א מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃ ב לֹא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃ ג לֹֽא־יַרְעִ֣יב יְ֭הוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃ ד רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃ ה אֹגֵ֣ר בַּ֭קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֝קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ׃ ו בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃ ז זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃ ח חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃ ט הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ׃ י קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃ יא מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃ יב שִׂ֭נְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃ יג בְּשִׂפְתֵ֣י נָ֭בוֹן תִּמָּצֵ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר־לֵֽב׃ יד חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ־דָ֑עַת וּפִֽי־אֱ֝וִיל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה׃ טו ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃ טז פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת׃ יז אֹ֣רַח לְ֭חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעוֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה׃ יח מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל׃ יט בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃ כ כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃ כא שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃ כב בִּרְכַּ֣ת יְ֭הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃ כג כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חָכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃ כד מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃ כה כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם׃ כו כַּחֹ֤מֶץ ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו׃ כז יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃ כח תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃ כט מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ ל צַדִּ֣יק לְעוֹלָ֣ם בַּל־יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ־אָֽרֶץ׃ לא פִּֽי־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חָכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃ לב שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
משלי שלמה בן חכם ישמח אב - בעבור שהוא יכיר חכמתו.
פסוק א:
תוגת אמו - כי הכסיל עומד תמיד בבית והאם דואגת בשבילו, או בעבור שהזכיר האב הזכיר האם.
פסוק ג:
לא ירעיב - בעת הרעב.
פסוק ג:
והות הרשע יהדוף - השם מן: הוה להם.
פסוק ד:
ראש - יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות והמתחרצים וטורחים ואינם מרמים ידם תעשירם. פרוש אחר:
פסוק ד:
כף רמיה - עושה לאיש רש:
פסוק ה:
בן מביש - שיתן לאביו בושה, בעבור שהוא עצל.
פסוק ו:
ברכות - יביא השם לראש צדיק.
פסוק ו:
פרוש אחר: ברכות לראש צדיק - בחיים.
פסוק ו:
וזכר צדיק לברכה - לאחר מותו.
פסוק ו:
יכסה - יסתיר החמס שלא יפרידהו ממנו, כמו: יכחידנה תחת לשונו. והטעם: יעלימו הרעה. וכן: פי רשע יבלע און:
פסוק ז:
זכר צדיק - יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך. והטעם: יזכרהו ויברכהו:
פסוק ז:
ירקב - יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.
פסוק ח:
חכם לב - שהחכמה בלבו.
פסוק ח:
יקח מצות - שילמדוהו אחרים.
פסוק ח:
ואויל שפתים - שתדברנה שפתיו אולת.
פסוק ח:
ילבט - פירוש יכשל.
פסוק ט:
ילך בטח - שאיננו מפחד מצרה.
פסוק ט:
ומעקש דרכיו - הטובים יודע הוא נודע לאחרים, שהוא מעקש דרכיו בנפלו ברעות, והעד ילך בטח.
פסוק ט:
פרוש אחר: יודע - ישבר מן: וידוע חולי.
פסוק י:
קורץ - לעשות רע.
פסוק י:
יתן עצבת - עצבון לנפשו ואמר: קורץ, שמתיירא לעשות בגלוי והוא ענין רמיזה.
פסוק י:
פרוש אחר: קורץ - לועג.
פסוק י:
יתן עצבת - לחברו יחר לו אם יראה כי ילעג לו ואחד ירצה לומר, כי לא עשה ללעג וילבטו שפתיו.
פסוק יא:
מקור - כמקור חיים שיחיה מי שילמד מוסר מפיהו, או פיהו הוא המקום שיקירו לו, משם החיים בלמדו מוסריו.
פסוק יא:
יכסה חמס - יסתירהו ולא ילמד מוסר.
פסוק יב:
שנאה - היא סבה לעורר המדינים, והאהבה היא תכסה על הפשעים, והעלמת דבר הוא הכסה שלא יודע, והענין, איש שנאה ואיש אהבה.
פסוק יג:
תמצא חכמה - למבקשיה.
פסוק יג:
ושבט - בעבור שאינו רוצה ללמוד הדעת, צריך להכותו בשבט.
פסוק יד:
יצפנו - בלבם הדעת שלא ישכחוה, כענין בלבי צפנתי:
פסוק יד:
ופי אויל - סבב לו.
פסוק יד:
מחתה - שהיתה קרובה אליו בגלל אולתו והענין, שיחתוהו אחרים.
פסוק טו:
הון - ממון העשיר הוא כקרית עוז שיצילהו לרגעים מצרתו, אע"פ שאינו חכם ודלים שהם חסרי לב, רישם יחת אותה.
פסוק טז:
פעולת צדיק - מעשיו בשביל שישיג אורחות חיים.
פסוק טז:
תבואת רשע - הוא פרי מחשבותיו, שיחשוב לעשות חטאת.
פסוק יז:
אורח - למצא חיים הוא שמירת המוסר.
פסוק יז:
ועוזב התוכחת - הוא מתעה אחרים.
פסוק יז:
פרוש אחר: שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה - שיוכיחוהו לתעות ג"כ אורח חיים ופירוש טוב מאד.
פסוק יח:
מכסה ברוב - שניהם דבקים. מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.
פסוק יט:
רוב דברים - שידבר מוציא להנצל לשנוא מן הדבה.
פסוק יט:
לא יחדל פשע - הרבה, כלומר אינו יכול להשיב מה שידבר ולהחדילו ותנצלהו לפניו.
פסוק יט:
וחושך שפתיו - מדברי דבה - הוא משכיל, כנגד הוא כסיל.
פסוק כ:
כסף - ככסף שמדבר דברים נבחרים נחשבות ככסף צרוף ונבחר.
פסוק כ:
כמעט - למוד מהם מעט.
פסוק כ:
פרוש אחר: לב - ענינו דעת, פירוש דעתם כמעט הוא נבחר הפך לשון צדיק.
פסוק כא:
ירעו - מלשון מרעה, כלומר ילמדו רוב בני אדם.
פסוק כא:
וחסר לב - כנגד צדיק.
פסוק כא:
ואוילים – כנגד רבים, כלומר ואוילים בעבור איש חסר לב שיתעם.
פסוק כא:
ימותו - טרם עת כלח.
פסוק כב:
ברכת ה' - שיתן לצדיק היא תתן לו עושר.
פסוק כב:
ולא יוסיף - השם עצבון לצדיק עצב עם הברכה, והפך זה בעצבון תאכלנה והברכה להוסיף טוב, והמארה חסרון.
פסוק כג:
כשחוק, זמה - היא מחשבת הרעות. פירוש כשחוק - שהוא נקל לכסיל לעשותו כן, מעשה הזמה נקל בעיניו.
פסוק כג:
והחכמה לאיש - מבין כי היא תשמרנו מעשות זמה, על כן חפץ בה. פרוש אחר: כחכמה לאיש תבונה, כן ישיש הכסיל לעשות זמה.
פסוק כד:
ותאות צדיקים - להשמיד הרשעים.
פסוק כד:
יתן - השם והעד הפסוק הבא אחריו.
פסוק כה:
כעבור סופה - מהרה, כן יעבור רשע פתאום ואיננו, צדיק חזק לצרות כיסוד עולם שלא ימוט.
פסוק כו:
כחומץ - שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.
פסוק כז:
תוסיף ימים - כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד: למען יאריכון ימיך. ומה שאמר: את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי, טבעו כי הם במספר.
פסוק כז:
תקצורנה - מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו או ימיתם על ידי פגע ומקרה, בעבור שאינם יראים ממנו.
פסוק כח:
תוחלת צדיקים - שהם מייחלים לראות מות הרשע, סוף תוחלתם תבואם לידי שמחה מהם במותם.
פסוק כח:
ותקות רשע - להאביד הצדיקים, תאבד התאוה והוא מפורש בפסוק הבא.
פסוק כט:
מעוז לתום - תאר על משקל לחם חום או הלמד, כמו בעבור והוא שם דבר.
פסוק כט:
דרך ה' - מצותיו.
פסוק כט:
ומחתה - הוא הדרך שיחת אותם בשביל שיעזבוהו, שנאמר: צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
פסוק ל:
צדיק - לא ימוט לעולם בבא הצרות, או אחרי מותו ישאר זרעו, שנאמר: וצדיקים ישכנו ארץ.
פסוק ל:
ורשעים - יאבד זכרם וזרעם.
פסוק לא:
ינוב - מענין תנובה ופירוש יתן תנובת החכמה וניב שפתים כענין תבואת שפתיו ישבע, וכמוהו בין אחים יפריא יתן פרי, ולשון דוברות תהפוכות תכרת שפתם:
פסוק לב:
ידעון - לדבר רצון.
פסוק לב:
ופי רשעים - ידע לדבר תהפוכות.