תנ"ך על הפרק - איכה ד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

איכה ד

806 / 929
היום

הפרק

אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת׃בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר׃גַּם־תניןתַּנִּים֙חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔רכיעניםכַּיְעֵנִ֖יםבַּמִּדְבָּֽר׃דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם׃זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֙וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ׃לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץוכלכֹּ֖ליֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר׃פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּזקניםוּזְקֵנִ֖יםלֹ֥א חָנָֽנוּ׃עודינהעוֹדֵ֙ינוּ֙תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ׃קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם׃שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹםיושבתייוֹשֶׁ֖בֶתבְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר. אפשר כי בתקוני הכלים והכשרן יש רמז נאה לתשובה. דבהכשר הכלים יש ארבעה אופנים א' כי כלים חדשים הנקחים מיד הגוי צריכין טבילה. וב' אם נשתמש בהן בחמין בגעולי גוים וכיוצא אפילו פעם אחת צריכין הגעלה ברותחין להפליט טעם האיסור אשר בכלים. וג' שאם נשתמש בהם על ידי האור צריכין לכוין שיהיו ניצוצות נתזין מהם כי בערה בהם האש ובתוקף שליטת האש נפקא מיניה טעם האיסור אשר בקרבם. וד' שאם הם כלי חרס אין להם תקנה וטעונים שבירה ושבירתן היא טהרתן. וחלוקות אלו על ארבעתן מכוונים לארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש עבר על מ"ע לא זז משם עד שמוחלין לו. עבר על לא תעשה תשובה ויום הכפורים מכפרים. עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים ויסורין ממרקים. עבר על חילול ה' מיתה מכפרת. והנה כלהו גופי דרופתקי נינהו והגוף כלי לנשמה וכמ"ש בספר אמרי נועם פרשת טהרה. וכשם שבכלים הנקחים מיד הגוי והם חדשים שאין בהם איסור אלא שמץ מנהו דהיו ביד הגוי ולכן בטבילה טהרה מועטת סגי כן עבר על מ"ע בתשובה וחרטה סגי. ואם הכלי נשתמש באיסור צריך הגעלה ברותחין כן כלי הנשמה שהוא הגוף אם עבר על ל"ת ונשתמש בחמין חום היצר הרע צריך תשובה ויוה"כ דאש תענית יוה"כ בתשובה מפליט הזוהמא אשר בכלי הגוף. ואם עבר על כריתות ומיתות ב"ד דומה לכלי שנשתמש באיסור על ידי האור שצריך לכוין עד שיהיו ניצוצות נתזין וכן בכלי הגוף צריך יסורין שיהיו ניצוצות רשפי אש היסורין נתזין ממנו. ואם עבר על חילול ה' דומה הגוף לכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו וצריך שבירה הנה מיתת"ו ושבירתו טהרתו. וזה רמז קראין כי הן בעון כאשר גברו עונות ישראל לעבור על כריתות ומיתות בית דין וחילול ה' אין להם עוד תקנה עד ימותון דמיה"ם בם לכלי חרס שנשתמש בו איסור שאין להם תקנה אלא שבירה. וז"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז שהיו כלים חשובים וטהורים שאין בהם דופי איכה נחשבו לנבלי חרס כי בעון חילול ה' נדמו לכלי חרס מעשה ידי יוצר שאין להם תקנה אלא שבירה: מחטאת סדום. כי כיון שאין להם התראה והוי זדון שלהם כשגגה שלנו ואמר שגדל משני דברים האחד ההפוכה כמו רגע וברגע שאול יחתו אם שוט ימית פתאום והשני כי לא נתן שלהם לאויביהם ובירושלם היה ההפך לשתיהם. פירוש ישן כ"י: סורו סורו וכו'. נתן סיבה למה הרעו להם כל כך ולא יראו לנפשותם פן יפלו בידיהם גם הם כדרך העולם וישלמו להם גמולם שגמלו להם כי אמרו לא יוסיפו עוד לשוב אל ארצם לגור כאשר בתחילה כי זו מכה אלהית לא כמנהגו של עולם. ואם תאמר כי ה' ירחם אינו כן כי לא יוסיף להביטם כי פני המורים והזקנים לא נשאו וזקנים לא חננו וכיון שכן מי יורה להם הדרך ילכו בה. פירוש ישן כ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך