א וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ ב אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃ ג חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ ד וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ ה חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ ו וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ ז וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ ח אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃ ט וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃ י וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ יא וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃ יב וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יג וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃ יד וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ טו וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃ טז עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ יז שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃ יט וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃ כ וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃ כא וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כב וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃ כג וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃ כד וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִים֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃ כה וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כו וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃ כז וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃ כח וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃ כט וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃ ל וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃ לא וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃ לב וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃ לג וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ לד וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ לה וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃ לו וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃ לז וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וְאֶת הַמִּשְׁכָּן, שבו תשים את הכלים האמורים, תַּעֲשֶׂה באופן הבא: עֶשֶׂר יְרִיעֹת שתהיינה שֵׁשׁ, פשתן שצבעו לבן מָשְׁזָר, קלוע, ועמו יישזרו חוטי צמר צבוע תְכֵלֶת, כחולים וְאַרְגָּמָן, סגולים-אדומים, וְתֹלַעַת שָׁנִי, צבע אדום בהיר. בצורות כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם— את היריעות. כדי שיופיעו צורות הכרובים על כל היריעות נדרשת מלאכת אומנות מורכבת. היו שפירשו שבאריגה זו נראתה תמונה שונה בכל אחד מצדי הבד.
פסוק ב:
אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת, כל אחת מהיריעות — שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בּיחידת מידה של אַמָּה, שהיא הרוחב שבין המרפק לקצה אצבעות היד של גבר, וְרֹחַב — אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת. מִדָּה אַחַת, אחידה לְכָל הַיְרִיעֹת.
פסוק ג:
מתוך עשר היריעות הללו חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת, מחוברות אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ, זו אל זו. יש לתפור אותן ליחידה אחת. וְחָמֵשׁה יְרִיעֹת האחרות יהיו חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ.
פסוק ד:
וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת, העשויות מצמר צבוע תכלת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת, בקצה היריעה החיצונית מבין חמש היריעות המחוברות יש לתפור לולאות תכלת, וְכֵן— לולאות תכלת תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית, בקצה חמש היריעות המחוברות האחרות.
פסוק ה:
חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת, וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית. מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ. חמישים לולאות מול חמישים לולאות.
פסוק ו:
וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב, וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים. כל זוג לולאות יוחזק יחד באמצעות קרס זהב אחד. ובאמצעות חיבורן של כל היריעות הללו, שבהן יכוסה המשכן — וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד, הוא יהפוך למהות אחת, או: המשכן הוא כינוי לרצף היריעות הזה שבו יכוסה המבנה.
פסוק ז:
נוסף על היריעות הראשונות, העשויות צמר צבוע ופשתן, שאפשר לראות בהן את המשכן עצמו — וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת משער עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן— מכסה המשכן שהוזכר קודם. עַשְׁתֵּי, אחת עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
פסוק ח:
אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת, כל יריעה — שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה, וְרֹחַב — אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת. מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת.
פסוק ט:
וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד. חמש יריעות ייתפרו זו לזו כיחידה לעצמה, ושש היריעות האחרות ייתפרו כיחידה לעצמה. ולאחר שיוקם האוהל — וְכָפַלְתָּ, קַפֵּל אֶת חצי רוחבהּ של הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית, כלומר הנח לה להשתלשל אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל, בחזית.
פסוק י:
וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית.
פסוק יא:
וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים. וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת, וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד. מן היריעות הללו ייווצר האוהל, שיכסה על יריעות המשכן.
פסוק יב:
וְסֶרַח, והשול, והשובל הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל. מכיוון שבאוהל אחת עשרה יריעות ולא עשר, כיריעות המשכן, ורוחבן זהה לרוחב יריעות המשכן, נותר רוחב של יריעה אחת — ארבע אמות — העודף על הכיסוי התחתון. חצי מן הרוחב הזה קופל בחזית המשכן, כאמור, וחֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח, תיפרס עַל הקרקע מאֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן, שם אין כניסה.
פסוק יג:
מעטה יריעות העזים אינו גדול מיריעות המשכן רק באורכו — הנוצר מצירוף רוחבי היריעות — אלא גם ברוחבו — שהוא אורך היריעות. אורך יריעות העזים הוא שלושים אמה, ואורך כל יריעה ארוגה מיריעות המשכן הוא עשרים ושמונה אמות, ובאשר לשתי האמות העודפות הללו — וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף, בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל, יִהְיֶה סָרוּחַ, מונח פרוס עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ. יריעות אלו יכסו את כל קרשי המשכן, שהם כתליו.
פסוק יד:
וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל, ליריעות העזים, מעֹרֹת של אֵילִם מְאָדָּמִים, צבועים אדום, ושכבה רביעית — מִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה. לחלופין, אפשר לפרש כי זהו כיסוי אחד שחלקו עשוי מעורות אילים וחלקו מעורות תחשים.
פסוק טו:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן מעֲצֵי שִׁטִּים, גזעי עצי שיטה משויפים עֹמְדִים, הקורות ניצבו כדרך צמיחתם של העצים. משמעות נוספת: עמידים.
פסוק טז:
עֶשֶׂר אַמּוֹת יהיה אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, כל אחד מהקרשים שיוצב לגובה המשכן, וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד.
פסוק יז:
שְׁתֵּי יָדוֹת, ידיות בולטות לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ. מחמת גובהם הקרשים זקוקים לחיזוק. כדי לחברם זה לזה תהיה כנגד כל יד בולטת בקרש האחד פגימה בקרש השני. הקרשים יוצמדו כך שהבליטות ייכנסו לשקעים. כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.
פסוק יח:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן. עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ יהיו מונחים לִפְאַת, לצד נֶגְבָּה תֵימָנָה, דרום.
פסוק יט:
וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי, תושבות כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ: שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו, הבליטות שבתחתית הקרשים, וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו. הידות הבולטות ייכנסו לאדנים החלולים, המחזיקים את הקרש.
פסוק כ:
וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, השנייה, לִפְאַת צָפוֹן — עֶשְׂרִים קָרֶשׁ.
פסוק כא:
וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף: שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. הדופן הדרומית והדופן הצפונית הן זהות ופשוטות.
פסוק כב:
וּלְיַרְכְּתֵי, לאחורי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה, הפונה למערב תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים בלבד, שכן מבנה המשכן מלבני.
פסוק כג:
וּשְׁנֵי קְרָשִׁים נוספים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת, לפינות הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם. ששת הקרשים האמורים יתחמו את צדו המערבי של המשכן מבפנים. אולם בחוץ עדיין נותרות פינות ריקות שייווצרו מעובי הדפנות מצפון ומדרום. כדי שהמשכן יהיה מבנה אחיד ושלם, ימולאו פינות אלה בשני קרשים נוספים.
פסוק כד:
וְיִהְיוּ כל הקרשים תֹאֲמִים, מתאימים וצמודים זה לזה מִלְּמַטָּה, מן האדנים לכל אורכם וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים, מסתיימים עַל, בכיוון רֹאשׁוֹ ראש כל קרש וקרש אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת שתוכנס בחריצים שבראש כל צמד קרשים. כֵּן יִהְיֶה גם לִשְׁנֵיהֶם — לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת, הפינות שבצפון־מערב ושבדרום־מערב יִהְיוּ.
פסוק כה:
וְהָיוּ בצד מערב שְׁמֹנָה קְרָשִׁים בסך הכול, וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף, שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים — שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. כך נבנתה צורתו הכללית של המשכן משלושה קירות.
פסוק כו:
וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם מעֲצֵי שִׁטִּים כדי להחזיק את הקרשים יחד — חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד,
פסוק כז:
וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה. מתוך חמשת הבריחים הללו, יוצמדו קרשיו של כל קיר ארבעה בריחים חיצוניים — שניים בצדו הימני ושניים בצדו השמאלי, מלמעלה ומלמטה. כך יוחזק חציה של כל דופן ויהפוך ליחידה אחת.
פסוק כח:
וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן, הפנימי, החמישי, יהיה בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים. בעובי הקרשים ינוקב חור, ובתוכו הבריח מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. שלא כארבעת הבריחים הקודמים, הוא יחבר כל דופן בשלמותה.
פסוק כט:
וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב, וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם המחברות אותם זה לזה תַּעֲשֶׂה זָהָב, בכלל אלו הטבעות שהן בָּתִּים, כלי קיבול לַבְּרִיחִם. וְצִפִּיתָ גם אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב.
פסוק ל:
וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּמִשְׁפָּטוֹ, כדרכו הראויה אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר.
פסוק לא:
וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, וילון מתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, פשתן, כל זה מָשְׁזָר, קלוע, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ. הפרוכת תיארג באופן מתוחכם כך שייראו הצורות בכל אחד מצדיה, ועל גביה יהיו עיטורי כְּרֻבִים.
פסוק לב:
כיוון שהפרוכת אינה מחוברת לקיר — וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב, עַל אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף. ארבעת העמודים יהיו כנראה במרחקים שווים זה מזה, ועל וויהם תיתלה הפרוכת.
פסוק לג:
וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים, קרסי הזהב המחברות את קבוצות יריעות המשכן, וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, מן הצד הפנימי של פרוכת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת. וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, שהיא אטומה לחלוטין לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
פסוק לד:
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת, מכסה הזהב עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
פסוק לה:
וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, בחלל הגדול יותר והקרוב אל הפתח, הקודש, וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח, כנגד הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע, צד הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה, דרומה, וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.
פסוק לו:
בקצה המזרחי של האוהל שבו יעמדו השולחן והמנורה — וְעָשִׂיתָ מָסָךְ שישמש לְפֶתַח הָאֹהֶל מתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, הכול מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם. הרקמה היא עבודה פשוטה הרבה יותר ממלאכת האריגה שתיעשה ביריעות המשכן ובפרוכת, המכוּנה 'מעשה חושב'.
פסוק לז:
וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב, וָוֵיהֶם, שעליהם תולים את המסך, זָהָב. וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת. מסך המשכן ייפרש על חמשת העמודים הנתונים באדני הנחושת במקום דופנו הרביעית של המשכן.