פסוק א:שיר השירים אשר לשלמה. וזה שאע"פ שאמרו חכמים ז"ל כל שלמה האמור בשיר השירים קדש חוץ מהנה מטתו שלשלמה הנה בפסוק הלז היתה הכונה על השירים שחבר שלמה המלך על המלך הקדוש שהשלום שלו כמו שפרשו הם ז"ל כי אמנם מציאות הנמצאות יהיה בשלום בלתי מנגד וההפסד יהיה בהתנגדות הפכו ומאתו הממציא כל נמצא יהיה השלום וההפסד יהיה בהסתיר פניו ממנו כאמרו תסתיר פניך יבהלון כו' ובכן קצת הקדמונים בהגידם התחלות המציאות אמרו שהם השלום והריב ובכן התחיל המחבר כמגיד דברי עדת ה' ותפלתה לאל ית' באמרה:
פסוק ב:ישקני מנשיקות פיהו. כלומר ישקני המלך שהשלום שלו מנשיקות פיהו כדרך הנושק את הנשוק בדבוק האהבה על דרך יאר ה' פניו אליך על היפך והסתרתי פני. ודבר על המלך בלשון נסתר כענין ירא פרעה ויפקד.
פסוק ב:כי טובים דודיך מיין. וראוי שתפנה מדת טובך לי. כי טובים דודיך מיין כי אמנם דודיך שהם התורה והמצוה אשר כתבת להורות במדת טובך הם טובים וחביבים אצלי יותר מן היין שהוא ראש לתענוגות בני האדם מצד מה שהוא נאות בטעמו וריחו ומזונו ועם זה הוא פוגם בפתע ובהכיר דרכי טובך אלי תהיה אהבתי אותך בהכרח גדולה מכל אהבת זולתי אליך ובזה אני ראויה לנשיקה הנזכרת יותר:
פסוק ג:לריח שמניך טובים. כי אמנם גם שהיו אנשים שאהבוך הנה אהבתם היתה לריח שמניך טובים השופעים לעולם כלו. שמן תורק שמך. וזכרון שמך היה אצלם בהיותו שמן תורק מריח עליהם שמנים ממוחיים שהם החיים והטוב בעולם הזה. ולריח אותן הטובות הזמניות שבו הכירו היותן מאתך אהבוך. ובסור מהם אותן הטובות סרה אהבתם התלויה בדבר כאמרם ז"ל חסיד אחד היה בעוץ ואיוב שמו התחילו יסורין באים עליו התחיל מחרף ומגדף וזה כי לא שמו לבם לדעת אותך לריח אותן הטובות הזמניות אבל לא טעמו וראו טובך כי לעולם חסדו וזה כי מצד טובך היה תכלית כל המכוון מאתך גם בטובות הזמניות ובהפכם להיטיב לזולתך כי חפץ חסד אתה ובזה ראוי שתהיה נאהב מצד טובך לא בלבד מצד הטוב המושג מאתך. לכן אני אומרת
פסוק ד:משכני אחריך. הדריכני באמתך ולמדני כענין אחרי ה' אלהיכם תלכו:
פסוק ד:נרוצה. כי אמנם דרך מצותיך נרוץ בשמחי לעשות רצון לפניך. וזה כי כבר הביאני המלך חדריו בספורי מעשה בראשית וזולתו עם מופתים חושיים ושכליים אשר בה הודיע התכלית המכוון ממנו ובכן נגילה ונשמחה בך. על היותך לנו לאלהים:
פסוק ד:נזכירה דודיך. נזכיר לפניך את דודיך ואוהביך שהם האבות אשר הם.
פסוק ד:מיין מישרים אהבוך. אהבו אותך אהבת יושר בלתי תלויה בדבר יותר ממה שיאהב את היין המתענג בו:
פסוק ה:שחורה אני ונאוה. הקדים המחבר דבור עדת ירושלים למחוזות הנקראות בנות ירושלים כאמרו ובלתי אתהן לך לבנות להודיע שלא יהיה להו פתחון פה במה שתבקש הוא מאת ה' ית' השגחה פרטית עליה ותאמרנה שיש משוא פנים בדבר באמרה ראוי הוא שיחפוץ בי האל ית' כי גם שאני שחורה במעשים כמותן מכל מקום אני נאוה בידיעת האל ית' ויראתו ואהבתו:
פסוק ה:כאהלי קדר. שהשחרות בהם הוא מקרי לא עצמי כי לא נעשו מבגד שחור אלא מבגד לבן שקרה לו השחרות אבל בעצם אני נאוה.
פסוק ה:כיריעות שלמה. שהן נאות מצד עצמן בדברים אשר מהם נעשו ומצד מלאכתן וסדרן:
פסוק ו:אל תראני שאני שחרחורת. אל תראו ראיה מצד המעשים שהם מקולקלים לדון אותי לכף חובה על מחשבת הלב כי אמנם המעשים נעשו לי הרגל במקרה:
פסוק ו:ששזפתני השמש. נקנו מצד ההרגל:
פסוק ו:ובכן שמוני נוטרה את הכרמים. להשתדל בצרכי חיי שעה:
פסוק ו:כרמי שלי. והוא העסק בתורה ובמצות:
פסוק ו:לא נטרתי. לא עסקתי בה מקוצר רוח ע"י מקרים זמניים ובכן קלקלתי מעשי:
פסוק ז:הגידה לי. התחיל המחבר בדברי עדת ירושלם אליו ותשובתו על דרך דברי אוהבת עזובה עם אהובה.
פסוק ז:ואמר הגידה לי שאהבה נפשי. אתה ה' אבינו שאהבה נפשי אע"פ שהמעשים מקולקלים הגד לי:
פסוק ז:איכה תרעה. את התלמידים דעה והשכל:
פסוק ז:איכה תרביץ. את ההמון תחת חכמי הדור שיתנהגו על פיהם: בצהרי'. בזמן שיהיו ב' בני צהר חולקים בהלכה וכל א' מהם מאיר דבריו בטעם הגון כמו שיקרה בצהרים שחצי מאור בעזרה וחציו במערב וזה קרה בסבת שכרמי שלי לא נטרתי ולא שמשו כל צרכם:
פסוק ז:שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך. של עדרי אותם החברים החולקים ותלמידיהם שהם שלך ואומרי' אלו לאלו שהם דברי אלהים חיים ובכן אהיה כעוטי על שפם שלא אדע את מי אשאל ויודיעני דבר אל נכון:
פסוק ח:אני לא תדעי לך. הלכה פסוקה:
פסוק ח:היפה בנשים. במדת חסד ופרישו':
פסוק ח:צאי לך בעקבי הצאן. כיון שהלכה רופפת בידך לכי אחר המנהג:
פסוק ח:ורעי את גדיותיך. העתידות להניק כמותך התלמידים העתידים להורו':
פסוק ח:על משכנות הרועים. במדרשי חכמי הדור לדע' טעמים ויתבוננו איזה יכשר. אמנם התנצלות אמרך ששזפתני השמש הוא התנצלות בלתי מספיק. כי הנה
פסוק ט:לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. כי כמו שקרה בך בהיותי סוסתי בין רכבי פרעה שנגלי' שכינתי עליך כאיש מלחמה ונצחת את כלם כן דמיתיך בהיותך רעיתי וזה כי אמנם יורו את מעשיך ודעותיך ביסודו' תורתי ומופתיה ואתה לא תשוב ובהיותך על זה האופן גם כי אז
פסוק י:נאוו לחייך בתורים. בבזת מצרים:
פסוק י:צוארך בחרוזים. בבזת הים, עכשיו
פסוק יא:תורי זהב נעשה לך. עם תשלומי כל נקודות הכסף:
פסוק יב:עד שהמלך במסבו. מסב בילותינו בעמוד אש וענן ושאר נפלאותיו:
פסוק יב:נרדי נתן ריחו. היו מעשי נותנים ריח טוב. והנה עתה
פסוק יג:צרור המור דודי לי. את אצלי לראש לכל בשמים הן לו בין שדי ילין שתגלה שכינתו עלי כמאז ונשוב אליך כמאז. אבל אין הענין כן כי
פסוק יד:אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי. אשר שם אפרסמון כמו שספריו ז"ל כן אתה מראה מעוט דרכי טובך בתוכנו בערך זמן העבר:
פסוק טו:הנך יפה רעיתי. משיב האל ית' הנה עתה אינך צריכה לאותו אופן גלוי שכינה באותו' ומופתים כמאז כי כבר עשיתיך יפה בנתינת התירה והמצו' אשר כתבתי להורות במופתים שכליים וזה בהיותך רעיתי כנזכר:
פסוק טו:עיניך. המורים מחכמי הדורו':
פסוק טו:יונים. כעיני יונים:
פסוק טו:יושבות על מלאת. כן יביטו נפלאות התורה ומופתיה בשלמו':
פסוק טז:הנך יפה דודי. מכל מקום היית מועיל לנו בזה כי תרחיב לבבנו כאשר ילך כבוד בקרבנו כמאז:
פסוק טז:אף נעים. וסלחת ונחלתנו כמאז:
פסוק טז:אף ערשנו. יסוד המטה:
פסוק טז:רעננה. אע"פ שסרו יצועי בקלקול מעשי כי הסתרת פניך מכל מקום יסוד המטה והוא ידיעת האל ית' ונטית לבבני אליו הוא חדש ורענן כמאז ומוכן לקבל המצע בשוב ה' ציון כי לא שכחנו שם אלהינו:
פסוק יז:קורות בתינו. חכמי הדורות:
פסוק יז:חרזים. גבוהים בחכמה ובתורה ומצות:
פסוק יז:רהטינו. תלמידיהם: