פסוק ב:כתר לי זעיר. המתן לי מעט:
פסוק ה:כביר כח לב. רב הכנת השכל להשיג המושכלות:
פסוק יב:בשלח יעבורו. בחרב יכרתו:
פסוק יג:לא ישועו. לא יתפללו:
פסוק יד:וחייתם בקדשים. ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי' להיות' קדשים מפני רתיחת הטבע אז:
פסוק טז:הסיתך. הסירך מזה הענין ויסיתם אלהים ממנו:
פסוק טז:מפי צר. מפי הצר והמצוק ר"ל שלא תהיה בפיו למאכל:
פסוק טז:מוצק. הוא מענין מצוק:
פסוק טז:ונחת שולחנך. ומה שיורד בשולחנך:
פסוק יז:מלאת. פעל יוצא אע"פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים:
פסוק יח:פן יסיתך בשפק. פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה:
פסוק יט:שועך. עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל:
פסוק יט:בצר. זהב מגזירת והיה שדי בצריך:
פסוק כ:תשאף. תביט וחשתדל:
פסוק כ:לעלות. לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו:
פסוק כד:שוררו. הביטו והשיגו:
פסוק כו:שגיא. שגיא כח או יהיה סגיא ונפלא במציאותו:
פסוק כז:נטפי מים. הגרת המים וזה בסבת היובש:
פסוק כז:יזוקו מטר לאידו. יזלו מהם לחיות הם בכח מטר ר"ל שיעשו מהם איד לח אשר הוא מוכן להיוח ממנו מטר:
פסוק כט:מפרשי עב. מיני הפרשיות אשר לעב והרצון בו כי כבר יתחדשו עבים מחחלפים זה מזה עד שמקצתם יהיה מטר ומקצחם יהיה רוח ומקצתם עניינים אחרים כמו שזכר אחר זה:
פסוק כט:תשואות סוכתו. הרצון בסוכתו עננו והרצון בזה המיית עננו והוא הרעם:
פסוק ל:אורו. שמשו ומזה צר ואור:
פסוק לב:כפים. עננים ומזה הענין ושכותי כפי:
פסוק לב:כסה אור. הוא האיד הקיטורי שהוא מתלהב בקלוח ובמעט סבה:
פסוק לב:במפגיע. בממשש ופוגש:
פסוק לג:רעו. הוא האיד האחר שהוא רעו וחבירו:
פסוק לג:מקנה אף על עולה. קנין אף על האיד הקיטורי שמדרכו לעלות למעלה: