פסוק א:נָקְטָה, נקעה, קָצָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי. אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי, אניח לעצמי לבטא את צערי, אֲדַבְּרָה בְּמַר, מתוך מרירות נַפְשִׁי.
פסוק ב:אֹמַר אֶל־אֱלוֹהַּ: אַל־תַּרְשִׁיעֵנִי, תעניש אותי. הוֹדִיעֵנִי עַל מַה־תְּרִיבֵנִי. אני רוצה לדעת במה אני נאשם.
פסוק ג:הֲטוֹב לְךָ כִּי־תַעֲשֹׁק, שאתה עושה לי עוול, כִּי־תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ?! הרי בי השקעת. מדוע אתה מואס בי, וְאילו עַל־עֲצַת, מחשבתם ודרכם של רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ, אתה מתגלה ומאיר, והם ממשיכים לחיות בשלווה.
פסוק ד:הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ, אִם־כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ, כמו שאדם רואה תִּרְאֶה?! הרי אתה יודע את הכמוס בלבות בני האדם. אתה מכיר גם את המעשים שהם עושים בסתר, ולעיניך פרושה גם התמונה הגדולה של ענייני העולם. אם כך, מדוע אתה מחליף את גמולם של התמים ושל הרשעים?!
פסוק ה:את האדם, שראייתו מוגבלת, מטים לעתים שיקולים ואינטרסים זרים, הנובעים מחששותיו ודאגותיו בהיותו בן-חלוף. גם תכניותיו של האדם וגם הדחף לממשן מהר מוּנעים מידיעתו שחייו יגיעו לקצם. לעומת זאת, אתה – הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ, אִם־שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר,
פסוק ו:כִּי־תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי, וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ?! הרי מול חיי הנצח שלך אין לכל אלה ערך. מדוע אתה מתנכל בי לצבור נגדי ראיות?! הרי אתה מעבר לכל החשבונות הללו.
פסוק ז:עַל־דַּעְתְּךָ, אתה יודע כִּי־לֹא אֶרְשָׁע, שאינני יכול לפשוע כנגדך, הואיל וְאם ארשע – אֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל, ואף אני לא אנצל מידך.
פסוק ח:יתר על כן, יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי, והן עטפו אותי, יַחַד סָבִיב, והנה עתה באותן 'ידיים' המקיפות אותי קלקלת את אשר עיצבת וַתְּבַלְּעֵנִי, השחַתָּ אותי מכל צד.
פסוק ט:זְכָר־נָא כִּי כמו שמגבלים וצרים גוש חֹמֶר, עיסת אדמה, כך עֲשִׂיתָנִי, וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי לבסוף. התיאור של יצירת אדם הראשון חל באופן מושאל על כל אדם.
פסוק י:הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי. בתהליך היווצרי ברחם היו מוצקים שהפכו לנוזל. וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי. והיו שם נוזלים שהתמצקו, כתהליך הגיבון של גבינה.
פסוק יא:עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי בתהליך היצירה שלי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי, כיסית אותי.
פסוק יב:בכל זה חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, ומצדי – את פְקֻדָּתְךָ, מצוותך שָׁמְרָה רוּחִי.
פסוק יג:וְכל אֵלֶּה צָפַנְתָּ, שמרת בִלְבָבֶךָ. אתה מכיר ויודע כל פרט מסודות היווצרותי ומחיי. יָדַעְתִּי כִּי־זֹאת עִמָּךְ.
פסוק יד:אִם־חָטָאתִי – וּשְׁמַרְתָּנִי, אתה מבחין בכך ואינך מעלים עין מחטאי, וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי.
פסוק טו:אִם־רָשַׁעְתִּי – אַלְלַי לִי, וְאולם גם אם צָדַקְתִּי – לֹא־אֶשָּׂא, ארים את רֹאשִׁי, אני שְׂבַע קָלוֹן, וּרְאֵה, ואני רואה את עָנְיִי, מאחר שבין כך ובין כך לא תהיה מרוצה ממני.
פסוק טז:וְיִגְאֶה, עוניי וחרפתי גדלים כאשר כַּשַּׁחַל, כמו שצדים אריה תְּצוּדֵנִי, וְכאשר תָשֹׁב תִּתְפַּלָּא, תפליא בִי את מכותיך.
פסוק יז:תְּחַדֵּשׁ לאסוף את עֵדֶיךָ נֶגְדִּי, וְתֶרֶב, אתה מרבה את כַּעַשְׂךָ, כעסך עִמָּדִי, עלי, חֲלִיפוֹת, יסורי מתחלפים וְאולם צָבָא, זמנן קבוע, או: המון רב של מכות עִמִּי.
פסוק יח:וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי?! טוב היה יותר אילולא נולדתי. אֶגְוַע הייתי גווע בעודי נפל הנקבר בשקט, וְעַיִן לֹא־תִרְאֵנִי.
פסוק יט:אני כה סובל בימי חיי, שהיה עדיף אילו כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה, מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל, אילו הייתי נפל הנלקח ישירות מן הבטן אל הקבר.
פסוק כ:הֲלֹא־מְעַט יָמַי, חיי קצרים, וַחֲדָל וְשִׁית לבך מִמֶּנִּי, הנח לי, וְאַבְלִיגָה, אוכל לנוח מְּעָט
פסוק כא:בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב, בלי שוב אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, מחוזות המוות והשאול,
פסוק כב:אֶרֶץ עֵפָתָה, מחשכים כְּמוֹ אֹפֶל, חושך כפול ומכופל, מקום צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. הגיהינום מאופיין בהיעדר כל סדר וקביעות. וַתֹּפַע, הצלמוות נראית, או: זורחת כְּמוֹ־אֹפֶל, אפילו האור הזורח שם הוא חשוך.