פסוק א:ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב):
פסוק ב:חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך:
פסוק ה:אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני:
פסוק ה:לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם:
פסוק ו:בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק:
פסוק ו:לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי:
פסוק ח:כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון:
פסוק ח:כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט):
פסוק י:אם על שדי יתענג. כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה"א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב), היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב"ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה:
פסוק יא:אורה אתכם. מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד, כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג):
פסוק יב:כולכם חזיתם. שזה חלק אדם רשע:
פסוק יב:ולמה זה הבל תהבלו. להיות רשעים וחניפים:
פסוק יד:אם ירבו בניו למו חרב. ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה:
פסוק יז:(וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה):
פסוק יח:בנה כעש. כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא (ע"א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא"א):
פסוק יט:עשיר ישכב. ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה:
פסוק כ:גנבתו סופה. ותשליכהו לדראונים:
פסוק כב:וישלך עליו. המשליך עליו רעה ולא יחמול:
פסוק כב:מידו. של רשע ומכחו וממקומו:
פסוק כב:ברוח יברח. בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה טז א):
פסוק כג:ישפוק עלימו כפימו. היודעים (אותו) לפנים ועתה רואים בשברו: