פסוק א:כמו לֵץ הוא הַיַּיִן, שכן הוא גורם לאדם להיות בלתי עקבי, לא רציני ובלתי ממושמע. הֹמֶה, רועש הוא השֵׁכָר בגופו של השותה אותו, וְכָל־שֹׁגֶה, מתפתה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. שתיית משקאות חריפים מרובה ממעטת את הדעת, ועל כן ראוי למעט בה.
פסוק ב:נַהַם כַּכְּפִיר, כמו נהמת כפיר היא אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ, המרגיז את המלך חוֹטֵא, מחייב את נַפְשׁוֹ.
פסוק ג:כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת, הימנעות מֵרִיב. כשאדם נמנע מקטטה מתבטא כבודו, וְכָל־אֱוִיל יִתְגַּלָּע, ייחשף לעין כול, משום שאווילים נסחפים לכל מריבה.
פסוק ד:מֵחֹרֶף, מראש, בעונת החורף העָצֵל לֹא־יַחֲרֹשׁ, וְשָׁאַל, הוא מבקש תבואה בַּקָּצִיר – וָאָיִן. מי שלא טרח בחורף, אל לו לצפות ליבול בקיץ.
פסוק ה:כמַיִם עֲמֻקִּים חבויה העֵצָה בְלֶב־אִישׁ, ועל כן לפעמים היא אינה מבוררת או ידועה אפילו לו עצמו, וְאִישׁ תְּבוּנָה, המשוחח עם אותו אדם, יִדְלֶנָּה, יעלה את העצה בשאלותיו, בהקשבתו ובהתעמקותו בה.
פסוק ו:רָב־אָדָם, אנשים רבים יִקְרָא, יכול להציג אדם כלשהו כאִישׁ חַסְדּוֹ, בין אם מספר שגמל לו חסד, או שמצפה לקבל ממנו טובה, אבל – וְאִישׁ אֱמוּנִים, אדם שאפשר לסמוך עליו – מִי יִמְצָא?! בן ברית נאמן נדיר למצוא. או: רוב בני אדם מציגים את עצמם כאיש חסד, אך קשה למצוא איש אמת המציג את מעשיו כפי שהם.
פסוק ז:מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ, שפועל במחשבה שהיא טהורה ממניעים חיצוניים, הוא צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו, משום שהם מושפעים ממנו, וגם בגלל שמו הטוב.
פסוק ח:המֶלֶךְ יוֹשֵׁב לעתים עַל־כִּסֵּא־דִין, ואז הוא מְזָרֶה, בוחן ומפזר בְעֵינָיו כָּל־רָע.
פסוק ט:ישנם אנשים נקיים יותר ונקיים פחות, אבל מִי־יֹאמַר: "זִכִּיתִי לִבִּי", "טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי"?! איש אינו טהור וזך מחטא.
פסוק י:אֶבֶן וָאֶבֶן, המחזיק בידו שתי אבני משקל שאינן זהות – באחת כדי למכור בה, ובאחת כדי לקנות בה; וכן אֵיפָה וְאֵיפָה, שני כלי מידה, גדול וקטן – תּוֹעֲבַת ה' גַּם־שְׁנֵיהֶם.
פסוק יא:גַּם בְּמַעֲלָלָיו, במעשיו, או: בתעלוליו יִתְנַכֶּר, יוכר הנָעַר אִם־זַךְ, נקי וְאִם־יָשָׁר פָּעֳלוֹ. סביר שהתנהגותו של הנער תעיד על התנהגותו בהמשך חייו, משום שלא צפוי שאישיותו תעבור תמורות משמעותיות.
פסוק יב:אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה – ה' עָשָׂה גַם־שְׁנֵיהֶם. ובוודאי הוא יודע ומפקח על כל המתרחש.
פסוק יג:אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן, שמא תִּוָּרֵשׁ, תהפוך לעני. פְּקַח עֵינֶיךָ, היה ערני ופעיל ואז – שְׂבַע־לָחֶם.
פסוק יד:"רַע רַע" יֹאמַר הַקּוֹנֶה. כשאדם קונה סחורה, הוא מביע עליה דעה שלילית, כדי להוריד את המחיר. וְכאשר אֹזֵל, פונה והולך לוֹ, לאחר שהוא רוכש את הסחורה – אָז יִתְהַלָּל, הוא משבח את העסק שעשה: "כמה הרווחתי, איזה דבר נפלא קניתי במחיר כה זול". אין זו עצה אלא תיאור מנהגם של בני האדם מאז ומעולם.
פסוק טו:יֵשׁ זָהָב וְרָב־פְּנִינִים, פנינים רבות, ואולם כְלִי יְקָר המציאות, שהוא שימושי ונכבד מפנינים הן שִׂפְתֵי־דָעַת.
פסוק טז:שוב חוזרת ההזהרה ממתן ערבות לזר: לא אחת אומרים לאדם שהלווה: "לְקַח, קח את בִּגְדוֹ של פלוני כִּי־עָרַב לזָר". כיון שהוא נכנס לסיכון ביודעין, אין ראוי לרחם עליו. הערב חשב שהוא מעניק ללווה חתימה בלבד, אך מתברר שבגללה הוא עלול לאבד את בגדו. ובהקשר אחר נשמעות לעתים המלים: "וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ", עקל אותו, קח אותו כמשכון. אדם היה נחמד לאשה נכרייה והבטיח לה הבטחות, ואחרי שכבר שכח זאת, יצטרך לוותר על לבושו בגלל התחייבויות אלה.
פסוק יז:עָרֵב לחיך אִישׁ לאכול לֶחֶם שָׁקֶר. מזון או פרנסה שבאים ברמאות מתמשכת טעימים לאדם האוכל אותם, וְאולם אַחַר כך יִמָּלֵא־פִיהוּ חָצָץ, במקום לחם מזין וטעים יתברר לו שפיו גורס חצץ.
פסוק יח:מַחֲשָׁבוֹת, כל מחשבה בתחום כלשהו – בְּעֵצָה, בהתייעצות בזולת תִכּוֹן, תתקיים. כדי ליישר ולבסס את המחשבה יש להתייעץ עם אנשים, וּבְתַחְבֻּלוֹת, ולא בהפעלת כוח ברוטלי גרידא, עֲשֵׂה מִלְחָמָה. מי שמפעיל תחבולות מתוחכמות יכול לנצח גם את מי שבידו מצוי כוח פיסי רב יותר.
פסוק יט:גּוֹלֶה־סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל. המרכל יגלה בסופו של דבר גם סודות. גם אם לא התכוון לכך מראש, בשעה שהוא מפטפט, מתגלים סודות שונים. וּלְפֹתֶה, עם מי שמרחיב את שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב. אל תהיה מעורב בקשר עם מי שאינו שולט בדיבוריו. הוא יספר דברים שאינך רוצה שיודלפו.
פסוק כ:מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ – סופו שיִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן, באפלת חֹשֶׁךְ. הוא יגיע לידי חושך מוחלט, מוות ורעה.
פסוק כא:נַחֲלָה שבאה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה, שבתחילתה לא התקיימו כל הליכי מסירתה כראוי – וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. גם בסופה לא תהיה בה ברכה. למשל, כשאנשים מתחלקים בירושה, קורה שמרוב להיטות או מתוך חששות שונים החלק שהם מקבלים לא הגיע באופן מסודר וחלק לגמרי. יש לדעת שבכך הבעיות לא נפתרו, והן יתגלו לאחר זמן.
פסוק כב:אַל־תֹּאמַר כשאתה מתקוטט עם מישהו: "אֲשַׁלְּמָה־רָע. אשיב למרע כגמולו"; אלא קַוֵּה לַה', וְהוא זה שיֹשַׁע יושיע לָךְ, וייקח את נקמתך.
פסוק כג:תּוֹעֲבַת, שנואות על ה' אֶבֶן וָאָבֶן, אבני משקל מזויפות שאנשים עושים, וקיומם של מֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא־טוֹב בעיניו. ייתכן שמדובר כאן לא רק בכלים ממשיים, אלא גם בשיפוט באמות מידה מתחלפות כלפי אנשים שונים, או בקריטריון שונה לעצמו ולאחרים.
פסוק כד:מֵה' מכוּונים מִצְעֲדֵי־גָבֶר, וְאָדָם מַה־יָּבִין, מה הוא יודע על דַּרְכּוֹ?! אנשים מתנהלים לפי תכניותיהם, ונדמה להם שהכול כשורה, אבל ייתכן שהדרך שהם בחרו בה אינה טובה, ואולי אף מסוכנת. ראוי אפוא לסמוך על ה' ולקוות שיוביל אל המקום הנכון.
פסוק כה:מוֹקֵשׁ, מלכודת – אָדָם יָלַע, פלט מפיו דבר באשר לקֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. אחרי שאדם נודר, עליו לזכור לערוך ביקורת ולבדוק אם שילם את נדריו. אף שלכאורה אין מי שיגבה את הנדרים, אלה הם התחייבויות כלפי הקודש, והנודר עלול לגרום לעצמו תקלה על ידן. סכנה היא לאדם להתעסק ולהשתעשע עם הקודש בדיבורים מיותרים.
פסוק כו:מְזָרֶה, מפזר רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם. המלך החכם יפריד בין הרשעים ויסלקם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן, גלגל, המשמש כאמצעי לדישה וכבישה של מוצרים חקלאיים, ולעתים שימש גם כמכשיר לדריסת בני אדם. הדימוי כאן יכול לשמש בשתי משמעויותיו – הפרדת הטוב מהרע בממלכה, ודחיקתו של הרשע וענישתו.
פסוק כז:נֵר ה' היא נִשְׁמַת אָדָם. באמצעותה ה' חֹפֵשׂ, בודק כָּל־חַדְרֵי־בָטֶן. ה' מביט באדם מתוכו, על ידי נשמתו. הכול גלוי לפניו; גם דברים הנסתרים מעיני האדם עצמו.
פסוק כח:חֶסֶד וֶאֱמֶת, כאשר הם פעילים בממלכה, יִצְּרוּ, ישמרו את המֶלֶךְ, וְסָעַד, תמך המלך בּאמצעות החֶסֶד שהוא עושה, את כִּסְאוֹ.
פסוק כט:תִּפְאֶרֶת, פאר הבַּחוּרִים הוא כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שאינם כה חזקים – מעניקה השֵׂיבָה.
פסוק ל:חַבֻּרוֹת פֶּצַע הן התַּמְרוּק, מיני טיפוח וניקוי, או: מירוק, גמר הפירעון בְּרָע. הפצעים הגלויים מגיעים בעקבות הרע והם גם ממרקים אותו, וכן מַכּוֹת חַדְרֵי־בָטֶן, מכות נסתרות שאינן נגלות לעין מיד, ולעתים מופיעים הכאבים רק זמן ניכר לאחר המעשה.
