א וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃ ג כִּֽי־תֹ֭אמַר מַה־יִּסְכָּן־לָ֑ךְ מָֽה־אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי׃ ד אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃ ה הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃ ו אִם־חָ֭טָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃ ז אִם־צָ֭דַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־ל֑וֹ א֥וֹ מַה־מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח׃ ח לְאִישׁ־כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן־אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ׃ ט מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים׃ י וְֽלֹא־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃ יא מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃ יב שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃ יג אַךְ־שָׁ֭וְא לֹא־יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃ יד אַ֣ף כִּֽי־תֹ֭אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ׃ טו וְעַתָּ֗ה כִּי־אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד׃ טז וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה־פִּ֑יהוּ בִּבְלִי־דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק ב:
הזאת חשבת למשפט אמרת - יותר הוא צדקי מצדק אל.
פסוק ג:
מה יסכן לך - כמו מה יועיל כמו: הוכח בדבר לא יסכון.
פסוק ה:
ושור - ראה כמו: אשורנו.
פסוק ה:
מרוב עשוקים - אמר אליהוא: עשה מה שתרצה ולא יועיל ולא יזיק למקום, רק המקום ישמע זעקת העשוקים מרוב כמו מגדולה, או כמשמעו והראשון יותר נכון, בעבור שיש אחר ישועו מזרוע רבים.
פסוק י:
נותן זמירות בלילה - יש אומרים: שעל המקום ידבר, כענין מוצאי בקר וערב תרנין. וכעניין: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים. ורובי המפרשים אמרו: שמלת לא תשמש עצמה ואחרת עמה, וכן הוא ולא אמר איה אלוה עושי ולא היה נותן זמירות בלילה.
פסוק יא:
מלפנו - חסר אל"ף והוא מן: ואאלפך חכמה.
פסוק יב:
שם יצעקו - ישוב על רבים העושקים, גם הם יביא המקום עליהם צרות ויצעקו ולא יענה, מפני גאון רעים אחרים.
פסוק יג:
אך שוא - כי שוא לא ישמע אל, כי צעקתם היא שוא, כי המקום ישלם להם גמולם.
פסוק יג:
ישורנה - דברת השוא.
פסוק יד:
לא תשורנו - אע"פ שאין לך יכולת לראות המקום.
פסוק יד:
דין לפניו ותחולל לו - כמו קוה. ויש אומרים: שהוא מן חיל והעניין סבול החיל בשבילו, כעניין: דום לה' והתחולל לו.
פסוק טו:
ועתה כי אין - יש אומרים: כי בפש לשון מנוח,ה והוא חסר נו"ן מן וינפש והעניין בשביל שאין לו דעת לאיוב, פקד אפו ולא ידע, כי מנוחת שכרו רבה. ויש אומרים: בעבור שלא התחוללת לו פקד אפו עליך.
פסוק טו:
ולא ידע בפש - פירשו בו שהוא מלשון פרה ורבה פושו וסגו וכמוהו. ויצאתם ופשתם והענין שהחריש ולא פקד אפו בדין, וכאילו לא ידע בריבוי דבריך.