לפרק כ"ז

נֶ֭אֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב וְ֝נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא׃
(משלי כז ו)

ר' אברהם רפול זצ"ל היה בקי עצום, והייתי מכנה אותו  "ש"ס מהלך", וכשהוא היה לומד היה זה בהתעוררות ובהתלהבות גדולה, ומתוך לימודו היה דופק על השולחן.

פעם אחת ישב ולמד לידו בחור אחד, ופתאום הפסיק הבחור באמצע לימודו, סגר את הספר ונישק אותו.

על שניהם דורשים את הפסוק:

נֶ֭אֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב - המכות שר' אברהם היה מכה על השולחן הן אהובות, כי הן באות מתוך ריתחא דאורייתא (=להט הלימוד).

וְ֝נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא – לעומתו יש מי שמנשק את הספר, והנשיקות הללו שנואות הן, שמעידות על הפסקת לימוד התורה.

נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כָּל־מַ֥ר מָתֽוֹק׃
(משלי כז ז)

אם אדם רעב, אוכל כל מה שנותנים לו וטעים לו, כָּל־מַ֥ר מָתֽוֹק לו. אבל אם כבר אכל בבית הכנסת וכבר שבע, אז נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת, וכשיושב לאכול, כיון שהוא כבר שבע, אם האוכל לא יצא טוב, לא יהיה לו טעים ואז מחמיץ פניו לאשתו.

מסופר על רב אחד שפעם אשתו טעתה ובמקום לשים בחמין חומץ, שמה נפט. והיה אז דבר מצוי לטעות בכך, שהרי החומץ היה שקוף כמו הנפט. כשהגיע הבעל לביתו אחרי תפלת ערבית, מיד הריח מהחמין נפט והבין את מה שארע. אבל לא רצה לצער את אשתו בשום אופן. הוא הבין שאם ישאיר כך את המצב, ולמחרת תגיש לו אשתו את החמין וגם היא תמזוג לעצמה, מיד תרגיש ותתבייש מאוד. מה עשה? אחרי שגמר לאכול את סעודת ליל שבת, אמר לאשתו שהוא עוד רעב. אמרה לו אשתו שנגמר התבשיל של ליל שבת. אמר לה אבל אני רעב! הוציאה לו אשתו אוכל מהמקרר ועוד היה רעב. אמר לה שלא יכול לישון כך, אז אולי שתמזוג לו מהחמין של מחר, ומחר ירחם המרחם. אמרה לו אשתו אבל זה מבושל רק חצי בישול, אמר לה אף על פי כן. מזגה לו, אבל היא לא אכלה שכבר שבעה מהסעודה. אכל את החמין ואמר לה שהוא עוד רעב, ומזגה לו עוד, וכך עד שנגמר התבשיל של החמין. ובבוקר אכלו אוכל פשוט. במוצאי שבת ישבה האישה להדיח את הסירים, ופתאום הריחה ריח נפט. הבינה האישה את כל העניין ומה שבעלה עשה בליל שבת, שהייתה תמהה על כך מה היה לו. אמרה, כך עשה לי בעלי הצדיק כדי שלא אצטער, שאילו היינו אוכלים בבוקר, גם אני הייתי אוכלת לפי שאז אני רעבה, ואז הייתי מתביישת מאוד.

לא כל אחד יכול כך לנהוג כבוד כל כך גדול באשתו ולאכול נפט כדי שלא לביישה, אבל על כל פנים צריך להשתדל לכבד אותה בדברים מינימליים, וזה על ידי שלפחות ישתדל להגיע לביתו כשהוא תאב לאכול ולא ימלא כרסו מכיבודים לפני הסעודה שאשתו הכינה, שעל ידי זה ניצל ממריבות, וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כָּל־מַ֥ר מָתֽוֹק.