א שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃ ב יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ ג לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃ ד מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ ה שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כְּאָהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃ ו אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ ז הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃ ח אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ ט לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃ י נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃ יא תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ יב עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ יג צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ יד אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ טו הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃ טז הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃ יז קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רחיטנו (רַהִיטֵ֖נוּ) בְּרוֹתִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
דודיך. ענין אהבה וחיבה כמו נרוה דודים (משלי ז יח):
פסוק ג:
לריח. בעבור ריח כמו פתח פיך לאילם (שם לא ח):
פסוק ג:
תורק. ענין הזלה ושפיכה וכן על הארץ יריקו (קהלת יא ג):
פסוק ג:
עלמות. נערות כמו והיה העלמה (בראשית כד מג):
פסוק ד:
נרוצה. ענין מהירות ההליכה, ובא בלשון רבים ליחיד לתפארת וכן ונתנה לך גם את זאת (שם כט כז):
פסוק ד:
הביאני. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים במקרא:
פסוק ד:
מישרים. מלשון ישר וראוי:
פסוק ה:
ונאוה. מלשון נאה ויופי כמו נאוה כירושלים (לקמן ו ד):
פסוק ה:
כיריעת. ענין וילון:
פסוק ו:
תראני. ענינו הסתכלות דרך בזיון וכן לראוה בך (יחוקאל כח וז):
פסוק ו:
שחרחורת. מלשון שחרות בהכפל העי״ן והלמ״ד ויורה על רוב השחרות וכן ירקרק או אדמדם (ויקרא יג מט):
פסוק ו:
ששזפתני. ענין ראיה והבטה כמו שזפתו עין (איוב כח ז):
פסוק ו:
נחרו. מלשון חרון אף וחמה:
פסוק ו:
נוטרה. ענין שמירה כמו הינטור לעולם (ירמיה ג ה):
פסוק ז:
איכה. הוא כמו אנה וכן איכה הוא (מ״ב ו יב):
פסוק ז:
תרביץ. ענין השכיבה לנוח:
פסוק ז:
בצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא חצי היום:
פסוק ז:
שלמה. אשר למה, השי״ן הוא במקום אשר:
פסוק ז:
כעטיה. ענין הפרחה ושטיפה כמו ותעט אל השלל (ש״א טו יט):
פסוק ח:
בעקבי. רוצה לומר במדרך עקבות רגל וכן ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז כא):
פסוק ח:
ורעי. מלשון מרעה:
פסוק ח:
גדיותיך. מלשון גדי עזים:
פסוק ח:
על. ממעל:
פסוק ח:
משכנות. מלשון משכן:
פסוק ט:
לסוסתי. נקבת הסוס תקרא סוסיה, כאשר תקרא נקבת החמור חמורה, והיו״ד נוספת, ובעבור תוספת הי׳ נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד וכן מלאתי משפט (ישעיה א כא), שבעבור תוספת היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו. ואמר בלשון נקבה, לפי שדרך המלך והשרים היה לקשור במרכבתם סוסיות נקבות, כי בסוסים זכרים יקשה על הרכב לעצרם ללכת לאט לבל ירוצו:
פסוק ט:
פרעה. כל מלכי מצרים קרואים בשם פרעה:
פסוק ט:
דמיתיך. מלשון דמיון ומשל:
פסוק ט:
רעיתי. חברתי:
פסוק י:
נאוו. מלשון נאה ויופי:
פסוק י:
לחייך. הם הלסתות אצל העינים וכן בשבט יכו על הלחי (מיכה ד יד):
פסוק י:
בתורים. הם הפנינים המסודרים בתואר נאה ותכונה יפה וקרוב לו כתור האדם המעלה (דהי״א וז יז), ורוצה לומר כתואר ותכונת האדם המעלה:
פסוק י:
בחרוזים. הם אבנים טובות ומרגליות נקובות מחוברות בחוט, ובדברי רז״ל מחרוזות של דגים (ב״מ כא.):
פסוק יא:
נעשה. פעמים דרך היחיד לדבר בלשון רבים לתפארת:
פסוק יב:
עד. בעוד וכן עד היותי על אדמתי (יונה ד ב):
פסוק יב:
במסבו. דרכו היה להסב ולהשען על המטות בשעת האכילה:
פסוק יב:
נרדי. מין בושם:
פסוק יג:
צרור. ענין קשור כמו צרור כספו (בראשית מב לה):
פסוק יג:
המור. מין בושם:
פסוק יג:
דודי. אהובי:
פסוק יג:
שדי. הם דדי האשה:
פסוק יג:
ילין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א כא):
פסוק יד:
אשכול. כן יקרא הענף והגרגרים תלוים בו וכן אשכול ענבים (במדבר יג כג):
פסוק יד:
הכופר. מין בושם:
פסוק יד:
בכרמי. הוא מושאל לפרדסים בעלי אילנות וכן כרם זית (שופטים טו ה):
פסוק יד:
עין גדי. שם מקום בארץ ישראל:
פסוק טו:
הנך. הנה את כמו הנך הרה (בראשית טז יא):
פסוק טז:
נעים. אהוב וחביב כמו נטעי נעמנים (ישעיה יז י):
פסוק טז:
ערשנו. כן יקרא המטה כמו ערש יצועי (תהלים קלב ג):
פסוק טז:
רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים (שם לב):
פסוק יז:
קורות. כן יקרא העץ העב וכן ונקחה משם איש קורה אחת (מ״ב ו ב):
פסוק יז:
רהיטנו. הם הבנינים שבעליית הבתים אשר בהם ילכו וירוצו מחדר לחדר וכן מלך אסור ברהטים (לקמן ז ו), כי התרגום של וירץ הוא ורהט ובלשון הזה יקרא גם שקתות המים. כמו שנאמר ותמלאנה את הרהטים (שמות ב טז), וזה על שם מרוצת המים שבהן:
פסוק יז:
ברותים. כמו ברושים בשי״ן והוא שם אילן סרק חשוב: