א וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃ ג כִּֽי־תֹ֭אמַר מַה־יִּסְכָּן־לָ֑ךְ מָֽה־אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי׃ ד אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃ ה הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃ ו אִם־חָ֭טָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃ ז אִם־צָ֭דַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־ל֑וֹ א֥וֹ מַה־מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח׃ ח לְאִישׁ־כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן־אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ׃ ט מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים׃ י וְֽלֹא־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃ יא מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃ יב שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃ יג אַךְ־שָׁ֭וְא לֹא־יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃ יד אַ֣ף כִּֽי־תֹ֭אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ׃ טו וְעַתָּ֗ה כִּי־אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד׃ טז וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה־פִּ֑יהוּ בִּבְלִי־דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיַּעַן אֱלִיהוּ, אליהוא וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:
הֲזֹאת, האם כך חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט, לדבר ישר, או: לבוא במשפט עם אלוקים בדברים שאָמַרְתָּ: "צִדְקִי, אני צודק יותר מֵאֵל"?!
פסוק ג:
האם חשבת לנכון כִּי, כאשר תֹאמַר: מַה־יִּסְכָּן, יועיל לָךְ, הצדיק, ללכת בדרכי יושר?! כפי שתהית על עצמך: "מָה־אֹעִיל, תועיל צדקתי יותר מֵחַטָּאתִי?! בין שאנהג כך ובין שאנהג כך, גורלי יהיה זהה".
פסוק ד:
אֲנִי אֲשִׁיבְךָ על כך מִלִּין, וְאף אֶת־רֵעֶיךָ עִמָּךְ.
פסוק ה:
הַבֵּט לשָׁמַיִם וּרְאֵה את מה שתצליח לראות, וְשׁוּר, ראה עד כמה שְׁחָקִים, שמים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ. כשאתה מתייחס למשפטו של אלוקים, עליך להביא בחשבון שאינך אלא יצור קטן נבער מדעת העומד אל מול האל הגדול, הגיבור והנורא. לטענותיך על צדקתך ועל מעשיך הטובים אתה אולי זקוק למען עצמך, אבל אין לך כל יכולת לראות את ההיקף הגדול של המציאות.
פסוק ו:
אִם־חָטָאתָ, מַה־תִּפְעָל־בּוֹ, תזיק לו?! וְאם רַבּוּ פְשָׁעֶיךָ, מַה־תַּעֲשֶׂה־לּוֹ?!
פסוק ז:
ולהיפך, אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ, אוֹ מַה־מִּיָּדְךָ יִקָּח?! יש החושבים בטעות שאם קיימו את מצוות ה', הם עזרו לו בדרך כלשהי. ואולם מעשיה של ברייה זעירה כמוך – לרעה או לטובה – אין בהם כדי לזעזע את מרחבי האינסוף.
פסוק ח:
לְאִישׁ־כָּמוֹךָ יכול להזיק רִשְׁעֶךָ, המעשה המרושע שלך, וּלְבֶן־אָדָם אתה גומל את צִדְקָתֶךָ, אבל כלפי אלוקים אין לכל זה משמעות.
פסוק ט:
מֵרֹב, בגלל המריבות והגזל, עֲשׁוּקִים, האנשים הנגזלים יַזְעִיקוּ, יצעקו, יְשַׁוְּעוּ, יתחננו ויזעקו, מִזְּרוֹעַ, בגלל מעשיהם הכוחנים של הגוזלים עשוקים רַבִּים.
פסוק י:
וְלֹא־אָמַר – אחד מן העשוקים הללו. או: לא ראוי שיאמר בהאשמה: אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי, שעשה אותי, שהוא נֹתֵן, מאפשר זְמִרוֹת, קיצוצים, גדיעות ופגעים בַּלָּיְלָה, כשאיש אינו רואה, שכן הפשע החברתי הוא באחריותו של האדם.
פסוק יא:
מַלְּפֵנוּ, מאלפנו, מלמדנו, את הדבר נלמד מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ.
פסוק יב:
כשנתבונן בקטטותיהם של בעלי החיים נראה ששָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה אלוקים להם מִפְּנֵי גְּאוֹן בעלי החיים הרָעִים התוקפים אותם. יש ללמוד מלהקת הזאבים, מעדר הכבשים ומן הציפורים הנטרפות שאל לו לאדם לערב את אלוקים במצוקותיו הנובעות ממעשה הזולת.
פסוק יג:
אמנם יש שאלוקים אינו מגיב אל מצוקותיהם של ברואיו החיים, ועם זה, אַךְ־שָׁוְא, לחינם אמרת שלֹא־יִשְׁמַע אֵל את זעקתך, וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה, יראה את מצוקתך כלל.
פסוק יד:
אַף כִּי־תֹאמַר שלֹא תְשׁוּרֶנּוּ, תראה את הדין הצודק של אלוקים, יש דִּין לְפָנָיו, וּתְחוֹלֵל, עליך לייחל ולהמתין לוֹ, שכן סופו של דין הצדק להתגלות.
פסוק טו:
וְעַתָּה כִּי־אַיִן, כיוון שלא הוחלת וקיווית לו בסבלנות, אתה חושב שפָּקַד עליך את אַפּוֹ, זעמו שלא בצדק, וְהדבר נראה בעיניך כאילו אלוקים לֹא־יָדַע בַּפַּשׁ את ריבויים של דבריך מְאֹד, ולא שמע את צעקתך כלל.
פסוק טז:
ועתה הוא עובר לדבר על איוב בלשון נסתר: וְאִיּוֹב מתוך טעותו זו שלא המתין לה', בדברי הֶבֶל יִפְצֶה, פותח את פִּיהוּ, פיו; בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּר, מרבה.