פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה27 פסוקים📜
רש"ירש״י42 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא38 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי56 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג27 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי14 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך59 פסוקים📜
ראשון לציוןחיים בן עטר1 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר34 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר33 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם16 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם27 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ27 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר אין ראוי לך שתתהלל ותאמר מחר אעשה כך וכך כי לא תדע מה שיוליד היום והוא הזמן מן המקרים ויכול להיות שיתחדש מקרה ימנעך המקרה ההוא מעשות מה שיזמת לעשות. ואמר מה ילד יום על דרך הרחבת הלשון כאלו הימים הרות ויולידו המקרים.
פסוק ב:
אמר אל תתהלל אתה על טוב עשית או על מעלה קנית אותה רק הנח שיהללוך הזרים ולא יהלל אותך פיך. וכן טוב שיהללך איש נכרי במה שיראה בך מן החכמה ולא יהללוך שפתיך. או יאמר אתה האיש המתהלל בפיך מה לך להתהלל בדבריך וסוף שיהללוך אחרים ואין צורך שתתהלל אתה בדבריך. וכן נכרי. ואל שפתיך ר"ל ידעתי כי יהללוך הנכרים ומה לך שיהללוך שפתיך. או יאמר יהללך זר כלומר עשה מעשים וקנה מעלות שבעבורם יהללוך האנשים לא שתהיה מכת האנשים שלא יהללום אחרים בעבור כי אינם ראויים אל המהלל ומתוך כך יהללו הם עצמם כי אין מי שיהללם. וכן עשה שיהללוך הנכרים לא שישתקו ממהללך הנכרים ויהללוך שפתיך.
פסוק ג:
אמר כובד יש לאבן ונטל יש לחול כלומר סבל ומשא והכעס שיש לאויל בעת שיכעס הוא יותר כבד משני העניינים הנזכרים.
פסוק ד:
אמר כי אכזריות גדול יש בענין החימה והענין שהחימה היא אכזרית מאד ועם כל זה יוכל האדם לסגור בעדה ולעמוד לפניה ואם לא נזכר. וכן ושטף אף כלומר מיעוט האף כמו בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך יוכל האדם לעמוד כנגדו. אמנם הקנאה מי יעמוד לפניה הודיע כי הקנאה הוא הדבר הרע על הכל על דרך שאמר ורקב עצמות קנאה. או יהיה זה הפסוק דבק בעניינו לפסוק שלפניו שאמר וכעס אויל כבד משניהם והוא שיהיה לאויל אכזריות חמה ושטף אף ומי זה שיוכל לעמוד לפני הקנאה שמקנא האויל אל ההולכים בדרך החכמה.
פסוק ה:
אמר יותר טובה היא התוכחת שיוכיח האדם את חבירו בגלוי ויותר מועילה לו מן האהבה שיאהב אותו ויהיה מכסה פשעיו ומסתירם כי עם התוכחת שיוכיחהו יביאהו לחיי עד ועם הסתירו פשעיו יגרום לו שלא ישוב מהם. או יאמר כי התוכחה שיוכיח האדם את חבירו ואפי' בגלוי היא טובה ומועילה בעבור שהיא באה מאהבה שהיא מסותרת כי לולי האהבה שנשרשה בלבו לא הוכיחו. או יאמר טובה היא התוכחת המגולה בזמן שהיא באה מאהבה שהיא צפונה לו בלבו כלומר שתהיה סבתה אהבה מסותרת לא שיתכוון לביישו כי אז היא תוכחת רעה.
פסוק ו:
אמר כשיהיה איש אחד אוהב לחבירו עד שיהיה בחזקת אוהבו אפי' אם יזדמן שיפצעהו כל שכן אם יגרום לו היזק קטן ממנו הוא בעבור אהבתו אותו יחשוב הפצעים ההם ואעפ"י שיהיו רבים פצעים נאמנים ולא יחשוב כי בשנאתו אותו פצעהו. ובהפך זה אמר ונעתרות נשיקות שונא כלומר אם יהיה איש שונא לרעהו וישק אותו שדרך הנשיקות היא להראות האהבה הנטועה בלב יחשבם האיש ההוא נשיקות נעתרות כלומר דבר יתר ללא תועלת.
פסוק ו:
או יאמר כי האוהב יהיו הפצעים שיפצע ברעהו כדי להוכיחו פצעים גדולים ונאמנים על דרך מכות גדולות ונאמנות וחלאים רעים ונאמנים שעניינו גדולים וקיימים. ור"ל כי מי שלא יאהב רעהו כנפשו יוכיח אותו תוכחה קלה אמנם האוהב פצעיו הם גדולים ונאמנים. ואמרו ונעתרות נשיקות שונא ר"ל כי השונא את חבירו לא יוכיחנו ותמורת הפצעים שיהיה ראוי לעשות ינשוק אותו נשיקות נעתרות ר"ל רבות. והענין שהוא יחליק על רעהו ויראה לו אהבה ולא יוכיחנו.
פסוק ו:
ואפשר שקרא החלק השכלי מכחות הנפש אוהב וקרא יצר לב האדם שונא ואמר כי החלק השכלי יוכיח כחות הגוף וייסרם ויצערם בראותו שימנעו פעולתו בידיעת המושכלות בסבת תאותם כי בראותו כחות הנפש נוטות לקצה אחד והוא רע הוא יטה אותם אל הקצה האחר וזה מה שכנה בפצעים גדולים. אמנם השונא והוא המלך זקן וכסיל רבים הם הנשיקות והפיתויים והשעשוע והחדוה שיש בינו ובין כחות הנפש.
פסוק ו:
וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו וענינו לא די שהיא טובה התוכחת המגולה אלא אפילו הפצעים שהם יותר מהתוכחות בפה הם נאמנים כלומר אותן שהם מאהבה נאמנת.
פסוק ז:
אמר כי האיש בעת שהוא שבע ומלא תאותו מן המאכל והמשתה הוא יבוז אל הנופת כלומר אפי' הנופת והוא המתוק מכל דבר זולתו לא יערב לו אז. אמנם האיש הרעב בעבור רעבונו אפי' הדבר המר שמדרכו שלא יאכל יהיה בעיניו מתוק. ומלת תבוס הוא מגזרת ועל הרי אבוסנו ואבוס עמים באפי ור"ל ידרוך על הנופת ולא יחשוב אותו לכלום.
פסוק ז:
ורמז בזה כי הנפש השבעה מתאוות העולם וכל אשר שאלו עיניה לא אצלה מהם היא תבוז אל החכמה הנמשלת אל הנופת כי לא תמצא החכמה עם קנייני העולם. אמנם הנפש הרעבה מקניני העולם ר"ל שנטרדו ממנה קנייני העולם לא שתהיה רעבה וכוספת אליהם היא תמצא הדברים שהם מרים בעיני הנפש השבעה והם קנייני העולם למתוק לנפשה ולמרפה לעצמה.
פסוק ז:
ואפשר שקרא נפש שבעה נפש האדם בעת שתהיה שבעה מן החכמה והענין שהשיגה ממנה דבר גדול. ואמר כי הנפש בעת שהשיגה מן החכמה שיעור גדול עד שתהיה ראויה בעבור זה להקרא נפש שבעה היא תבוז למחמדי העולם והוא אשר קרא אותם בשם נופת בעבור עריבותם על האדם. ואמר כי הנפש החכמה היא תבוז אל הקניינים הזמניים בידעה כי הם טובות מדומות ודבר בלתי קיים והם חוץ מעצמותה ותדבק בחכמה ובסודותיה אשר יהיו לה לבדה ואין לזרים אתה. אמנם הנפש הרעבה והיא שדבקה באהבת קנייני העולם הזה הכלה והיא ראויה שתקרא רעבה מפני שלא תשבע לעולם כי לא תחפוץ בחכמה המתוקה מדבש אלא הדברים שהם מרים על דרך האמת והם התאוות הגופניות והמדות המגונות והפחתיות וכל דבר כוזב הם מתוקות ונחמדות בעיניה ובהם תדבק.
פסוק ח:
אמר בפסוק הזה שאין ראוי לבטוח על העולם ואם יראה האדם עצמו על תכונה טובה ויראה מצבו קיים וחזק הן מגופו הן מממונו הן מבניו ידע כי הוא מוכן אל הנסיעה כי העולם הזה אין קיום בו לדבר מן הדברים וטובותיו ורעותיו הם טובות מדומות ורעות מדומות כאשר יחנו כן יסעו. והוא אמרו כצפור נודדת מקנה מן קנה כן איש נודד ממקומו. כלומ' כמו שהצפור הוא מוכן אל הנסיעה ואל הנדוד כן האיש הוא מוכן אל הנסיעה לנדוד ממקומו.
פסוק ח:
ובא להעיר האדם שיכין לו כלי הנסיעה ויכין לו מן הצידה מה שתספיק לו בדרך רחוקה ויחשוב אנה יכוון תחנותו בעת שיסע מן העולם הזה ומה הם המעשים אשר ילווהו. או יאמר כמו הצפור שהוא נודד מן הקן שלו בפעם הראשונה שיתחיל לעוף או שיגורש מן הקן שלו וילך נודד הנה והנה ולא ידע אנה ולבו מטורף כן הוא האיש הנודד מעיר מולדתו שיאבדו עשתונותיו. ואם יקרה זה לאיש בהיותו נודד ממקומו אל מקום אחר קרוב עם היותו מוצא אנשים בדמותו ובצלמו ידע טבעם ועניינם איך יהיה ענין האיש בחשבו אל הנדוד הגדול והוא העת אשר יסע מן העולם הזה ולא ידע אנה ולא ידע מי ימצא ומי יסגור בעדו יודע מה שקדמו לו מן העונות וחובות האלהים עליו צרורות בנפשו והוא איננו שוגג כי כבר התרה בו ביד כל נביאי כל חוזי. וידע כי אם יקצר בחובת הבורא ית' עליו כפי היכולת יענש מה גדלה אשמת מי שלא יתעורר על זה.
פסוק ח:
ואחר שהזכיר טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת ונאמנים פצעי אוהב אמר כי עריבות גדול הוא לאיש כשיהיה לו מוכיח ויועץ אותו הטוב לו בכל לבו ובכל נפשו והוא שסמך אל זה שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש. ואחר שהדבר כן אם יהיו לך רעים נאמנים אל תעזבם והוא אמרו רעך וריע אביך אל תעזוב ובית אחיך בלבד אל תבוא ביום אידך אלא שתקבל עצה גם משכניך והוא אמרו טוב שכן קרוב מאח רחוק. ולכן חכם בני ושמח לבי כדי שאוכל להשיב חורפי לשעבר בעבור כסלותך כי אתה מעתה חכם כי אם תהיה חכם תועילך חכמתך. כי האיש שהוא חכם בעבור היותו ערום ראה רעה ונסתר אמנם הפתאים עברו דרך מסוכן ונענשו ובסבת פתיותם עושים ערבות לזר ומחבקים חק נכריה ולכן לקח בגדו כי ערב זר וגו'. ואפשר שקרא זר יצר התאוה וקרא נכריה הנפש המתאוה והענין שנתפתה אחר יצרו. וסמך אל זה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם וגו' וקרא רעהו החלק השכלי ואמר כמו שיש לגנות מי שערב לזר וחבק לחק נכריה כן יש לגנות מי שיעורר שכלו לחקור במושכלות בימי הבחרות והוא שכנה בבקר השכם קללה תחשב לו בעבור שיקח אז דמיונו דעות נפסדות.
פסוק ט:
אמר כי השמן הטוב והמבושם הריחני וכן הקטורת שיעשה מן השרפים ומן העצים המשובחים הבאים מארץ הודו המיוחדים לקטר בהם הבתים לתת להם ריח טוב ולזכך אוירם ישמחו הלב כי הלב ישמח וכחותיו יתפשטו אל הריח הטוב. גם אפשר שכוון במלת שמן אל האור הנאחז בפתילה הנתונה בשמן שאורה זך והאור מתוקן וטוב לעינים. ויש מפרשים שמן אכילת משמנים. ומתק רעהו מעצת נפש ר"ל וכמו שהשמן והקטורת ישמחו הלב כן ישמח לב האדם המתיקות שיהיה לו מחברת רעהו. ונתן הסבה בזה ואמר מעצת נפש כלו' בעבור מה שתגיע לו מן הטובה ממנו בעבור עצת נפשו כלו' בעבור העצה הטובה שיתן לו בכל עניניו.
פסוק י:
אמר שאין ראוי לו לאדם לעזוב ריעיו הקדומים אשר גדלו עמו. וכן ריעי אביו והענין שלא יפרד מאהבתם וידרוש שלומם וטובתם כל הימים. ונתן סבה בזה ואמר ובית אחיך אל תבוא ביום אידך כלומר אם תעשה זה שלא תפרד מאהבת ריעך וקרוביך וגואליך ושלא תפרד גם כן מאהבת ריעי אביך בבוא לך יום איד כלומר בחול עליך צרה מצרות הזמן לא תצטרך לרוץ לעזרה אל בית אחיך כי רעיך ורעי אביך יהיו לך במקום אב ואח נכונים אל עזרתך.
פסוק י:
טוב שכן קרוב מאח רחוק ר"ל יותר טובה תגיע לך מן השכן שיהיה קרוב אליך ממה שיגיע לך מן האח בעת שיהיה רחוק ממך ולפיכך יהיו לך רעים ולא תסמוך על הקרובים בלבד. או יהיה אומרו ובית אחיך אל תבוא ביום אידיך תשלום הענין הראשון ולא נתינת סבה ויהיה ענין הפסוק כן רעך וריע אביך אל תעזוב ובית אחיך בלבד אל תבוא ביום אידך כלומר לא יספיק לך לעזרתך אחיך בלבד רק יהיו לך מן הריעים שיושיעוך בעת צרתך. טוב שכן קרוב מאח רחוק כלומר על כן יעצתיך להשתדל בקניית הריעים כי לפעמים ירחק ממך אחיך ואם לא יהיו לך ריעים לא ילך ענייניך אל השלימות ויותר טובה תגיע לך מן השכן שהוא קרוב אליך ממה שיגיע לך מן האח שיעמוד רחוק ממך.
פסוק י:
ועל דרך נסתרו נאמר שריעך וריע אביך קרא השפע השכלי אשר הוא הדבוק בין ה' ית' ובין השלימים ועת צר שהוא זמן הצורך לקיום החומר קרא יום איד שאז הוא צריך שיעזר באח ועל אותו הזמן אמר ובית אחיך אל תבוא ביום אידך רצונו בו שלא יכנס שם בדרך שיעזוב ריעו כי בכל עת צריך שישים מחשבתו בריע ההוא השוכן אצלו והיא השכינה שאמרו ז"ל שהיא למעלה מראשו כי הוא הקרוב לו באמת והאח הוא הרחוק בבחינה אצל השכינה. ועל זה אמר טוב שכן קרוב מאח רחוק והוא המכוון באומרו ויש אוהב דבק מאח. ואפשר גם כן שעל זה הענין בא בכל עת אוהב הריע ואח לצרה יולד.
פסוק יא:
חכם צווי מבניין הקל על משקל צלח רכב. ולכן נקודת החי"ת בחטף פתח. ואמר קנה חכמה אתה בני ומתוך כך לבי ישמח בעבור חכמתך. וגם אוכל להשיב דברים אל המחרפים אותי בעבור היותך עתה סכל מן החכמה. ולכן בקנותך החכמה תעשה לי שתי תועלות לבד מה שתועיל בזה אל נפשך. האחת שישמח לבי בעבור קנותך החכמה. והשנית שאם יחרפו אותי להבא כאשר חרפוני עד כה בעבור סכלותך יהיה לי פתחון פה להשיבם כי אינך כאשר חשבוך רק אתה חכם.
פסוק יב:
אמר כי האדם שהוא בעל ערמה הוא בראותו דבר שיהיה ספק ומפחד פן תחול עליו רעה בסבתו הוא יתרחק מן הדבר ההוא. וכן ישמר מעשות כל דבר רע ומהכנס בדבר רע ומתוך כך לא יענש. ואם לא נזכר. אמנם הפתאים ראו רע ולא חששו ועברו ומתוך כך חל עליהם העונש.
פסוק יב:
ואפשר שקרא ערום במקום הזה המבין בחכמת משפטי הכוכבים ואמר כי הערום והבקי במשפטים ההם בראותו חכמת הכוכבים גוזרת חול רעה על מקום מהמקומות הוא יסתר מן הרע ההוא שלא יבואהו. ונאמר על דרך משל כי אם יראה שהמערכת תגזור להיות בו חום גובר אותו זמן הוא יכין לו מקום ומזון יועילוהו נגד החום ההוא וישמר בכל יכלתו. וכן אם ראה חבור גוזר על השחתת עיר או גליל ושתהיה חרב פושטת באותם המקומות הוא יברח משם אל מקום אחר או ירוץ אל מגדל עוז והוא שם ה' אשר בו ירוץ צדיק ונשגב. אמנם הפתאים והם אשר סכלו זה והם מכת האנשים אשר לא תלו בטחון בה' ית' וית' שיסבב הצלחתם הם עוברים לפי תומם ויד ה' היתה בם להומם. ואפשר שקרא ערום החכם והזריז בהצלת נפשו ואמר כי הזריז והפקח בבוא יום רעה יסתר בסתר עליון ובצל שדי יתלונן והוא יצילהו מפח יקוש ומדבר הוות. אמנם הפתאים אשר לא ירוצו למגדל עוז שם ה' הם עוברים בקרב הצרות ומקבלים העונש והרעה.
פסוק יג:
אמר כי מי שיעשה ערבות לאיש זר או שהפסיד ממונו ועשה חוב בעבור אהבת נשים נכריות ראוי הוא שיבואו אל ביתו לעבוט עבוטו ואם לא ימצאו לו דבר יפשיטוהו את בגדיו ויקחום בעבור החוב שעשה. ופי' חבלהו קח משכונו. ואפשר שקרא זר המלך זקן וכסיל וקרא הנפש המתאוה נכריה לפי שהם זרים ונכרים מעצמות האדם. ואמר כי הנמשך אחריהם ראוי שישוללו ממנו כל הטובות.
פסוק יד:
אמר כי מי שיברך רעהו או שיהללוהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו מפני שהרואים והשומעים יביאו לספר בגנותו בראותם שזה מתאמץ לספר בשבחו.
פסוק יד:
ואפשר שקרא רעהו הכח השכלי ואמר כי מי שיעוררהו שכלו לחקור במושכלות בימי הבחרות בעוד שהכחות הגופניות חזקות והוא שכנה בבקר השכם הוא דבר בלתי ראוי כי יקח דמיונו דיעות מופסדות לחולש שכלו ולתגבורת תאוותיו.
פסוק יד:
ואחרי שהזכיר גנות הרשעים והאוילים זכר גנות הנשים הסכלות ואמר דלף טורד ביום סגריר וגו'.
פסוק טו:
אמר כי הדלף הטורד ביום סגריר ואשת מדינים שניהם שוים בענין אחד. ודלף טורד יקרא הדלף בעת שלא יפול במקום אחד מיוחד אלא אחת הנה ואחת הנה. או יקרא טורד בעבור שיטריד האדם בנפילתו עליו. ואמרו ביום סגריר ר"ל בעת שירד מטר סוחף שכל אדם נסגר בתוך ביתו וזה הדלף בעבור שהוא נופל אחת הנה ואחת הנה לא יוכל לכוין עמידתו במקום מכוון וחוצה לביתו לא יוכל ללכת מפני שהוא יום סגריר. וכן יקרה אל האדם בעת שתהיה לו אשת מדינים כי הוא לא יוכל לנוח בביתו מפני מדיני אשתו ושאר הנשים יש בהם מן הסכנה והעונש מה שאין הפה יכולה לדבר.
פסוק טו:
או יאמר כי כמו שהדלף טורד האדם ממחשבותיו כן האשה שהיא אשת מדינים טורדת האדם מכל מחשבותיו.
פסוק טז:
צפניה צפן רוח ר"ל מי שרוצה להצפינה ולהסתירה הוא כאלו רוצה לצפון הרוח ולהסתיר אותו שלא יוכל להסתירו. והענין כי מי שישתדל לצפון ולכופה שלא תעשה נבלה דומה במעשהו לאיש שירצה לאסוף רוח בחפניו לפי שאינה מזומנת להסתתר ולהצפן לדמיון השמן הטוב הקורא והמכריז על עצמו אעפ"י שהוא צפון תחת היד או בתוך הכלי והוא אמרו ושמן ימינו יקרא כלומר אינה אוחזת במדת הצניעות רק מכרזת על עצמה במעשיה לדמיון האיש שיוליך השמן הטוב בימינו שריחו הולך רכיל וקורא ומכריז על עצמו.
פסוק טז:
ויש מפרשים ושמן ימינו יקרא שהנמשך אחר האשה יוכה ויופצע עד שימינו תקרא שמן שמן לרכך מכתו. ולפי זה הפירוש היה לו לומר תקרא לשון נקבה.
פסוק טז:
או יאמר שאשת מדינים היא לדמיון הדלף הטורד שהוא לא יפול במקום מיוחד רק יטריד מקומותיו אחת הנה ואחת הנה וכן ענין האשה הזונה לא תעמוד בירכתי הבית רק פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פינה תארוב.
פסוק טז:
ואחר שהזכיר גנות הכסילים והסכלים וזרז על קבלת המוסר והתוכחת אמר לא יקל בעיניך ענין המוסר והתוכחת כי כמו שהברזל האחד יחדד פני חבירו ולא יתוקן עוות האיש כי אם בתוכחת שיוכיחהו איש אחר. וכמו שנוצר התאנה יאכל פריה כן האיש ששומר מצות אדניו המוכיחו יבא לידי כבוד.
פסוק יז:
מלת יחד סובלת שני פירושים אם שיהיה עניינו מענין הילכו שנים יחדו. ואם שיהיה שרשו חדה ובא על משקל ותחז בציון עינינו. שמאל בעשותו ולא אחז. מן חזה. ויחד הראשון הוא בקמץ לפי שהוא באתנח ולא אמרנו שהוא מן חדד כאשר חשבו רבים מלשון וחדו מזאבי ערב. תחתיו חדודי חרש. לפי שאם יהיה יחד מן חדד היה אומר ברזל בברזל יחוד על משקל יסוב. תחוג לי בשנה. את אשר תחון יוחן. אף יחום ויאמר האח. אמנם אם היות שרשו חדה לפי אחד הפירושים הוא כענין חדדם ותהיה הה"א מומרת מאחד הכפלים כאשר היתה ה"א שגה תמורת גימ"ל שגג וכן הוא הנלקח ממנו מה נחנת תמורת נו"ן חנן. ויהיה ענין הפסוק כן כמו שהברזל בעת שתחככהו על ברזל אחר יחדד וישנן כל אחד מהם פני רעהו ויזמנם אל החתיכה ואל המכוון מהם כן הענין באנשים שהאחד מהם יבין ויחכם בסבת רעהו כי יותר יבין האדם בהיות לו חבר יתעסק עמו על קניית החכמה משיעמוד האדם לבדו וישקוד עליה. ולפי' צוו רז"ל עשה לך רב וקנה לך חבר.
פסוק יז:
וכן יהי' הפירוש גם כן אם נפרש יחד מענין יחדו כלומ' כשיתחבר הברזל עם הברזל ויחככם יחדיו זה בזה יהיה בזה הענין תקונם ואם לא נזכר. וכן יהיה הענין בהתחבר איש עם רעהו ויעמדו יחדיו.
פסוק יז:
או יהיה אמרו ברזל בברזל יחד כענין אף צבת בצבת עשויה כלומר לא תוכל לעשות מן הברזל פעולה מתוקנת אלא עם כלים מברזל. ולדמיון זה לא ישכיל האדם רק זה מזה והכל ענין אחד.
פסוק יח:
אמר כי מדרך העולם הוא שהאיש שהוא טורח בעבודת האדמה וכאשר התאנה חנטה פגיה הוא שומר אותה מכל דבר שיזיק לה הוא לבסוף אחר שטרח בה ושמר אותה מכל היזק יאכל פריה ולא הפסיד הטורח והעמל שסבל בה. וכן הענין במי שטורח בשמירת אדוניו ויעמול במה שיצטרך אליו אדוניו הוא יכובד כלומר שיגיע בשכרו שהאדון יכבד אותו בעבור מה שסבל מן הטורח בעבורו. ואפשר שכוון לומר שני העניינים האלה להעיר על דבר אחר יותר נכבד ואמר אנו רואים כי מי שישתדל על דבר מן הדברים לא הפסיד השתדלותו כי אנו רואים שנוצר התאנה הוא יאכל פריה וכן אנו רואים כי שומר אדניו יכובד ומהם נלמוד ואם לא נזכר כי מי שיטרח בעבודת אלהי האלהים ואדוני האדונים ששכרו אתו ופעולתו לפניו.
פסוק יח:
ואפשר שקרא אדוניו השכל שהמכוון ממנו שיהיה אדון כענין שנאמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. ואמר כי מי שהוא שומר אותו מן הדברים המטרידים אותו לעשות פעולתו הוא יגיע לבסוף אל ההצלחה האמתית ויתכבד הכבוד המתכבדות בו נפשות הצדיקים בעולם הנשמות בעת שיהיו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם.
פסוק יח:
ואחר שהזכיר כי שומר מצות רבו יכובד אמר כמו שהמים יחדשו פנים בפני המביט בהם כן לב האדם המשכיל יחדש לב נבון ומשכיל באדם אחר אמנם יש באדם מונעים רבים והם עיני התאות שלא תשבענה לעולם והוא אמרו שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. כלומ' כמו שהשאול והאבדון לא תשבענה כן עיני האדם לא תשבענה.
פסוק יט:
אמר כי כמו המעשה שיעשו המים שהפנים שאתה מראה אליהם יראו הם לך אותם הפנים בעצמם מפני שסבתה הוא התהפך הצורה הנחקקת במים ותראה אותה בעצמה כן הענין באנשים שהלב שיהיה לך על איש מן האנשים יהיה לו עליך דומה למאמר רז"ל מה דבלבך על חברך לבא דחברך עלך.
פסוק יט:
ועל דרך נסתר כמים הפנים לפנים הוא הודעת שלמה המלך ע"ה שכמו המים להיותם ספיריים מקבלים הצורות והמראות כן קיבול רוחני בלב האדם ר"ל השכל בקבול המתואר וזה כי הפנים והצורות הנחקקות בהם הם אותות ורשמים לפנים האמיתיים באדם הנחקק בשכל שהוא אות ורושם לאדם האמיתי.
פסוק יט:
ביאור אחר הודעת שלמה המלך ע"ה היות המים להיותם ספיריים ומקבלים הצורות קבול רוחני כן לב האדם ר"ל בכח הנפשיי בקבלה המתוארת להיות הפנים הדבקים לפנים בחלק אחד מהמים וקבלת פני איש אחד או קבלת צורה אחת אינה מועלת קבלת צורה אחרת בחלק אחד בעצמו כמו שישיג בקבלות הענינות ועל דרך דומה ידבק האדם הרמוז אליו לאדם בכח הנפשי וקבלת הכח הנפשי המתואר פרטי אחד אינה מונעת קבלת פרטי אחר כמו שהתבאר במקומו.
פסוק יט:
ביאור אחר על המאמר המתואר הוא הודעת שלמה ע"ה היות המים להיותם ספיריים ומקבלים הצורות קבלו רוחני בלב האדם ר"ל בכח השכלי בקבול המתואר וזה כי כל צורה וכל מראה הנחקק במים מתאחד למראה אחר הנחקק בהם ושבים צורה אחת ומראה אחד עצמו כן לפי קצת מהחכמים כאדם הרמוז אליו מתאחד לאדם אחר בשכל ושבים צורה אחת.
פסוק יט:
ביאור אחר הוא הודעת שלמה ע"ה היות המים כלב האדם להיות פני המים ומראיהם לפנים ולמראים החיצונים הנחקקים בהם כאדם הפנימי לאדם החיצוני בלב. וזה כי כמו שמראה המים מתחייב מהמראה החיצוני ואין להם מראה אחר כן האדם הפנימי שהוא האדם המושכל מתחדש ומתהוה מאדם החיצוני בשכל ואינו מוטבע בו בלתי נקנה מחוץ כאמונת קצת הקדמונים.
פסוק יט:
ביאור אחר הוא הודעת שלמה ע"ה היות המים העליונים ולא המים התחתונים בביאורים הקודמים שהם הפנים והצורות לכל הפנים ולכל הצורות העלולות ועצמותם בלב האדם ר"ל השכל לאדם להיות עצמותו ופניו האמתיים.
פסוק כ:
אמר השאול והוא הקבר והאבדון והוא הפסד ההויות שני אלו העניינים לא ישבעו לעולם. וכן עיני האדם לא תשבענה מקנייני העולם. והזכיר העינים בעבור שהם הרואים והם מגידים הדבר אל הלב והלב חומד אותם על דרך שאמר וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם. אמר שאלו עיני בעבור שהם הרואים ובסבתם יבוקשו הענינים כאלו הם השואלים.
פסוק כ:
ואחרי שהזכיר כי עיני האדם לא תשבענה אמר אם תרצה להבחין החכם אם חכם הוא באמת דע כי כמו שיש מצרף לבחון בו הזהב כן יוכל האדם לבחון האיש אם הוא חכם והוא לראות אם יתהלל הוא או אם יהולל מכל האנשים בכלל והוא אמרו מצרף לכסף וכור לזהב.
פסוק כ:
וכן אם תרצה לבחון האיש אם הוא סכל באמת תוכל להכיר אותו בענין זה שמדה אחת דבקה בו והיא שאם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו. ואמר אחר זה עצתי היא שתהיה מכת החכמים שנותנים לבעל ענייניהם והוא ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים כי לא לעולם חוסן וגו' גלה חציר ונראה דשא וגו'. כבשים ללבושך וגו'. ודי חלב עזים וגו'. אמנם הרשעים שאינם משגיחים על עניניהם הם בענין רע ונסים לפעמים ואין רודף אותם. אמנם הצדיקים ככפיר יבטח. או יאמר כי כמו שתוכל להכיר הכסיל במדה הנזכרת שאם תכתוש אותו במכתש לא תסור מעליו אולתו כן תוכל להכיר הרשע במדה הזאת שהיא דבקה בו שהוא מיראתו בעבור הרע שידע שעשה שיעמוד לעולם בפחד ורעדה וינוס לפעמים ואין רודף. וכשתראה האדם עומד בפחד וינוס ואין רודף יש להאמין שהוא רשע. וכן תוכל להכיר הצדיק שהוא עומד לבטח ולא יירא מפחד פתאום והוא אמרו וצדיקים ככפיר יבטח.
פסוק כא:
אמר כי מצרף יש שבו יצרף הכסף ויבחן אם הוא כסף סיגים ואם הוא כסף נבחר והמקום אשר בו יצרף הכסף נקרא מצרף. וכן יש כור אשר בו יבחן הזהב אם הוא זהב מובחן ואם לאו. וכן יש כור ומצרף שבו יבחן האדם אם הוא אדם בצורתו האמתית או אם הוא בהמה על צורת איש. ומה הוא זה הדבר שבו יבחן האדם הוא לפי מהללו כלומ' בענין זה תבחן אותו שתראה איך יהללוהו האנשים כי אם תראה שהאנשים יספרו בשבחו ויהללו פעולותיו תדע כי הוא שלם. ואם תראה שלא יהולל תדע כי הוא לא הגיע אל השלמות שראוי שיהולל בעבורו.
פסוק כא:
או יאמר ואיש לפי מהללו כלומר והאיש תוכל לבחון שכלו לפי מה שתראה ממנו שהוא יהלל עצמו כי אם תראה שהוא יהלל עצמו תדע שהוא חסר ולא הגיע אל השלימות. ואם תראנו שפל בפני עצמו ולא יתהלל בדבר מן החכמה תדע שהוא הגיע אל השלמות מפני שהשיג מעלת אלהיו ית' ומעלת מלאכיו עושי רצונו ומעלת גלגליו וצבאותיהם גבורי כח עושי דברו והבחין קטנות ערכו במציאות לא יתהלל בדבר מן החכמה כי ידע כפליים לתושיה. וגם לא יתהלל במעשיו כי ידע חסד אלהים על ברואיו ומתוך זה תבחן בין השלם ובין הבלתי שלם כפי מה שתראה שיתהלל וזה מבואר.
פסוק כב:
מכתש הוא שם מן כתש והוא הכלי שכותשים בו הבר וזולתו. הריפות הוא החטה הנחבטת והנכתשת ונקראת כן מפני שהיא נכתשת ונשברת. מן עמודי שמים ירופפו. בעלי שרשו עלה והוא יד המכתש ובלשון רז"ל הוא בוכנא ונקרא עלי בעבור שמכין אותו מעל. ואומר אם תכתוש את האיש שהוא אויל בתוך המכתש בתוך החטים הנכתשות עם העלי והענין שתרבה לייסרו ולהוכיחו לא תסור מעליו אולתו.
פסוק כב:
ולא בא זה הפסוק לומר שיש להתייאש מן התוכחות כי לא יועילו המוסר והתוכחת רק אמר כי לפעמים ימצא איש הגיע מסכלותו שאם תוסיף לייסרו ולהוכיחו לא תסור מעליו אולתו. ואפשר שקרא אויל המלך זקן וכסיל ואמר כי הוא בטבעו שיתאוה הרע לעולם וכל אשר תשתדל להסיר מעליו אולתו לא תוכל שטבע המציאות כן יחייב.
פסוק כג:
אמר ראוי לך שתדע פני צאנך אם יש לך צאן. ותשית לבך לעדרים והם עדרי הצאן והבקר ודומיהם והענין שתפקוד אתה בעצמך צאנך ועדריך והוא הדין לכל מה שיהיה לך מקנייני העולם. ולא תתלה כל בטחונך ביד אחרים רק אתה בעצמך תפקוד אותם כדי שלא יוכלו המשתדלים בענייניך לרמותך וגם שאתה תראה בענייניך ותחמול עליהם ותשתדל בכל הצריך אליך יותר מזולתך.
פסוק כד:
ונתן הסבה בזה ואמר זה שאני מיעצך לדעת אתה בעצמך ענייניך ולפקדם ולשית לבך אל כל אודותיהם הוא כי לא לעולם חוסן כלומר הזמנים הם משתנים והזמנים שהם נכונים למצוא קנייני העולם לא יעמדו קיימים אל האיש רק יכול להיות שתתחדש מתכונת לא ידרכו ענייניך על דרך ההצלחה. ומפני זה אם יהיה לך מן ההון מה שיספיק לא יכאיב אותך כל כך השתנות הזמן. שאם היום יש לך עבדים ומשרתים לפקוד ענייניך ואינך צריך להשתדל עליהם יכול להיות שהיום ולמחר בהשתנות הזמן לא יהיו לך משרתים ותצטרך לעשות הדבר אתה בעצמך ולכן טוב שבעת הצלחתך תפקוד ענייניך אתה בעצמך שאם יבוא זמן שתצטרך לעשותם אתה בעצמך לא יכבד עליך.
פסוק כד:
ואומרו גלה חציר ונראה דשא ר"ל הקניינים הזמניים אינם נצחיים רק הם כחציר גגות בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש כלומר ענין קנייני העולם הוא כמו החציר וכמו שהחציר הוא מתגלה ומתראה עד קץ ידוע ובסוף גידולו ייבש והוא אומרו ונאספו עשבות הרים כן הענין בקנייני העולם הזה כי היום ישנם ומחר אינם.
פסוק כד:
או יאמר ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים וכן ראוי לך להתבונן על החציר ועל עשב השדה לאצור מהם בעבור הבהמות. וכן כבשים ללבושיך כלומ' צריך אתה ליקח גז כבשיך לצורך מלבושך ושכר השדה והעתודים כלומר ולהתחכם על העתודים על הצריכים להשאיר מהם לזרע ועל הראויים לימכר או לשחוט אותם לצורך אכילה. וכן די חלב עזים ללחמך כלומר ויספיק ויהיה די חלב עזיך בעבור מאכלך ולמאכל בני ביתך ולצורך חיי נערותיך והם שפחותיך.
פסוק כד:
ורמז באלה המאמרים שראוי לאדם לפקוד מדותיו אם הם רצויות בעיני ה' ואדם וישיב אל לבו לפרוע חובות האלהים עליו ויראה ויחשוב אם הכין מן הצידה מה שתספיק לו לצורך הנסיעה הגדולה אשר הוא מעותד אליה. וסוף דבר יחשוב בכל מה שכוון ממנו שיעשהו בהיותו בעולם המעשה. כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור כלומר לא תחשוב שתחיה לעולם רק אתה צריך להעלות בלבבך כי צל ימינו עלי ארץ ולכן אין להתרשל מן המעשה הטוב אשר צווית עליו בהיותך בעולם המעשה כי בעולם הגמול תקבל כפי מעשיך.