פסוק א:וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת, לשאת את מְשָׁלוֹ – דיבורו המליצי הנושא עמו לקח. וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:חַי־אֵל, אני נשבע באלוקים אשר הֵסִיר את מִשְׁפָּטִי, דיני הצודק, וְשַׁדַּי אשר הֵמַר, גרם מרירות לנַפְשִׁי.
פסוק ג:כִּי־כָל־עוֹד נִשְׁמָתִי בִי, וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי, כל זמן שאני חי,
פסוק ד:אִם, שלא תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה, וּלְשׁוֹנִי אִם, לא יֶהְגֶּה, ידבר רְמִיָּה, שקר.
פסוק ה:אמנם חָלִילָה לִּי אִם־אַצְדִּיק אֶתְכֶם. למרות שאני עומד בפני חידה שאינני יכול לפתור, עַד־אֶגְוָע לֹא־אָסִיר את תֻּמָּתִי, שלמותי מִמֶּנִּי, לא אחטא בשפתי להצדיק אתכם, כיוון שבכך שאודה בחטאים שלא חטאתי, אבגוד ביושרי ואפגום בהליכתי השלמה עם אלוקים.
פסוק ו:בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ, ואינני מרפה מצדקתי, לֹא־יֶחֱרַף לְבָבִי, לא היו בלבי הרהורים מחפירים מִיָּמָי.
פסוק ז:יְהִי, ייחשב כְרָשָׁע אֹיְבִי, וּמִתְקוֹמְמִי, הקם נגדי ייחשב כְעַוָּל, עושה עוול. איוב מדבר על סופו המר של הרשע, כחבריו. אולם הם רמזו בדיבורים אלו אליו, ואילו הוא, המאמין בצדקתו, מכוון דבריו אל האחרית הקשה הצפויה להם.
פסוק ח:כִּי מַה־תִּקְוַת, לְמה מקווה חָנֵף, רשע כִּי, כאשר הוא יִבְצָע, גוזל?! הרי הוא לא ירוויח דבר, כִּי, שכן יֵשֶׁל, ישליך אֱלוֹהַּ את נַפְשׁוֹ.
פסוק ט:האם את צַעֲקָתוֹ של הרשע יִשְׁמַע אֵל, כִּי, כאשר תָבוֹא עָלָיו צָרָה?!
פסוק י:האִם־עַל־שַׁדַּי יִתְעַנָּג?! האם הוא יִקְרָא אל אֱלוֹהַּ בְּכָל־עֵת?! כיוון שהרשע אינו קרוב אל ה', הוא לא יזכה בעזרתו.
פסוק יא:אוֹרֶה, ביכולתי ללמד אֶתְכֶם שהכול מסור בְּיַד־אֵל. אֲשֶׁר עִם, שהכול נתון ביד שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד, אינני מכחיש.
פסוק יב:הֵן, הלוא אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם, ראיתם את מה שמתרחש בעולם, וְלָמָּה־זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ, אומרים דברים ריקים?!
פסוק יג:זֶה – העונש שיפורט להלן הוא חֵלֶק־אָדָם רָשָׁע השמור לו עִם־אֵל. וְנַחֲלַת, חלק עָרִיצִים אשר מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ, יקבלו.
פסוק יד:אִם־יִרְבּוּ בָנָיו – הם ילכו לְמוֹ, אל חָרֶב, וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ־לָחֶם, יֵדעו מחסור ורעב.
פסוק טו:שְׂרִידָיו שלא הושמדו בחרב בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ, וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה משום שלא יישארו אחריו אלמנות,; משום שתהיין טרודות ודואגות על נפשן שלהן, או משום ששוביהן לא ירשו להן לספוד לו.
פסוק טז:אִם־יִצְבֹּר הרשע כֶּעָפָר, הנָּגיש לכול, כָּסֶף רב, וְכַחֹמֶר, המצוי בהרים לרוב יָכִין לעצמו שפע של מַלְבּוּשׁ,
פסוק יז:הוא יָכִין את הבגדים – וְאילו צַדִּיק הוא שיִלְבָּשׁ אותם. וְאת הכֶסֶף שצבר – אדם נָקִי יַחֲלֹק, יקבל.
פסוק יח:בָּנָה כפקעת הדקה של גולם העָשׁ את בֵּיתוֹ. ביתו לא יהיה יציב ולא יגן עליו, והוא יהיה עראי כְסֻכָּה שעָשָׂה נֹצֵר, שומר, הנבנית מראש לזמן קצר בלבד.
פסוק יט:עָשִׁיר יִשְׁכַּב בחוליו וְלֹא יֵאָסֵף, ימות בעושרו, שכן עֵינָיו פָּקַח וְכל רכושו אֵינֶנּוּ.
פסוק כ:תַּשִּׂיגֵהוּ, יסחפו אותו כשטף מַּיִם בַּלָּהוֹת, בהלה ואימה, או: שדים ומזיקים, בלַיְלָה גְּנָבַתּוּ, חוטפת אותו סוּפָה.
פסוק כא:יִשָּׂאֵהוּ רוח קָדִים, מזרחית וְיֵלַךְ, וִישָׂעֲרֵהוּ, הסערה תשליך אותו מִמְּקֹמוֹ.
פסוק כב:וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו אלוקים את כעסו וְלֹא יַחְמֹל, מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח, עוזרו, או: עושרו.
פסוק כג:הוא יכה יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ – על עוזרו או על עושרו את כַפֵּימוֹ, כפיו מדאגה וצער, וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ בתדהמה.