נעמי מכינה את רות למשימה קשה

לאחר כלות קציר השעורים וקציר החיטים עמדה נעמי בפני משימה קשה עד מאד. נעמי החליטה שהגיעה השעה לבדוק כיצד חושב בועז לפתור את בעיית רות. נעמי החכמה והצדקת ידעה שלא בכדי הסתייג בועז מרות ולא תמך בה בגלוי. מאידך הבינה נעמי, שההצעה ללקט בשדות בועז ולהתחבר עם נערותיו איננה הצעה של מה בכך. בועז ידע כי רות היא היא הפרידה הטובה, יקרת החמד של עם ישראל, העתידה לצאת ממואב. השערתו של בועז שלא הגיעה השעה לסייע לרות, גרמה להאטת קצב המאורעות. נעמי רצתה להעמיד את בועז במצב שיחייב אותו לתת את הדעת למצבה האישי של רות ובלי ספק ימצא את הפתרון המתאים.

פתרון יציב ונצחי הוא רק באופן שאינו אסור

נעמי הבינה עוד שבועז לא יתייחס לרות אם תוצג הבעיה בדרך שגרתית, לפיכך החליטה לנקוט בדרך בלתי שגרתית כדי להביא לפתרון בעיית רות, שהיא גם הבעיה של מלכות בית דוד בכללותה. נעמי הביטה לאחור, והתבוננה בדברי ימי האומה, החל מיעקב אבינו. מסקנתה של נעמי הייתה שאם רוצים להקים דבר יציב ונצחי אסור בשום פנים ואופן לעבור על זיז של אסור, וכל הפעולה חייבת להיות כפופה להלכה. דבר המנוגד להלכה לא זו בלבד שלא יביא את התועלת הדרושה אלא יגרום נזק ולפעמים אפילו נזק בלתי הפיך.

נישואי יעקב היו בהיתר

נעמי מנתחת את התנהגות יעקב אבינו בהחלטתו לקחת שתי אחיות, דבר שהתורה עתידה לאסור. מטרת יעקב הייתה להקים את בית ישראל כפי שציוו אותו הוריו. לוא היה הדבר אסור בתקופת יעקב, לא היה יעקב נושא שתי אחיות גם אם נישואין אלה יביאו להקמת בית ישראל, כי שום עם קדוש לא יקום מנישואין אסורים.

גם יהודה לקח את תמר בהיתר

נעמי התבוננה גם במעשה יהודה ותמר. יהודה ראה שתמר לא תוכל להיות אשת שלה (בנו), כפי שלא יכלה להיות אשת ער ואחר כך אשת אונן (עיין במאמרנו שם). יהודה לא חשב לשאת את תמר לאישה ולבנות איתה את ביתו. קשה לדעת כיצד היו העניינים משתלשלים אילולא התערב הקב"ה וכוון את הדברים בדרך בלתי שגרתית. בעוד שיהודה היה אדיש לרעיון הנישואין עם תמר, רצתה תמר מאד להנשא ליהודה. תמר רצתה להתחתן עם יהודה ולהפקד מאדם שהינו מזרע שם. מאחר ולפני מתן תורה נשאו נשים בדרך שונה משלנו (עיין משנה תורה הלכות אישות פרק א הלכה א), ישבה תמר בפתח עיניים כדי להמציא עצמה ליהודה. יהודה יכול היה לשאת את תמר בדרך זו, אך הדבר לא היה הגון לאדם חשוב כמותו. כאן התערב הקב"ה, שלל את הבחירה החופשית מיהודה (כי הדבר לא היה אסור על פי ההלכה, כי אם יש אסור הקב"ה לא מתערב בבחירת האדם). אז ניגש יהודה אל תמר והציע לה את הצעתו. תמר נענתה לבקשתו אולם ביקשה ערבון מיד יהודה ואכן קיבלה את מבוקשה. למרבה הפלא יהודה מוותר על חפצים אישיים ונותן אותם לתמר בניגוד לכל הגיון. הקב"ה צריך היה להשתמש באמצעים בלתי שגרתיים כדי להוציא לעולם את מלכות בית דוד.

בזמן התרחשות המגילה מעשה יהודה ותמר כבר אסור

בימי רות ובועז ניתנה כבר התורה לישראל ואי אפשר היה לגלגל את הדברים כפי שהיה אצל יהודה ותמר. לוא בועז ורות היו נישאים בדרך שנישאו יהודה ותמר הרי הייתה מתבצעת עברה ולא ייתכן להקים מלכות בית דוד מנישואין אסורים. לפיכך צריכה הייתה נעמי לחשוב על דרך אחרת כדי להוציא לפועל נשואי בועז ורות.

התכנית של נעמי

בימי השופטים היה מותר (לשופטים ולמלכים בלבד) להתחתן בשתי צורות. או בדרך של חופה וקידושין כפי המקובל היום, או בקידושין ללא כתובה, בלי מניין ובדרך שונה מזו המקובלת היום. נעמי לא ידעה אם בועז ירצה לקחת את רות בדרך שאינה מקובלת משום שהיא מואבייה וירצה רק לגאול אותה (דהיינו ליבם אותה). או שמא יסכים בועז לשאת אותה לאשה בדרך מקובלת, כפי שנהוג בימינו. נעמי לא רצתה להציע לבועז שייקח את רות בדרך המקובלת, משום מעמדו הרם, כראש סנהדרין, לכן רצתה להציע נישואין בדרך השנייה, כלומר לא בדרך השגרתית ואם ירצה בועז לשאת את רות בדרך השגרתית מה טוב.

לאחר שגמלה החלטה זו אצל נעמי, צריכה עוד לחשוב היטב כיצד לבצע את הפעולה. בדרך הטבע קשה לבקש מרות לבצע פעולה קשה ומורכבת כזאת. גם קשה להעמיד את בועז בניסיון קשה מאוד כפי שהדרך השנייה מחייבת. נעמי ידעה שהמשימה עלולה להכשל ואם אמנם יקרה כך נסתם הגולל על מלכות בית דוד. קשה לתאר באיזה מצב קשה עמדה נעמי באותה שעה. מחשבה רדפה מחשבה ורעיון רדף רעיון. לבסוף החליטה נעמי להשתמש בכל האמצעים הטבעיים והבלתי טבעיים להצלחת המשימה והשאירה לבועז להציע אפשרות שלישית שאינה עולה בינתיים על דעתה. נעמי סמכה על צדקתו של בועז ועל מידותיו הנעלות והאמינה (באמונה ולא בהכרה) שבועז יתייחס יפה לרות אם יעמוד בפני החלטה גורלית כאשר תגיע אליו. אך כיצד משכנעים את רות הצנועה, העדינה והצדקת לבצע מעשה הרחוק מצניעות ועדינות. נעמי הייתה צריכה להרבות בתפילה שרות תסכים לשמוע בקולה ולבצע פעולה נועזת שכזאת וכן להפעיל את כל חכמתה ופיקחותה לשכנע את רות שההצעה היא לטובתה ולאו דווקא לטובת בנה המת.

וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃
(רות ג א)

נעמי פונה לרות בשיא העדינות ("וַתֹּ֥אמֶר" = אמירה רכה) ואומרת לה, דעי לך כי הצעתי אליך לא בגלל שאת מואבייה אלא גם אם הדבר היה קורה לבתי הייתי גם כן מציעה לה אותה ההצעה אשר אני מציעה לך, והרי יודעת את היטב שכל רצוני להיטיב לך לשעה ולדורות.

מָנ֖וֹחַ ולא מנוחה

את דאגתה של נעמי לעתידה הרחוק של רות בטאה במלים: "אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ" ולא 'מנוחה'. 'מנוחה' בלשון נקבה הכוונה מנוחה שאיננה נצחית בעוד שהמלה "מָנ֖וֹחַ" הכוונה מנוחה נצחית. כיוצא בדבר מצאנו הבדל בין שירה לבין שיר. שירה הכוונה דברי שבח הנאמרים על גאולה שיש אחריה שעבוד. כמו: שירת הים, שירת דוד וכו'. לאחר הגאולה של עמנו בקריעת ים סוף לא נשאר עמנו בארצו כבן חורין. שוב יצאנו לגלות עם חרבן הבית, לפיכך נאמרה המלה שירה. הוא הדין לאחר מיתת שאול לא ישב דוד לבטח והמשיך להלחם עם אויבים שונים לכן כתוב: "וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽי-הוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה"(שמואל ב כב א) אולם לעתיד לבוא, כאשר הקב"ה יגאל את עם ישראל, תהיה זו גאולת עולם שאין אחריה שעבוד לכן כתוב: "יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה"(ישעיהו כו א).

זהירותה של נעמי

לאחר שרות הסכימה לשמוע את דברי חמותה, החלה נעמי פורשת לפניה את פרטי התכנית בזהירות מרבית. נעמי שקלה כל מילה לפני שהוציאה אותה מפיה והביטה כל העת על פניה של רות כדי לבדוק את תגובותיה והבעת פניה. נעמי יודעת שלהצלחת התכנית צריכים הרבה סייעתא דשמיא ורות צריכה לשתף פעולה לאורך כל הדרך ללא נסיגה.

נעמי מדריכה את רות ואומרת:

וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שמלתך (שִׂמְלֹתַ֛יִךְ) עָלַ֖יִךְ וירדתי (וְיָרַ֣דְתְּ) הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃
(רות ג ג)

המדרש אומר: " 'וְרָחַ֣צְתְּ' מטינופת עבודת כוכבים שלך. 'וָסַ֗כְתְּ' – אלו מצוות וצדקות"(רות רבה פרשה ה פרק יב); ובירושלמי: " 'וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ' – וכי ערומה הייתה? אלא אלו בגדי שבת"(ירושלמי פאה פרק ח הלכה ד); ובהמשך: " 'וירדתי (קרי: וְיָרַ֣דְתְּ) הַגֹּ֑רֶן' – אמרה לה: זכותי תרד עמך".

האמנם נעמי חשדה ברות שעדיין יש בה שמץ של עבודה זרה? ומדוע ציוותה נעמי את רות שתלבש בגדי שבת, וכי צריך היה לומר לה שתלבש בגדים יפים כדי שתלך אל בועז?

אלא הכוונה הייתה להדריך את רות כיצד עליה לנהוג כדי שהמפעל החשוב, שפרושו הקמת מלכות בית דוד, יצא לפועל. נעמי אומרת לרות שכל אישה היוצאת להפגש עם אדם כדי לבנות את ביתה בעתיד, מציירת בעיניה שהנה עומדת היא להנשא לאדם שתוכל למצוא אתו קשר רוחני, או לבנות עתידה עם אדם עשיר, אדם מכובד וכו'. מחשבה כזו אצל אישה הינה טבעית ואין בה שום שמץ של איסור. אמנם, אומרת נעמי לרות, אם תלכי אל בועז במחשבות כאלו עלולה את חלילה להחטיא את המטרה כי נישואייך עם בועז צריכים להיות אך ורק לשם שמים כדי להקים שם המת על נחלתו ולהביא להקמת מלכות בית דוד. מכאן שכל מחשבה אחרת נקראת מחשבת עבודה זרה (אין הכוונה עבודת אלילים, אלא עבודה זרה לייעוד של רות).

זאת ועוד, עלייך ללבוש בגדי שבת, דהיינו כמו שיום השבת כולו קודש ללא כל ספק, כך הליכתך לבועז צריכה להיות בקדושה ובטהרה ללא כל פניה זרה. לכן הזכירה נעמי את זכות השבת (וכדי שרות לא תסיח דעתה ממחשבות אלה ציוותה עליה ללבוש בגדי שבת).

נעמי מוסיפה ואומרת כי גם אם תצליחי לבצע את הפעולה הנדרשת בשיא הקדושה והטהרה, בכל זאת עדיין אין הבטחה שאכן התכנית תצא אל הפועל ואת היא אשר תהיי אמה של מלכות. השטן יכול לקטרג ולהכשיל את המטרה כפי שפעל אצל מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙.

כדי להתמודד עם קטרוג השטן צריכים הרבה זכויות, וכאן עלול השטן לטעון כי כגיורת אין לך מספיק זכויות שיכריעו את הכף לטובתך, לכן אני מוכנה לצרף את כל זכויותי ולהעמידן לרשותך כדי שתוכלי להשתמש בהן לצורך מטרה נשגבה זו. זכויות בתוספת סאת הייסורים הגדולה שעברה עלי יסייעו לך בלי ספק בהשגת המטרה הקדושה.

רות יוצאת לפעולה ברגשות מעורבים

רות, שהייתה נבוכה מאד מתכנית חמותה ולא ידעה את נפשה מרוב התלבטות, נרגעה לחלוטין כאשר שמעה שנעמי מעמידה לרשותה את כל זכויותיה וייסוריה. רות הסכימה לבצע את דברי חמותה אך כאישה חכמה ידעה שאין להתלבש בבית ולרדת לגורן בבגדי השבת אלא ירדה תחלה לגורן ורק שם נהגה כאשר ציוותה אותה חמותה. על צעד נבון שכזה אומרים עליה חז"ל (שבת קיג:) את הפסוק: "תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד"(משלי ט ט). רות צועדת אל הגורן ברגשות מעורבים. בעיניים זולגות דמעה צועדת רות לבדה בין אלומות השיבולים הפזורות על פני השדה. ליבה פועם בחזקה ובפיה תפילה לקב"ה, לא להכשיל אותה ולתת אותה לחן ולחסד בעיני בועז. רות הייתה מודאגת שמא לא קידשה עצמה כראוי וחששה שמא פגם קטן במחשבתה לא יאפשר לה להגיע אל מטרתה. היא האמינה שזכות חמותה הצדקת ובעלת רוח הקודש תעמוד לה. אך מה יהיה במציאות? גורל מלכות בית דוד עומד על חוד השערה.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן