פסוק ב:כתר. המתן, ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) ת"י יכתרון.
פסוק ג:דעי, כבר התבאר למעלה (ל"ג י'). כביר, העוצם וההגדלה בכמות ובאיכות:
פסוק ז:ואת מלכים (ישיבם) לכסא, ואם ישיבם לנצח, אז יגבהו:
פסוק ט:כי יתגברו. שעתידים להתגבר:
פסוק י:ויאמר. מוסב גם לפסוק י"א י"ב שכ"ז יאמר להם:
פסוק יא:ימיהם ושניהם. עמ"ש יחזקאל כ"ד ד', ר"ל גם השנוים שיתחדשו ע"י הזקנה והשנים יהיו בנעימות:
פסוק יב:בשלח. חרב הדוקרת:
פסוק יג:ישימו אף, יתאנפו כי אסרם, ולא ישועו להתפלל לישועה:
פסוק יד:בנוער נפשם. הרוחנית (כנ"ל ל"ד י"ד), וחיתם חיי הגוף, ע"י הקדשים המזומנים למשכב שימותו לרוב ביסורים קשים:
פסוק טו:יחלץ עני. היינו הנכנע מפני ה' יחלצנו ע"י עניו והכנעתו, שהוא הפך של ישימו אף:
פסוק טז:הסיתך. שפתה אותך שלא יוכל הצר לפתוח פיו עליך לקטרג, מי הסית אותך הרחב שהיו לך וגדר מוצק הצוקה הפנימית (פערצווייפלונג כמ"ש ישעי' ח' בהבדל בין צרה לצוקה, ונחת, שרשו ינח מה שמונח בשלחן, או שרשו נחת מה שיורד על שלחנך:
פסוק יז:דין, ומשפט. הדין הוא הטענות, והמשפט הוא הפסק וגמר הדין, מצייר שהשטן י"ל נגדו דין וטענות, ובין הדין והטענות ובין חקת המשפט עצמו יתמכו את דבריו וקטרוגו:
פסוק יח:יסיתך בשפק. יסית אותך שתסתפק, כמו תחת רשעים ספקם, בינינו ישפק (למעלה ל"ד), ופעל יסיתך מוסב על החמה, שהגם שהמה לשון נקבה פה בא בדרך שם מופשט, שהוא מסית ומדיח, והשמות המופשטים יבואו פעמים בל"ז ופעמים בל"נ כפי כונת המדבר כמ"ש בכ"מ:
פסוק יט:היערך. היטעון כנגד המקטרג, כמו ערכה לפני התיצבה, ולא ערך אלי מלין, שועך מה שאתה שוע ונדיב, או מה שאתה שועה ופונה אל ה' בעת שאתה לא בצרה:
פסוק כ:תשאף. מענין הבטה וצפוי, לעלות, שיסתלקו עמים מן העולם, כמו כעלות גדיש בעתו:
פסוק כא:השמר. להשמר לבלתי תפן.
פסוק כא:מעוני, מסבת העוני בחרת בזה לפנות אל און:
פסוק כד:שוררו. מענין שיר שהיו מחברים שירים על פעלי ה', או מענין הבה:
פסוק כה:חזו בו. שע"י פעולותיו יחזו במחזה הלב גדולת הבורא, ובכ"ז מצד שהוא אנוש (ששם זה מורה על ההקטנה) יביט רק למרחוק:
פסוק כז:יגרע. מגרע אותם מן הארץ לאסוף אותם אל האויר, ופי' יגרע נטפי מים לאדו, שהם יזוקו מטר, שמן האדים יתהוה מטר ע"י הזקה והתכה:
פסוק כח:יזלו, ירעפו. הנזילה הוא בשפע והרעף טפות טפות (עמ"ש ישעיה מ"ה):
פסוק כט:מפרשי עב. נקרא בעת שהוא מפורש ואינו מצומצם, בעת שהשמים טהורים, ומצייר שהעב מבין (כי דרך המליצה להשאיל בינה ושכל לעצמים בלתי בעלי שכל כמו בטרם יבינו סירותיכם אטד):
פסוק כט:ותשאות. מענין חשך, אשאון והמון הגשם הסוכך באויר:
פסוק ל:אורו. האור והחום הפרוש ונעצר באדים:
פסוק לב:כפים. העננים, בעת יתגלו, כמ"ש עב קטנה ככף איש, עליה על הכף שהוא הענן, ובעבור שכף יד בא בלשון נקבה אומר עליה.
פסוק לב:במפגיע מענין פגישה, פגישת העננים זה בזה:
פסוק לג:רעו. מענין תרועה, מקנה, פרשתי מענין קנה וסוף קמלו, שהקנה היה חלול ואביב והיו מתריעים בו ובא הקו"ף בלא דגש להקל כמ"ש במכלול שלפעמים יפול הדגש. ויל"פ מקנה מענין קנאה, כמו סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח' ג'), תרועה של קנאה ואף העולה על למעלה, והוא יגיד על המטר ויבשר הגשם: