פסוק ב:הנה הוא זורה. המוץ ווונטו"ר בלע"ז:
פסוק ב:הלילה. שהיה הדור פרוץ בגנבה וגזל והיה ישן בגורנו לשמור גורנו:
פסוק ג:ורחצת. מטנוף ע"ז שלך:
פסוק ג:ושמת שמלותיך. בגדים של שבת:
פסוק ג:וירדת הגורן. וירדתי כתיב זכותי תרד עמך:
פסוק ג:אל תודעי לאיש. לבועז:
פסוק ו:ותרד הגורן ותעש. היא אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך ואחר כך וירדת הגורן והיא לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה לפיכך ירדה בתחלה הגורן ואחר כך קשטה את עצמה כאשר צותה חמותה:
פסוק ז:וייטב לבו. עסק בתורה:
פסוק ח:ויחרד האיש. כסבור שד הוא ובקש לזעוק והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה:
פסוק ח:וילפת. ואחז כמו (שופטים טז) וילפת שמשון:
פסוק ח:והנה אשה. נתן ידו על ראשה והכיר שהיא אשה:
פסוק ט:ופרשת כנפך. כנף בגדך לכסותי בטליתך והוא לשון נישואין:
פסוק ט:כי גואל אתה. לגאול נחלת אישי כמו שנאמר (ויקרא כה) בא גואלו הקרוב אליו וגאל וגומר וחמותי ואני צריכות למכור נחלתנו ועתה עליך לקנות קנה גם אותי עמה שיזכר שם המת על נחלתו כשאבא על השדה יאמרו זאת אשת מחלון:
פסוק י:מן הראשון. אשר עשית עם חמותך:
פסוק יב:ועתה כי אמנם. אם כתיב ולא קרי כלומר משמע ספק ודאי יש גואל קרוב ממנו, (ס"א אם משמע ספק והוא ודאי), אמר רבי יהושע בן לוי שלמון ואלימלך וטוב אחים היו ומהו אשר לאחינו לאלימלך לעולם קורא אדם את דודו אחיו כענין שנאמר (בראשית יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו והלא אברהם דודו היה כך היה בועז לאלימלך בן אחיו קרובו של מחלון אבל טוב היה קרוב יותר:
פסוק יב:קרוב ממני. שהוא אח ואני בן אח:
פסוק יג:ליני הלילה. ליני בלא איש:
פסוק יג:חי ה'. אמרה לו בדברים אתה מוציאני קפץ ונשבע לה שאינה מוציאה בדברים ויש מרבותינו אמרו ליצרו נשבע שהיה יצרו מקטרגו אתה פנוי והיא פנויה בא עליה ונשבע שלא יבא עליה אלא על ידי נישואין:
פסוק יד:ויאמר אל יודע. מוסב על ותקם בטרם יכיר הוא זרז לקום כי אמר בלבו אין כבודי שיודע כי באה האשה הגורן:
פסוק טו:שש שעורים. אי אפשר לומר שש סאין שאין דרכה של אשה לשאת כמשאוי זה אלא שש שעורים ממש ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות רוח חכמה ובינה עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה':
פסוק יח:כי אם כלה האיש את הדבר היום: