א וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃ ג כִּֽי־תֹ֭אמַר מַה־יִּסְכָּן־לָ֑ךְ מָֽה־אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי׃ ד אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃ ה הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃ ו אִם־חָ֭טָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃ ז אִם־צָ֭דַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־ל֑וֹ א֥וֹ מַה־מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח׃ ח לְאִישׁ־כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן־אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ׃ ט מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים׃ י וְֽלֹא־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃ יא מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃ יב שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃ יג אַךְ־שָׁ֭וְא לֹא־יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃ יד אַ֣ף כִּֽי־תֹ֭אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ׃ טו וְעַתָּ֗ה כִּי־אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד׃ טז וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה־פִּ֑יהוּ בִּבְלִי־דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רמב"ן

רמב״ן

פסוק א:
ויען אליהוא:
פסוק ב:
הזאת חשבת למשפט, ענין המענה הזה כי אליהוא יחזור ויאשים אותו פעם אחר פעם על אמרו שהוא צדיק מאלהים, כי זה הדעת היה לאיוב גמר דעתו והסכמתו שהוא צדיק, ותלאותיו על לא חמס, רק פעם יאמר שהאל יזיק לו לדע. כאילו יחשבהו לאויב לו, ותפשו על זה במענה הראשון, ופעם יאמר כי אין השגחה לאל באישי השפלים, ותפשו על זה במענה השני כאשר פירשתי. ועוד יאמר איוב דרך תלונה אם חטא האדם במה יתרצה לו האל ומה יוכל לעשות, וכוונתו לאמר כי אין החטא מזיק לאל, ולא הזכות מועיל לו, ואיננו חפץ בתשובה, שהרי איוב שוגג ומודה ועוזב וחפץ ליראה את השם ולא שוה לו, אם כן במה יתרצה לו ומה יוכל האדם להיטיב לאל, ודעתו לאמר כי על כן לא יגמול טוב על הצדק ולא רע על הרשע, וגם בזה ירצה לבטל השמירה. ועדין לא תירץ זה בביאור, זהו שאמר לו אליהוא עתה, כי תאמר מה יסכן לך מה אועיל מחטאתי, ואמר לו עתה, אני אשיבך מלין ואת רעיך, כי גם הם אמרו ככה, כאשר אמר אליפז גדולם, הלאל יסכן גבר, ואמר החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך. על כן יאמר להם אליהוא הנה כולכם מודים שאין החטא מזיק לאל, ולא הצדק או התשובה מן החטא מועילים לו, והנה כולכם טעיתם, כי אתה איוב יצא לך מזה בטול השמירה וצדקך מאל, בעבור כי לא ידעת לך חטא, וחביריך ישפטוך ברשע גמור מכזב בהצדיקך עצמך, ועוד יגזרו עליך שאם היית בעל תשובה מחטאיך לא יריע לך, כאשר אמר לו במענה אם תשוב עד שדי תבנה. והנה הוא משיב לכולם עתה כי אמת הדבר, שאין החטא מזיק או מועיל לאל, אבל לטובת הנבראים צוה והזהיר, אך יעניש ולא יקבל תפלת הצועק אליו החפץ ליראה את השם מפני העשוקים אשר עשה להם הרעה והוא אינו יודע בה' ועל כן לא ישיב אותה ולא יתבונן במשפטו, ירצה לאמר כי איוב לא יכזב בצדקתו, אכן ה' הצדיק, וזהו ענין המענה למתבונן בו.
פסוק ב:
וזה פירוש פרט הפסוקים. הזאת חשבת למשפט, יאמר הזאת חשבת לגזר דין וראיה שאתה צדיק מן האל, בעבור
פסוק ג:
כי תאמר לו מה יסכן לך, כלומר מה יהנה לך:
פסוק ג:
ומה אועיל מחטאתי, שאעשה לפניך על חטאתי ותסלח לי. מ"ם מחטאתי כמו על חטאתי, וכן מחטאתו ונסלח לו. וכן אומר התרגום: מה יהנה לך מה צריך אית מן סורחני, וזה ממה שאמר איוב חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם, שביאורו מה אפעל ואעשה לך ותכפר לי על עווני. ויתכן שיהיה פירוש "נוצר האדם" כענין נוצר תאנה יאכל פריה, ושומרי הגנות שיקראו נוצרים, יאמר מה אפעל ואעשה לטובתך ותהיה נוצר האדם ושומרו:
פסוק ה:
הבט שמים וראה, יאמר האמת הוא נראה לעינים, כי האל עליון נורא ונשגב שוכן מרום ואין ביד האדם לעשות עמו דבר מועיל, ולא הטא מזיק לו בעצמו יתברך ואין יצטרך תשלומין עליו, ואם יצדיק אין ביד האדם דבר הראוי שיתן לאל ולא יקח הוא מידו כלום, כענין ארעב לא אומר לך וגו', ולא יבחר בצדק וימאס בחטא רק לטובת האדם, וכי הוא חומל על מעשה ידיו, כמו שבא בפסוק הבא אחרי כן. והנה לטובתם יבחר ויצוה ויזהיר ויעניש עליו, וכל שכן שלא יעוות משפטו לדעת ולא יסיר אותו מבלי השגחה, ואלה טענות טובות אחרי שפירש לו כי משפט האל אמת ונכון, והצדיק ורע לו דין ומשפט, והרשע וטוב לו גם כן משפט וצדק, וכן יודיע לו שאין צדקו וחפצו בתשובה לעשות רצון אלהיו מונעים ממנו ייסוריו בקו המשפט, ואיוב הודה אליו זה, אבל מתחלה גם איוב היה מודה שאין החטא והצדק מועיל או מזיק לאל וגם לא לאדם, כפי תלונתו והמענה אשר יטעון עליו אליהוא:
פסוק ח:
לאיש כמוך, הוא רשעך: ולבן אדם, כמוך, צדקתך. יאמר שלא יקרא הרע רשע, רק בשביל איש כמוך, כי יזיק לו, והצדקה תקרא טוב בעבור בן אדם שתועיל לו, כי לטובת הנבראים נצטוו להתנהג ביושר ובמשפט:
פסוק ט:
מרוב עשוקים יזעיקו, אותם העושים להם הרשע:
פסוק ט:
ישועו, מזרוע גדולים המושלים בהם, מזה יעשה האל משפט באדם, לא מפני שהזיק לו החטא. ומקרא קצר הוא, כי בענין המשפט ידברו. ויתכן שהוא קשור עם פסוק אם חטאת מה תפעל בו, ויאמר כי מרוב עשוקים יזעיקו, יפעלו בו הרשעים ויהיה להם החטא מאשר ישועו לפניו מזרוע רבים יעשו לו פשע, אם כן הכל לטובת הנבראים ולחמלת הבורא עליהם:
פסוק י:
ולא אמר איה אלוה עושי, יאמר כי המשפט יעשה ברשעים מפני צעקת העשוקים ויחמול האל עליהם, וגם מפני שהרשעים לא נהגו בו כבוד ומורא ולא אמר אחד מהם איה האלוה העושה את שנינו, כדרך הלא בבטן עושני עשהו, על כן מלת עושי. או שהוא לשון העושה אותי עשייה, כדרך הוא עשך ויכוננך. והמפרשים יאמרו שהוא לשון כבוד, וכן ישמח ישראל בעשיו:
פסוק י:
נותן זמירות בלילה, שנתן לפניו בלילה זמירות לשבח ולהודות לו, כענין הללוהו כל כוכבי אור, או כענין כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'. והענין לאמר כי האל עשה שיתנו זמירות בלילה לפניו, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה, לא שיעשו הרשעים חמס בלילה, רק שיודו ויאמרו כי האל עשאם ויודע מעשיהם, והוא תקן לילה ויום ורואה כל הנעשה בהם:
פסוק יא:
מלפנו מבהמות ארץ, יאמר כי האל למד אותנו לדעת אותו ולהתחכם במעשיו יותר מן הבהמות, ועל כן לא ירצה שנרע אחד את חבירו, כאשר שם בטבע הבהמות לטרוף אחת את חברתה, ובעוף השמים לדרוס ולצוד את מינם, כי לא ידעו ולא יכירו בוראם, ולכן לא יקפיד על מעבדיהם, ומפני שהיה איוב מדמה אדם כדגי הים והבהמות בהסרת ההשגחה, אמר זה המאמר לפרש טעם השמירה בפרטית, מפני שאנחנו מכירים את בוראנו ומתחכמים במעשיו ונזהרים באזהרותיו:
פסוק יב:
שם יצעקו ולא יענה, יאמר כי במקום אשר העשוקים יזעקו וישועו וישמע אלהים את נאקתם, שם יזעקו עושקיהם ולא יענה אותם, מפני גאון רעים, שלא נתנו כבוד לבוראם לאמר איה אלוה עושי, כי האל ישמע שועת העשוקים ולא יאבה בצעקת העשוקים כי תבא עליהם צרה, כי שוא לא ישמע אל ולא ישורנה, כי צעקתם שוא היא ועל חנם ישועו, כי כדרכם יעשה להם וכמעשיהם יגמול אותם. ויתכן על דרך האמת, כי שם יזעקו במקום אשר יזעיקו, כטעם שפירש להם, ומפני גאון רעים שיתגאו במעשיהם הרעים, ופושעים אף על פי שצועקים ושואלים לה' בצעקתם אינם נשמעים ואין עונה עליהם ה':
פסוק יד:
אף כי תאמר לא תשורנו, כמו אף כי אנכי אעננו, ואף כי אחרי מותי. יאמר לאיוב, האל ישמע צעקת העשוקים ויעשה משפט ברשעים עם גאונם ולא ישמע בתפלת שוא אשר יזעקו לפניו הרשעים בעשותו בהם משפט, כל שכן שתאמר אתה לאל לא תראה השוא ולא תדע בו, כי על כן יהיה רשע וטוב לו כאשר אמרת פעמים רבות:
פסוק יד:
דין לפניו, משפט יש לפניו ותצפה אליו כי בוא יבוא על כל פנים:
פסוק יד:
ותחולל לו, מלשון תוחלת, ולו כנוי לאל, וכן דום לה' והתחולל לו. והמפרשים אמרו אף ע"פ שתאמר בלבך ותחשוב שלא תשורנו לאל שאין לך יכולת לראותו, כי לא יראהו האדם וחי, השפט לפניו ותסבול החיל בשבילו. והנכון בעיני כאשר אמרתי כי יאשים אותו על שיאמר לאל שלא ישור ויראה השוא, ופירוש דין לפניו ותחולל לו, כי משפט לפניו ויפחד איוב ממנו ויאחזהו חיל כיולדה בעבורו:
פסוק טו:
ועתה כי אין, כי עדיין אין ומעט פקד האל אפו עליו:
פסוק טו:
ולא ידע בפש, ולא ידע איוב ברבוי אשר עוד ירבה האל מאד האף והחמה כפי חטאיו, על כן ידאג מן פורענות. ואיוב יסבול על זה לאליהוא ולא ישתוק לחביריו, מפני שהוא צדיק בעיניו ולא חטא, וירשיע במשפט האל כאשר פירשתי:
פסוק טז:
ואיוב הבל יפצה פיהו, כשאמר כי האל יעות משפט, ומבלי דעתו האמת, ירבה מלין לאמר תלונות רבות, הם אשר הזכיר אליהוא והאשים אותו עליהם בשלשה המענים הנזכרים: