תנ"ך על הפרק - רות ג - העין הטובה של בעז / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

רות ג

801 / 929
היום

הפרק

וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּשמלתךשִׂמְלֹתַ֛יִךְעָלַ֖יִךְוירדתיוְיָרַ֣דְתְּהַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יוושכבתיוְשָׁכָ֑בְתְּוְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעַשִֽׂין׃וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥יאֵלַ֖יאֶֽעֱשֶֽׂה׃וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ׃וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב׃וַיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו׃וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תּ וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר׃וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥יאםגֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי׃לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר׃וַתִּשְׁכַּ֤במרגלתומַרְגְּלוֹתָיוֹ֙עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָםבטרוםבְּטֶ֛רֶםיַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ראֵלַ֔יאַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ׃וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

העין הטובה של בעז

א. מה חשבו אנשי בית לחם, כאשר רות הגיעה אליהם עם נעמי?

מה חשבו אנשי בית לחם, כאשר רות הגיעה אליהם עם נעמי?

מן הסתם הם חשבו: מי צריך את ה"שיקצה" הזאת, את המואביה הזאת!

לא מספיק שהיא הרגה את מחלון בעלה, היא באה לכאן לגרום לעוד מישהו שימות בגללה?!

ב. מה אמר בעז לרות בפעם הראשונה?

לעומת זאת בעז אמר לה:

הֻגֵד הֻגַד לי את כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשֹם. ישלם ד' פעלך, ותהי משכֻרתך שלמה מעם ד' אלקי ישראל, אשר באת לחסות תחת כנפיו.
(ב, יא-יב)

רק טוב הוא מצא בה: החסד שהיא עשתה עם נעמי חמותה, מסירות הנפש שלה בעזיבתה את משפחתה ואת ארצה, והתדבקותה בד'!

ג. מה היינו אומרים על רות אם היינו מגלים אותה בגורן באמצע הלילה?

אחר כך, כאשר רות הלכה בלילה לגורן, ושכבה למרגלותיו של בעז, מה היינו אומרים עליה?

"אמרנו לכם כמה לא טוב לקבל אשה מואביה לעם ישראל! תראו באיזה חוסר צניעות היא מתנהגת: לשכב בלילה ליד אדם זר?!".

ד. מה אמר בעז לרות בגורן?

אבל בעז, במקום "להשחיל לה קללה", כלשון חז"ל בילקוט שמעוני (תר"ו), או לפחות לגעור בה בחריפות על חוסר הצניעות שהיה בהתנהגותה, בשכיבתה לידו, אומר לה:

"ברוכה את לד' בתי. היטבת חסדך האחרון מן הראשון" (ג, י) - כמה חסד את עושה במעשה הזה! את מוכנה לותר על נישואייך לאדם צעיר, ומוכנה להתחתן אתי, שאני זקן בן שמונים, כדי לקיים את ענין היבום של הקמת השם למחלון בעלך (מלבי"ם)!

ומוסיף בעז ואומר: "לא רק אני יודע שאת אשה טובה", "כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את" (ג, יא)! כלומר: כל אנשי בית לחם יודעים כמה את אשה טובה!

איזו גדלות נפש של בעז! לראות רק את הטוב שבמעשיה, ולהתעלם מכל הצדדים האחרים!

יש להוסיף שהגמרא במסכת בבא בתרא (דף צא ע"א) אומרת:

אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בעז.

עוד אומרת הגמרא שם: "אבצן זה בעז".

על אבצן נאמר: "ויהי לו שלשים בנים, ושלשים בנות שלח החוצה, ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ" (שופטים יב, ט), כלומר: היו לו ששים בנים ובנות!

הגמרא שם מביאה את הפסוק, ואומרת: "וכולם מתו בחייו"!

האם אנחנו מסוגלים להבין את גודל הכאב שבו היה נתון בעז? הוא שיכל ששים בנים ובנות! וגם אשתו מתה! כמה כאב וכמה צער! במצב כזה, כאשר האדם שקוע בצרות שלו, קשה לו מאד לראות את הטוב שבשני, ואף על פי כן בעז רואה כל הזמן רק את הטוב שברות!

יהי רצון שנזכה תמיד להסתכל על כולם במבט טוב, ולברך אותם, ואף פעם לא להיפך.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך