פסוק ב:מענה איוב:
תמות חכמה. כשתמותו תמות עמכם כל חכמה כי כל חכמה בכם, אבל:
פסוק ג:גם לי לבב כמוכם. ואת מי אין כמו אלה, שהקב"ה שליט לעשות רצונו ולהאריך שלוות רשעים אינכם אלא כמשחקים בי, ואני הוא (ההוה) שחוק לרעהו:
פסוק ד:אהיה קורא. להקב"ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים. שלם:
פסוק ד:שחוק צדיק תמים. היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם, כי:
פסוק ה:לפיד בוז. אש של גיהנם עומד למי ששאנן בעשתותו לומר שלום יהיה לי:
פסוק ה:נכון. מזומן הוא העשתות שאנן להיות במועדי רגל שרגלם מועדת:
פסוק ו:ישליו. ידעתי אני כי ימי ישליו אוהלים לבני קדר השוכנים באהלים המדברה, והם שודדים שנאמר פרא אדם ידו בכל (בראשית ט״ז:י״ב):
פסוק ו:ובטוחות. שלימות יש למרגיזי אל, לכל אשר הביא לו הצור השלום בידו אם טוב ואם רע:
פסוק יא:הלא אזן מילין תבחן. ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול:
פסוק יב:בישישים חכמה וגו'. לדעת כי עמו חכמה וגו':
פסוק טו:וישלחם ויהפכו ארץ. בשליחותו כאשר עשה לדור אנוש שהציף שלישו של עולם:
פסוק טז:לו שוגג. האדם השוגג:
פסוק טז:ומשגה. שטן המשגהו:
פסוק יז:שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיהו נ״ט:ט״ו) אשתוללו אבירי לב (תהילים ע״ו:ו׳) ותי"ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי"ן או סמ"ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי"ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח׳:י׳) וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו׳:ט״ז) מסתולל בעמי (שמות ט׳:י״ז) ויסתבל החגב (קהלת יב):
פסוק יז:יהולל. ישוטה לשון הוללות וסכלות:
פסוק יח:מוסר מלכים פתח. להסיר מוסר סבלם מעל אחרים ומעבירם ממלוכה:
פסוק יח:ויאסור אזור במתניהם. בתחילתם כשהוא חפץ בהם חוגר חלציהם ומזרזם כח למלוכה:
פסוק יט:כהנים. שרים כמו כהן מדין (שמות ג׳:א׳) כהן און (בראשית מא):
פסוק כ:לנאמנים. אף לנאמנים כי פעמים שפתיו נבללים לדבר סרה כגון אברהם והאמין בה' וסוף נכשל במה אדע:
פסוק כא:ומזיח אפיקים רפה. וחגור החזקים מרפה ומפתח חגורם להתיש כחם כמו (תהלים קט) ולמזח תמיד יחגרה:
פסוק כא:אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) אפיקי מגינים (שם מא):
פסוק כג:משגיא לגוים ויאבדם. יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחת' והוא היה אבדן שלהן מה שהצליחו:
פסוק כג:שוטח. מרבה אותם להשטיח בארץ ולכסותם:
פסוק כד:בתוהו לא דרך. בתוהו שאינו דרך: