וַיַּעַן אִיּוֹב (פרק יב)

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה׃
גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב ׀ כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת־מִי־אֵ֥ין כְּמוֹ־אֵֽלֶּה׃
(איוב יב א-ג)

אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם אל תחשבו כי חדשות תגידו לי. גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב ׀ כְּֽמוֹכֶ֗ם להבין כל תבונותיכם וְלא עִמָּכֶם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה. אך על עיקר שאלתי אין אתם משיבים לי, אשר תפילתי תעלה שידבר א-להים עמדי או יראה לבני אדם עלילותיו, על זאת אין מענה בפיכם.

שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ ׀ אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים׃
(איוב יב ד)

רק "שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ ׀ אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱ-לוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ" – הרעים שוחקים לי לאמר: הוא קורא לא-לוה שיענהו? וכי ישמע א-להים בקול איש שיענהו משמי קדשו?

"שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים׃" – ועוד ישחקו עלי על שאני בעיני צדיק תמים בלי חטא, והם יעמיסו עלי חטא ועוון.

עתה יבאר תכלית תלונתו לברר השארות הנפש –

יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים ׀ לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ׃
וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל־נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד־לָֽךְ׃
א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם׃
מִ֭י לֹא־יָדַ֣ע בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד־יְ֝-הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת׃
אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל־חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ׃
(איוב יב ו-י)

הטוב אשר נתן א-לוה לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל ואשר הֵבִ֖יא ביד השֹׁדְדִים, הוא בטוח להם שנשאר בידם; והמשפט מעוקל, ולמה זה? אם תחשוב כי אינו משגיח או שאינו מיטיב ליצוריו וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל־נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ... וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם, אשר בהם נראה עוצם ההשגחה וגודל ההטבה להם. מִ֭י לֹא־יָדַ֣ע בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד־יְ֝-הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת להכין לבהמה וחיה טרפה באופן נפלא, ונודע וניכר לכל כי ה' יתברך משגיח עליהם וידו עשתה זאת. ולמה לא ישגיח גם על האדם? אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל־חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ גם כן בידו, ואיך לא ישים עין השגחתו על האדם ולמה יעוות משפטו בם? מזה נודע מאוד כי בעולם הבא שמה המשפט וההשארה.