פסוק א:משלי שלמה בן חכם ישמח אב - בעבור שהוא יכיר חכמתו.
פסוק א:תוגת אמו - כי הכסיל עומד תמיד בבית והאם דואגת בשבילו, או בעבור שהזכיר האב הזכיר האם.
פסוק ג:לא ירעיב - בעת הרעב.
פסוק ג:והות הרשע יהדוף - השם מן: הוה להם.
פסוק ד:ראש - יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות והמתחרצים וטורחים ואינם מרמים ידם תעשירם. פרוש אחר:
פסוק ד:כף רמיה - עושה לאיש רש:
פסוק ה:בן מביש - שיתן לאביו בושה, בעבור שהוא עצל.
פסוק ו:ברכות - יביא השם לראש צדיק.
פסוק ו:פרוש אחר: ברכות לראש צדיק - בחיים.
פסוק ו:וזכר צדיק לברכה - לאחר מותו.
פסוק ו:יכסה - יסתיר החמס שלא יפרידהו ממנו, כמו: יכחידנה תחת לשונו. והטעם: יעלימו הרעה. וכן: פי רשע יבלע און:
פסוק ז:זכר צדיק - יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך. והטעם: יזכרהו ויברכהו:
פסוק ז:ירקב - יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.
פסוק ח:חכם לב - שהחכמה בלבו.
פסוק ח:יקח מצות - שילמדוהו אחרים.
פסוק ח:ואויל שפתים - שתדברנה שפתיו אולת.
פסוק ח:ילבט - פירוש יכשל.
פסוק ט:ילך בטח - שאיננו מפחד מצרה.
פסוק ט:ומעקש דרכיו - הטובים יודע הוא נודע לאחרים, שהוא מעקש דרכיו בנפלו ברעות, והעד ילך בטח.
פסוק ט:פרוש אחר: יודע - ישבר מן: וידוע חולי.
פסוק י:יתן עצבת - עצבון לנפשו ואמר: קורץ, שמתיירא לעשות בגלוי והוא ענין רמיזה.
פסוק י:פרוש אחר: קורץ - לועג.
פסוק י:יתן עצבת - לחברו יחר לו אם יראה כי ילעג לו ואחד ירצה לומר, כי לא עשה ללעג וילבטו שפתיו.
פסוק יא:מקור - כמקור חיים שיחיה מי שילמד מוסר מפיהו, או פיהו הוא המקום שיקירו לו, משם החיים בלמדו מוסריו.
פסוק יא:יכסה חמס - יסתירהו ולא ילמד מוסר.
פסוק יב:שנאה - היא סבה לעורר המדינים, והאהבה היא תכסה על הפשעים, והעלמת דבר הוא הכסה שלא יודע, והענין, איש שנאה ואיש אהבה.
פסוק יג:תמצא חכמה - למבקשיה.
פסוק יג:ושבט - בעבור שאינו רוצה ללמוד הדעת, צריך להכותו בשבט.
פסוק יד:יצפנו - בלבם הדעת שלא ישכחוה, כענין בלבי צפנתי:
פסוק יד:ופי אויל - סבב לו.
פסוק יד:מחתה - שהיתה קרובה אליו בגלל אולתו והענין, שיחתוהו אחרים.
פסוק טו:הון - ממון העשיר הוא כקרית עוז שיצילהו לרגעים מצרתו, אע"פ שאינו חכם ודלים שהם חסרי לב, רישם יחת אותה.
פסוק טז:פעולת צדיק - מעשיו בשביל שישיג אורחות חיים.
פסוק טז:תבואת רשע - הוא פרי מחשבותיו, שיחשוב לעשות חטאת.
פסוק יז:אורח - למצא חיים הוא שמירת המוסר.
פסוק יז:ועוזב התוכחת - הוא מתעה אחרים.
פסוק יז:פרוש אחר: שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה - שיוכיחוהו לתעות ג"כ אורח חיים ופירוש טוב מאד.
פסוק יח:מכסה ברוב - שניהם דבקים. מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.
פסוק יט:רוב דברים - שידבר מוציא להנצל לשנוא מן הדבה.
פסוק יט:לא יחדל פשע - הרבה, כלומר אינו יכול להשיב מה שידבר ולהחדילו ותנצלהו לפניו.
פסוק יט:וחושך שפתיו - מדברי דבה - הוא משכיל, כנגד הוא כסיל.
פסוק כ:כסף - ככסף שמדבר דברים נבחרים נחשבות ככסף צרוף ונבחר.
פסוק כ:כמעט - למוד מהם מעט.
פסוק כ:פרוש אחר: לב - ענינו דעת, פירוש דעתם כמעט הוא נבחר הפך לשון צדיק.
פסוק כא:ירעו - מלשון מרעה, כלומר ילמדו רוב בני אדם.
פסוק כא:וחסר לב - כנגד צדיק.
פסוק כא:ואוילים – כנגד רבים, כלומר ואוילים בעבור איש חסר לב שיתעם.
פסוק כא:ימותו - טרם עת כלח.
פסוק כב:ברכת ה' - שיתן לצדיק היא תתן לו עושר.
פסוק כב:ולא יוסיף - השם עצבון לצדיק עצב עם הברכה, והפך זה בעצבון תאכלנה והברכה להוסיף טוב, והמארה חסרון.
פסוק כג:כשחוק, זמה - היא מחשבת הרעות. פירוש כשחוק - שהוא נקל לכסיל לעשותו כן, מעשה הזמה נקל בעיניו.
פסוק כג:והחכמה לאיש - מבין כי היא תשמרנו מעשות זמה, על כן חפץ בה. פרוש אחר: כחכמה לאיש תבונה, כן ישיש הכסיל לעשות זמה.
פסוק כד:ותאות צדיקים - להשמיד הרשעים.
פסוק כד:יתן - השם והעד הפסוק הבא אחריו.
פסוק כה:כעבור סופה - מהרה, כן יעבור רשע פתאום ואיננו, צדיק חזק לצרות כיסוד עולם שלא ימוט.
פסוק כו:כחומץ - שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.
פסוק כז:תוסיף ימים - כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד: למען יאריכון ימיך. ומה שאמר: את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי, טבעו כי הם במספר.
פסוק כז:תקצורנה - מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו או ימיתם על ידי פגע ומקרה, בעבור שאינם יראים ממנו.
פסוק כח:תוחלת צדיקים - שהם מייחלים לראות מות הרשע, סוף תוחלתם תבואם לידי שמחה מהם במותם.
פסוק כח:ותקות רשע - להאביד הצדיקים, תאבד התאוה והוא מפורש בפסוק הבא.
פסוק כט:מעוז לתום - תאר על משקל לחם חום או הלמד, כמו בעבור והוא שם דבר.
פסוק כט:ומחתה - הוא הדרך שיחת אותם בשביל שיעזבוהו, שנאמר: צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
פסוק ל:צדיק - לא ימוט לעולם בבא הצרות, או אחרי מותו ישאר זרעו, שנאמר: וצדיקים ישכנו ארץ.
פסוק ל:ורשעים - יאבד זכרם וזרעם.
פסוק לא:ינוב - מענין תנובה ופירוש יתן תנובת החכמה וניב שפתים כענין תבואת שפתיו ישבע, וכמוהו בין אחים יפריא יתן פרי, ולשון דוברות תהפוכות תכרת שפתם:
פסוק לב:ידעון - לדבר רצון.
פסוק לב:ופי רשעים - ידע לדבר תהפוכות.