריה ממש שהיו מגודלי שער ונאים ביותר ומוסב על בת עמי:
פסוק ז:אדמו עצם מפנינים. אותם שהיו מראיהם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר חשך תארם מפחמים:
פסוק ח:עצם. לשון מראה כמו (שמות כד) וכעצם השמים לטוהר קו"לר בלע"ז:
פסוק ח:צפד. נקמט ונתחבר ואין לו דמיון:
פסוק ט:שהם יזבו מדוקרים וגו'. חללי הרעב היו נפוחים מריח תנובות השדה שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב והרי זה מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב:
פסוק ט:מדוקרים. מבוקעים בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב קרוי דקירה:
פסוק ט:מתנובות שדי. משרשים ועשבים שמלקטים ואוכלים רב פרשם ומאוסם:
פסוק י:לברות. למאכל כמו (שמואל ב יב) ולא ברה אתם לחם (שם ג) להברות את דוד:
פסוק יא:כלה ה' את חמתו. אשר בערה בו כמה שנים עתה כלה אותה בהנקמו מהם:
פסוק יג:מחטאת נביאיה. של שקר היתה לה הרעה הזאת:
פסוק יד:נעו עורים בחוצות. כשהיו העורים הולכים בשוק היו נעים ורגליהם נשמטים בדם ההרוגים שהיו הרשעים הורגים בתוכה:
פסוק יד:נגאלו בדם. נתלכלכו בדם עד אשר לא יוכלו הקרובים אליהם ליגע בלבושיהם והיו קוראים אליהם:
פסוק טו:סורו. מעלינו אתם הטמאים המלוכלכים בדם:
פסוק טו:כי נצו. לשון סרחון ולכלוך כמו (ויקרא א) כמו מוראתו בנוצתה דמתרגמינן באוכליה כך חברו מנחם:
פסוק טו:גם נעו. נשמטו בדם:
פסוק טז:פני ה' חלקם. פנים של זעם מאת הקב"ה חלקם והפרידם בגוים למען אשר פני הכהנים לא נשאו בהיותם בשלוותם:
פסוק יז:עודינו תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל. כשבאה עלינו הרעה עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה שנאמר בהם (ישעיה ל) ומצרים הבל וריק יעזורו שהיו מבטיחים אותנו עזרה ולא באו כמו שנאמר בהם (ירמיה לו) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרימה, מצינו במדרש קינות שהיו באים בספינות רמז הקב"ה לים והציף לפניהם נודות נפוחים כמין מעי אדם ננערים במים אמרו זה לזה הנודות הללו הם אבותינו אנשי מצרים שטבעו בים מחמת היהודים הללו ואנחנו יוצאים לעזרתם עמדו וחזרו לאחוריהם:
פסוק יח:צדו צעדינו. אויבינו ארבו את צעדינו מלכת ברחובותינו כמו (שמות כא) ואשר לא צדה (שמואל א כד) ואתה צודה את נפשי:
פסוק כ:משיח ה'. הוא יאשיהו כמו שנאמר (ד"ה ב ל"א) ויקונן ירמיהו על יאשיהו:
פסוק כ:בשחיתותם. בגומות שחפרו:
פסוק כא:שישי ושמחי בת אדום. נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחרבוהו רומיים:
פסוק כא:שישי ושמחי. לפי שעה אבל סופך שגם עליך תעבור כוס הפורענות ותשכרי ממנו:
פסוק כא:ותתערי. ותקיאי כמו (בראשית כד) ותער כדה:
פסוק כב:תם עונך בת ציון. לקית על כל חטאותיך:
פסוק כב:לא יוסיף להגלותך. מגלות אדום ולהלן עוד: