א רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃ ב אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃ ג שִֽׂימָה־נָּ֭א עָרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִֽי ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃ ד כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִּשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃ ה לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃ ו וְֽ֭הִצִּגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶֽהְיֶֽה׃ ז וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִֽיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃ ח יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃ ט וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃ י וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃ יא יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃ יב לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ יג אִם־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃ יד לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָֽרִמָּֽה׃ טו וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃ טז בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
נזעכו. נקפצו כמו נדעכו (לעיל י):
פסוק א:
קברים לי. מוכן אני לקבר:
פסוק ב:
אם לא. אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי:
פסוק ב:
ובהמרותם. כמו וימרו בי (יחזקאל כ׳:ח׳) ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳) ל' בהקנטתכם:
פסוק ב:
תלן עיני. עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן:
פסוק ג:
שימה נא. הבורא:
פסוק ג:
ערבני. בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו:
פסוק ד:
כי לבם צפנת משכל. ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם:
פסוק ה:
לחלק יגיד. לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה:
פסוק ו:
ותופת. כמו תוף:
פסוק ו:
לפנים. של בריות אני:
פסוק ז:
ויצורי. איברים שאני נוצר בהם:
פסוק ח:
ישומו. יתמהו:
פסוק ח:
ונקי. אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה:
פסוק ח:
יתעורר. לריב בכם:
פסוק ט:
ויאחז. כל צדיק דרכו לעמוד כנגד כת חניפים:
פסוק י:
ואולם כולם. אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא:
פסוק י:
ולא אמצא בכם חכם. במה שאתם מלעיגי' על קבלתי:
פסוק יא:
ימי וגו'. הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו:
פסוק יא:
זמותי. שזמותי להאריך בטובה:
פסוק יא:
נתקו מורשי לבבי. מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי:
פסוק יב:
לילה ליום ישימו. התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה:
פסוק יב:
אור קרוב. וקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו (בראשית י״ט:כ׳) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (לקמן כ) וכמו חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז):
פסוק יג:
אם אקוה שאול. כמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי:
פסוק יג:
ובחשך רפדתי. שיטחתי יצועי בקבר:
פסוק יד:
לשחת קראתי אבי אתה. להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא:
פסוק טו:
ואיה אפו תקותי. ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי:
פסוק טז:
בדי שאול תרדנה. אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת:
פסוק טז:
נחת. מלונן ל' ותנח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ו):