פסוק א:אל, יהללך - ב' דבקים. פירוש אל תתהלל על מעשה הצדקה בעבור יום מחר, שתאמר: מחר אעשה:
פסוק א:ילד - כמו תולדות יעקב ענין קורות, וכן זה כאילו היה נולד המקרה, כלומר כי לא תדע מה יקרך מקורות היום ולא תוכל עשוהו ביום מחר, כענין אם לא עכשיו אימתי.
פסוק ב:יהללך זר - אחר המעשה.
פסוק ב:ולא פיך - קודם המעשה.
פסוק ג:ונטל - תרגום וישא פירוש כובד אבן ומשל החול מדומה בכבדות.
פסוק ג:וכעס אויל - יותר כבד.
פסוק ד:אכזריות - דבקה זאת המלה בחכמה, כי היא יוצאה ממנה.
פסוק ד:ושטף - רמז למעשה העושה באפו שהוא כמים שוטפים, כלומר אכזריות מן החמה ושטף מן האף מדומים שהם קשים ומי יוכל לעמוד לפני איש קנאה, שהיא קשה ועזה משניהם, כי היא היולדת אותם, והעד כי קנאה חמת גבר, והטעם כי הקנאה מולדת חמתו.
פסוק ה:טובה תוכחת מגולה - מלת תוכחת עומדת במקום שנים, כלומר תוכחת מגולה שיוכיחוהו בגלוי טובה מתוכחת אהבה מסותרת, כלומר שאוהביו יוכיחוהו בסתר טובה ממנה המגולה, כי בגלוי יתבייש ויוסר.
פסוק ו:נאמנים - חזקים הם פצעי אוהב שיפצע וידכא בגלוי הראוי להוכיח, עד שיוסר והשונא נשקהו נשיקות חזקות ונעתרות ולא יוכיחהו כדי שילכד בפשעו, ופירוש נעתרות עבות.
פסוק ו:פרוש אחר: נעתרות - חזקות כנגד נאמנים כמו העתרתם עלי.
פסוק ז:תבוס - [ז-ח] תרמוס.
פסוק ז:ונפש - שהיא רעבה, כל מר מתוק הוא לה. על כן כאשר הצפור שהיא נודדת מקנה אחר מחייתה, כן איש נודד ממקומו לבקש מחייתו ויהיה שבע.
פסוק ט:שמן - למשחה וקטרת להריח - נותן שמחה ללב, וכן ישמח לב מתק רעהו מעצת נפש שיעצהו מתק סוד, כאשר יועץ לנפשו המתק ישמחהו, כמו: אשר יחדיו נמתיק סוד, נתייעץ מתק סוד.
פסוק י:אל תבא ביום אידך - כי ישנאך כענין כל אחי רש שנאוהו.
פסוק י:טוב שכן קרוב - שיהיה קרוב לעזרך מאח רחוק מאידך, על כן אל תעזוב רעיך.
פסוק יא:חכם - ללמוד חכמה חרפי, בעבור שלא היה לו בן משכיל.
פסוק יב:ערום, פתאים עברו - חוק מצוה, על כן יענשו הפתאים וימותו בלא עתם.
פסוק יג:קח, מברך - [יג-יד] שנים דבקים, מברך רעהו הוא שהיה ערב בעבור זר, ומברך רעהו המלוה בקול גדול, כדי שישמעו אחרים הברכה למצוא חן בעיניו, שלא יקח בגדו בבקר השכם שישכים למלאכתו ויברכהו, יחשוב לו רעהו המברך כאלו קללו ולא יחמול מקחת בגדו.
פסוק טו:דלף - היא טפת המטר כמו: ידלוף הבית.
פסוק טו:טורד - מגרש, תרגום: ויגרשום וטרדינון.
פסוק טו:סגריר - כפול הלמ"ד על משקל זרזיף, כלומר ביום שיסגרו בני אדם מפני דלף המטר הטורד והמגרש אותם, או המטר נקרא סגריר.
פסוק טו:ואשת מדינים - נשתוה לדלף שהיא מגורשת משכניה והרוצה לצפון אותה שלא ירצה לשלח מדנים יצפון רוח והבל, אפילו שמן מור שתמשח ימינו האשה, יקרא לה לפתותה רוח הוא, כי לא יוכל ליסרה ותהפוכות הרוח רבות ואין יכולת באדם לאחוז בה, על כן דמה האשה לרוח ובענין שהימין מוכנת לכל דבר אמר: ושמן ימינו וכמוהו הנה ימינך:
פסוק יז:ברזל בברזל - בי"ת בברזל מושכת במקום שנים והטעם בפני רעהו וטעם הבי"ת בעבור.
פסוק יז:יחד - שנים שרשים חדד יחד ונקרא הזעם פנים, בעבור שיראה בהם כמו שמצינו פני ה' חלקם, ופניה לא היו לה עוד וענינו זעם וחרון.
פסוק יז:וכן פירוש ברזל - בעבור ברזל הוא מחודד. וכן הוא איש יחד בעבור פני רעהו, כלומר שהוא מחדד לריב עמו בעבור חמות רעהו.
פסוק יח:נוצר תאנה - יתכן שיהיה דבק למעלה שאין ראוי להתחדד עם אדניו, כמו עם רעהו ומי שישמרהו מכל דבר רע האדון יכבדהו.
פסוק יט:כמים, שאול - [יט-כ] פירוש כמים שגברו בעבור מים אחרים שיתערבו, גם כן הפנים בעבור הפנים. והטעם: חמות כמים כן לב האדם מלא רע, בעבור האדם שישנאהו והוא פירוש נכון. והזכיר שאול ואבדון, כי השונאים רעיהם בלבבם חנם יורדים אליהם והם לא תשבענה ועיני האדם כמו כן לא תשבענה לראות, כי כשתחזינה הולכין לאבדון, לא תאמר שבענו מראותו ונוסר.
פסוק כא:מצרף - אם. ריפות החטים הכתושים וכן הפירוש מצרף יש לכסף לצרפו.
פסוק כא:וכור לזהב – לזקקו.
פסוק כא:ואיש - כלומר כל אחד צרוף וזקוק לפי מהללו, כלומר לפי מה שנתכוון להללו, אבל אם תכתוש את האויל בתוך המכתשת בחזקה, לא תסור אולתו מעליו, כאשר תסור קליפת הריפות.
פסוק כא:ואיש - כמו ואיש לא נעדר ואיננו בן אדם.
פסוק כג:ידוע, חסן, גלה, כבשים, ודי - [כג-כז] ה' דבקים:
פסוק כג:שית לבך - שלא תשכחם ואל תשת לבך אל מעלה גדולה, כי לא לעולם קיימים האוצר והמלוכה, נראה הדשאים והעשבים יאספו עמך ויהיו מאכל לצאנך והכבשים יהיו בעבור מלבושיך ועתודים חלף שדה והחלב כענין מאכלך, ומאכל בני ביתך וחיים שתחיינה בו נערותיך.
פסוק כו:מחיר כסף - חלוף כמו כסף מחיר זה ולפי דעתי ממנו מחיר כלב חלוף ותמורה, ונראה מהיום שעבר וכן הפירוש פני צאנך אשר שמו פניהם ללכת שם.