פסוק א:שיר שהוא על כל השירים. דקשה לרש"י מהו שור השירים הל"ל שור אשר לשלמה לכ"פ שור וכו'. ואח"כ ק"ל במה הוא מעולה על כל השירים לזה מייתי אר"ע וכו' שכל השורים קדש ושיר השירים קדש קדשים כך הוא הגירסא במדרש ובספרים מדויקים של רש"י ולא גרסינן שכל הכתובים אע"פ שבפ"ג דמסכת ידים כתיב שכל הכתובים קודש שם אונו אלא דברי ר"ע בלבד אבל במדרש זה שהביא רש"י דברי ר"ע ור"א בן עזריה שם הוא שכל השירים קודש ופורושו הכי הוא שכל השורים קדש ושיר השירים קדש קדשים משמע מדתלי ביום שלא היה העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים שהוא מעולה משירות הכתובים בתורה כשירת הים ושירת האזינו ודומיהם דאם הוו שירות התורה מעולים משיר השירים היה היום שנתנו בו שירות התורה מעולה ויתר כדאי מיום שניתן בו שיר השירים וזה לא יתכן בעיני ר"א בן עזריה ואמר דלא אמרינן שיר זה קודש קדשים אלא על שירי שלמה דוקא שנאמר עליו ויהי שירו חמשה ואלף והוי כאלו אמר שכל שירי שלמה קודש ושיר השירים קודש קדשים וזה הורה במשל למלך המלך הוא משל למלך מה"מ הקב"ה שנתן רוח לשלמה עבדו לברר ולסלות האוכל הוא השיר הזה מכל השירים ולכן סיים בדבריו בנמשל כך כל הכתובים קודש דהיינו כל השירים שעשה שלמה נקראים כתובים כשאר ספרי שלמה:
פסוק ב:לפי שיש מקומות וכו'. דק"ל מנשיקות פיהו הוא מיותר לגמרי. לכ"פ מנשיקות פיהו כמו מאז כלומר כאלו אמר שתהיינה הנשיקות המורגלות אצלו מאז ואח"כ קשה מה הפרש יש בין אותן נשיקות לשאר נשיקות לזה כתב לפי שיש מקומות וכו' אך אני מתאוה להיות נוהג עמי כמנהג הראשון פה אל פה:
פסוק ב:פה אל פה. והמפרשים פירשו שהכריח רש"י מצד שלא אמר ישק לי רק ישקני כמו שפי' ראב"ע ז"ל כי כל נשיקה שאינה פה אל פה באה עם למ"ד כמו וישק יעקב לרחל גשה ושקה לי וכו' ורבים ע"כ אמר ישקני לרמוז שתהיה הנשיקה בפיו:
פסוק ב:מכל משתה יין ומכל וכו'. דק"ל מאחר שרצה להפליג הל"ל מכל תענוגי העולם. לכ"פ מכל משתה יין ומכל וכו' ואח"כ ק"ל ואיך נכלל שמחה ועונג ביין. לכ"פ ולשון עברי הוא להיות וכו':
פסוק ג:שם טוב נקרא ע"ש שמן טוב. דק"ל עתה בא לשבחו במעלות עצמותיו ומהו המעלה ששמניו טובים. לכ"פ שם טוב וכו':
פסוק ג:שהריחו בהם אפסי ארץ וכו'. דק"ל מהו לריח שמניך הל"ל שמניך טובים לכ"פ שהריחו בהם אפסי ארץ וכו':
פסוק ג:שמן אשר תורק תמיד להיות ריח ערב וכו'. דק"ל תורק ל"ל הל"ל שמן שמך. לכ"פ נקרא שמך להיות וכו':
פסוק ג:אף רחב הזונה אמרה כי שמענו את אשר הוביש וכו'. דק"ל לשון רבים. לכ"פ יתרו ורחב:
פסוק ג:בתולות. דק"ל מהו הפי' של עלמות לפי פשוטו ולפי הדוגמא. לכ"פ בתולות לפי שהדיבור וכו':
פסוק ד:ואני אמרתי אחריך נרוצה וכו'. דק"ל ממ"נ אם ירוצו א"צ לימשך ואם הוכרח לימשך א"כ לא ירוצו. לה"כ אני שמעתי וכו' ואני אמרתי אחריך נרוצה וא"צ למשכני:
פסוק ד:עודנה לי גילה ושמחה וכו'. שכל הפרשה מספרת מה שאמרה כאלמנות א"כ הביאני המלך חדריו הוא מה שהיה כבר וא"כ מהו נגילה ונשמחה משמע עתה. לז"פ וגם היום הזה וכו':
פסוק ה:אתם רעיותי אל אקל בעיניכם אף אם עזבני אישי וכו'. כוונת רש"י לפרש דכל הכתוב הזה הוא דבר והפוכו אם שחורה אינה נאוה אם כאהלי קדר אינם כיריעות שלמה. לכ"פ שאינם בנושא אחד:
פסוק ה:עתידה להעשות מטרפולין לכולם כמו שנבא יחזקאל . פי' אם של עיירות אם בלעז מטרפולין בל' יון עיר כ"פ בערוך א"כ שפיר הוא שהיא האם והם הבנות ומה שמביא כמו עקרון ובנותיה לפי שגם היא היתה מטרפוליו של מלכים כדאיתא בפ"ק דמגלה עקרון תעקר זו קיסרי שהיא היתה מטרפולין של מלכים:
פסוק ו:הם בני מצרים שגדלתי בהם וכו'. דק"ל לרש"י בשלמא לפי פשוטו כמשמעו אבל לפי הדוגמא שאמרה כנסת ישראל אל תראוני שאני שחרחורת בעון העגל או שאר עבירות מהו בני אמי נחרו בי. לכ"פ הם בני מצרים וכו' כלומר לפי הדוגמא הם בני מצרים וכו':
פסוק ו:וכרמי שהיה שלי מאבותי לא נטרתי. כוונת רש"י דהל"ל כרמי לא נטרתי מהו שלי. לכן פי' שהיה שלי מאבותי:
פסוק ו:מצינו פרנסים נקראים במקרא בל' כרמים. כוונתו בזה למה קורא האלהות בל' כרמים לזה כתב מצינו פרנסים כו' וכ"כ האבן שואב וז"ל שמוני נוטרה עבודת שרים ומזלות כמו ונתתי לה את כרמיה ומתרגמינן פרנסהא עכ"ל:
פסוק ז:וא"ת מה איכפת לך אין זה כבודך שאהיה כאבלה וכו'. הוסיף וא"ת וכו' כי בזולת זה לא יתקשר סוף פסוק לראש פסוק כי סוף פסוק היא על עדרי חבריך וזה אינו סבה ונתינת טעם לאהבה שהתחיל בה הגידה לי שאהבה וגו' רק שאינו לפי כבודו שיהיה להם מלכים ושרים מה שאין כן בצאנו. על כן הוסיף וא"ת וכו':
פסוק ט:אותי דמו להרוג כי קשטתיך בקשוטים נאים. כוונת רש"י במה שאמר שם הראיתי לכל כי רעיתי את ובמה הראיתי כי שם קשטתיך וזולת זה איך תלה הכתוב נאוו לחייך בהא דלעיל מניה:
פסוק יא:נמלכנו אני ובית דיני לפני בוא פרעה שאשיאנו וכו'. דק"ל מה נעשה. לכ"פ נמלכנו אני ובית דיני וכו':
פסוק יא:שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. פי' כשם שיש הפרש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון הים מביזת מצרים לא שביזת מצרים היה כסף וביזת הים היה זהב אלא שביזת הים גדולה מביזת מצרים כהפרש זהב מכסף וכ"כ הב"ר.
פסוק יב:לפי שדיבר הכתוב בלשון נקיה. במקצת ספרים אינה לפי שדבר הכתוב בלשון נקיה רק ולא כתב הבאיש או הסריח ותו לא:
פסוק טז:על ידי נעימותיך הנה רעננה ערשנו בבנינו ובבנותינו וכו'. פורש מדאמר איף נעים אף ערשנו רעננה משמע שהנעימות גורם דאף ערשנו רעננה דאל"כ מתחיל בשבחו וסיים שערשנו רעננה:
פסוק טז:על שהם פריין ורביין של ישראל. בשיר השירים רבה אף ערשנו רעננה מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה כך עד שלא נבנה בית המקדש כל הקהל כא' ארבע רבוא משנבנה בית הקדרש פרו ורבו דאר"י מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים: