פסוק ב:בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. תבוא חכמה:
פסוק ג:תומת ישרים תנחם. תנהלם:
פסוק ג:וסלף בוגדים ישדם. ישדדם:
פסוק ו:צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו. בהוות שהם עושים הם נלכדים והמקרא מסורס הוא כלומר ובוגדים בהוות ילכדו:
פסוק ז:במות אדם רשע תאבד תקוה. תקות כל הבוטחים בו:
פסוק ז:ותוחלת אונים אבדה. תוחלת בניו שהם אונו אבדה כי בזכותו לא תבוא להם טובה אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם:
פסוק ח:צדיק מצרה נחלץ. במות רשע ולמקרא העליון זה מחובר:
פסוק ט:בפה חנף. חנף המסית חבירו בדרך רע משחיתו בפיו:
פסוק ט:ובדעת צדיקים יחלצו. והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה שהזהירה עליו לא תאבה לו וגו' (דברים יג):
פסוק יא:תרום קרת. תתקיים תקרת הבית בגבהה מלפול בעוד שהיו מלכי יהודה ישרים העמידה תפילתם את בית המקדש:
פסוק יב:ואיש תבונות יחריש. כשמבזהו החסר לב כמו שאול דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (ש"א יא):
פסוק יד:באין תחבולות. כשהצרה באה על ישראל ואינן נותנין לב להבין להתענות ולעשות תשובה יפול עם:
פסוק טו:רע ירוע. הרשע יתרוצץ אשר ערב לבו לעבודת גלולים:
פסוק טו:ושונא תוקעים. תוקעים כף לעשות רע וללכת בעצתם, ורבותינו דרשוהו בערבות ממון:
פסוק טז:תתמוך כבוד. כנסת ישראל תקרב תמיד לכבוד הקב"ה ותורתו:
פסוק טז:ועריצים יתמכו עשר. בני אדום מתקרבים אצל גניבות ממון וגזל:
פסוק יז:גומל נפשו. גומל טובה לקרוביו איש חסד איש שהוא חסיד:
פסוק יז:ועכר שארו אכזרי. והאכזרי הוא עוכר את קרוביו:
פסוק יח:רשע עשה פעולת שקר. פעולתו של רשע משקרת לו כסבור שתתקיים בו הצלחתו והכל אבד:
פסוק יח:וזורע צדקה שכר אמת. והזורע צדקה היא פעולה של אמת כי בודאי בטוח הוא שיקבל פעלו בסוף:
פסוק יח:שכר. קרוניא"ל בלעז כאדם הסוכר אמת המים כדי ללקוט דגים ובטוח שימצא שם דגים הרבה ודומה לו כל עושי שכר אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳):
פסוק יט:כן צדקה לחיים. אמתו של צדקה סופה לחיים כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳):
פסוק כא:יד ליד. כלומר מיד הקב"ה לידו תבוא לו שכר פעולתו ולא ינקה מן הרעה אשר עשה:
פסוק כב:נזם זהב באף חזיר. שמלכלך אותה באשפות כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה:
פסוק כב:וסרת טעם. פורש מן התורה:
פסוק כג:תקות רשעים עברה. בטוחים ומקוים לגהינם:
פסוק כד:יש מפזר. ממונו כגון לצדקה ונוסף עוד:
פסוק כד:וחושך. עצמו מיושר אך למחסור יהיה לו:
פסוק כה:נפש ברכה. שהוא ותרן בממונו וכל לשון ברכה פישון בלעז:
פסוק כה:ומרוה. שמשביע את העניים:
פסוק כה:גם הוא יורא. ישבע טוב:
פסוק כו:מונע בר. מלמד תורה:
פסוק כז:שוחר טוב. החפץ להדריך את הבריות בדרך טובה ומוכיח ומיסר אותם:
פסוק כז:יבקש רצון. הוא חפץ שיהיה הקב"ה רוצה בם ומתפייס עמם, רצון, אפיימינ"ט בלעז:
פסוק כט:עוכר ביתו ינחל רוח. אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול:
פסוק ל:פרי צדיק. גמול פירות מעשה הצדיקים עץ חיים הם לעולם:
פסוק ל:ולוקח נפשות חכם. מי שהוא חכם קונה לו נפשות שמלמדם דרך טוב והרי הם לו כאלו קנאם כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳):
פסוק לא:הן צדיק בארץ ישולם. למה יבטח הרשע בשעה שמצלחת לו הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים:
פסוק לא:ואף כי רשע וחוטא. וכ"ש שסופו של רשע להשתלם לו או בחייו או במותו: