נר ה' נשמת אדם - גם של רשעי ישראל
בעל התניא (לקוטי אמרים פרק יט) מבאר את הפסוק "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ' כז) שישראל הקרויים אדם, נשמתם נמשלה כאור הנר, שמתנענע תמיד למעלה, שאור האש חפץ בטבע להפרד מהפתילה ולהדבק בשורשו ואע"פ שע"י כך מאבד את מקור האנרגיה שלו. כך נשמת האדם חפצה להיפרד מהגוף ולהדבק בשרשה ומקורה בה' "חיי החיים" הגם שתתבטל לגמרי ממציאותה. בעל התניא מציין כי תכונה זו טבעית גם אצל הרשעים שבישראל. לכן אנחנו מוצאים לאורך ההיסטוריה היהודית דוגמאות רבות של מסירות נפש על קדוש השם גם אצל אנשים שהיו רחוקים מתורה ומשמירת מצוות.