פסוק א:חָכְמוֹת, החכמה בָּנְתָה בֵיתָהּ, וכדי להעמיד את ביתה היא חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה – מספר סמלי המבטא קדושה.
פסוק ב:ובתוך ביתה היא טָבְחָה טִבְחָהּ, הכינה בשר לאכילה, מָסְכָה, מזגה את יֵינָהּ, אַף עָרְכָה את שֻׁלְחָנָהּ. הכול מוכן לסעודה.
פסוק ג:שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ, תִקְרָא, תזמין באמצעותן עַל־גַּפֵּי, על גבי, או: על כנפי, בקצה מְרֹמֵי, גגות או מגדלי קָרֶת, העיר. נערותיה של החכמה מפרסמות בראש חוצות את המסעדה של גבירתן:
פסוק ד:מִי־פֶתִי, חסר חכמה יָסֻר הֵנָּה. לחֲסַר לֵב, שֵׂכל היא אָמְרָה לּוֹ:
פסוק ה:לְכוּ, בואו ולַחֲמוּ בְלַחְמִי, שהכנתי בעצמי, וּשְׁתוּ בְּיַיִן אשר מָסָכְתִּי, מזגתי. בואו אלי, קבלו ממני דברים בסיסיים, מועילים ומשמחים.
פסוק ו:עִזְבוּ, פְתָאיִם, את הפתיות, וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ, צעדו בְּדֶרֶךְ בִּינָה.
פסוק ז:ההזמנה אינה מופנית אל החכמים החושקים בחכמה מעצמם, אך גם אין היא פונה אל הלצים הבזים לחכמה, שהרי יֹסֵר, מי שמייסר לֵץ, הלועג על דברים מתוך ביטחון עצמי מופרז, בין אם הוא מתלוצץ ומתבדח ובין אם לא, לֹקֵחַ לוֹ, מביא על עצמו קָלוֹן, ביזיון. המוכיח אדם כזה לא יזכה לכבוד רב מפני שהלץ אינו מעוניין לשמוע. וגורלו יהיה כמוֹכִיחַ לְרָשָׁע על מוּמוֹ, חסרונותיו. אנשים כאלו אינם אוהבים מוסר, ואין הם מגיבים יפה לתוכחות.
פסוק ח:אַל־תּוֹכַח לֵץ פֶּן־יִשְׂנָאֶךָּ בשל כך; לעומת זאת הוֹכַח לְחָכָם, העמידנו על שגיאותיו וְיֶאֱהָבֶךָּ, כי הוא שמח ומודה לך שעזרת לו לתקן את דרכיו.
פסוק ט:תֵּן לְחָכָם הצעה או רעיון וְיֶחְכַּם־עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק מה עליו עוד לעשות וְיוֹסֶף לֶקַח, לימוד. לחכם ולצדיק אפשר וראוי להגיד דברי חכמה, והם מעוניינים בהם. החכמה פונה לכול, אבל היא מביאה בחשבון שלא הכול מעוניינים לשמוע את דבריה, ושדבריה אינם מועילים לכול.
פסוק י:תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים, ידיעת הקדושים, ידיעת דבריהם ואימוץ מנהגם היא הבסיס לבִּינָה.
פסוק יא:כִּי־בִי – בחכמה, בתורה יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. החכמה היא מקור העצמה ומקור החיים.
פסוק יב:אִם־חָכַמְתָּ, אם בחרת בצד של החכמה – חָכַמְתָּ לָּךְ. אתה תהיה הראשון שיקבל מכך תועלת. וגם אם תבחר בדרך האחרת– וְאם לַצְתָּ – לְבַדְּךָ תִשָּׂא בתוצאות. גם בחכמה וגם בלצון האחריות היא על האדם עצמו. גם אם הבחירה לא תשפיע על מצבך החברתי, היא תשפיע על חייך שלך.
פסוק יג:עד כה תוארה החכמה המנסה למכור את עצמה, אולי לא בהצלחה מרובה. אף שהיא מעניקה לאנשים מכל טוב, מאכילה ומשקה אותם, מלמדת אותם פשט ודרש, נגלה ונסתר, זוהי חכמה מכוונת ומוגדרת למדי. אין היא שעשוע אינטלקטואלי מופשט ומתוחכם, אלא היא מיוסדת על יראת ה' ונכללים בה תוכחות ומוסר. על כן היא אינה פופולרית ביותר. המתחרה שלה זמינה לא פחות – אֵשֶׁת כְּסִילוּת, הטיפשות ההֹמִיָּה, מרבה לדבר, מרעישה ומופיעה מעל כל במה ובכל אמצעי תקשורת. דבריה דברי פְּתַיּוּת, וּבַל־יָדְעָה מָּה. היא אינה יודעת דבר. דבריה אינם ברורים, אך היא מנסה לפתות במרכולתה.
פסוק יד:וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל־כִּסֵּא במְרֹמֵי קָרֶת. גם היא, כמו החכמה, מפרסמת את עצמה בחוצות העיר.
פסוק טו:לִקְרֹא לְעֹבְרֵי־דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם, המחפשים את דרכם. הכסילות מכריזה באותה לשון כמו החכמה:
פסוק טז:מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה, וַחֲסַר־לֵב, וְאָמְרָה לּוֹ את דבריה. כמו החכמה אף הסכלות פונה אל הצעירים חסרי הניסיון הפתוחים ללמוד, והיא מציעה להם ללמוד מניסיונה שלה, אלא שניסיון זה שונה בתכלית. וכך היא אומרת:
פסוק יז:מַיִם־גְּנוּבִים מאחרים יִמְתָּקוּ, נעשים מתוקים רק בגלל גנבתם, וְלֶחֶם סְתָרִים, שהושג בדרכים נסתרות, באופן לא הגון, יִנְעָם יותר. החטא מושך. הכסילות מייעצת לאדם לסטות קצת מהדרך כדי להוסיף תבלין לחייו המשעממים וחסרי התכלית.
פסוק יח:כאן מוסיף החכם: וְלֹא־יָדַע אותו פתי כִּי־רְפָאִים, מתים, כוחות דמוניים נמצאים שָׁם, בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל שוכנים קְרֻאֶיהָ, אורחיה של אשת הכסילות. גם לה יש מסעדה, וגם אצלה מגישים לאנשים הכול לפי בקשתם, אבל מה שנדמה כמסעדה נאה ומוארת לפי האפנה האחרונה, אינו אלא מרתף מעמקים הרוחש רוחות וצללי מתים.
