חכמות בנתה ביתה וכו' טבחה טבחה וכו'. רז"ל דרשו במדרש על אסתר המלכה דהשתדלה שישתכר המן ביותר והיתה נותנת לו גם הכוס שמוזגין לה וכתב הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספר הנחמד מנות הלוי דף ר"ט על המדרש הזה דלהיותו שכור כשאמרה אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה אשתקיל מילוליה ולא דיבר שום דיבור ונפל על המטה ע"ש ואפשר לרמוז בפסוקים אלו לפי מדרש רז"ל חכמות בנתה ביתה רמז לאסתר שהיה לה חכמה בסוד שם המפורש להפריד חלק הרע שבה שיהיה עם אחשורוש ואפשר לרמוז חכמות על חכמת מרדכי שלימדה וחכמתה שקבלה והבינה גם חכמות בנתה עם ד' אותיות של בנתה גימטריא מרדכי אסתר ועל ידי זה לא נטמאה וכמו שרמוז ברעיא מהימנא ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ועי"ז יכולה לישב עם מרדכי וזהו חכמות של מרדכי ואסתר על כן בנתה ביתה להיות עם מרדכי ול"ק קושית התוספות פ"ק דמגילה שצריך הבחנה. ואסתר השתדלה שיקבלו תורה שבע"פ שהי"ל מודעא שבה יש להבין ז' ספרים וז"ש חצבה רמז לתורה שבע"פ שצריך דקדוק לחצוב עומק עמודיה ז' ספרים. טבחה טבחה שעשתה משתה להמן כדי שישראל יתיאשו ממנה וישובו כמ"ש בש"ס. והיא כיונה להורגו וז"ש טבחה טבחה. מסכה יינה שהכוס שלה היתה נותנת להמן. אף ערכה שלחנה שקבעו משתה ושמחה לדורות לזכר שהכל היה ע"י משתה כמ"ש אני עני בדרושים בס"ד:לכו לחמו בלחמי. אפשר דבענין המאכל גופני צריך להתנהג בסדר נכון שאם יאכל אכילה גסה יזיק לו. וכן בתלמוד תורה שהוא המאכל הרוחני אם ירבה תורה ומבטל מצות ותפלה וק"ש חובל ומזיק וכשם שהמאכל גופני צריך דאיכות המזון יהיה טוב לא מלוחים ולא מידי דקשה לעיכול ומאכלים גסים כן איכות הלימוד יהיה טוב שאם יכוין ליוהרא ולפניות העה"ז ולא לשם שמים הם מזיקים הנפש. וז"ש לכו לחמו לכו התיעצו כמ"ש רז"ל וילך איש שהלך בעצת בתו והיינו לכו לחמו התיעצו בלחם הגופני דצריך עת ואופן וכמות ואיכות ואז תנו עיניכם בלחמי הרוחני שהיא התורה להתנהג על דרך זה. ושתו שתיה גופנית ומינה תתבוננו ביין מסכתי שצריך למזוג השתיה שתהיה באופן וזמן וכמות ואיכות כן יהיה החפץ ללמוד בכבשי דרחמנא שאל ימהר ואל ירבה להעמיק פן ח"ו יכשל. א"נ אפשר במ"ש רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין דע"י התורה יכול ללחום עם היצה"ר דהתורה מגנא ומצלא וז"ש לכו התיעצו לחמו מלחמה עם היצה"ר בכח התורה וז"ש בלחמי שהיא התורה:אל תוכח לץ פן ישנאך וכו'. אפשר לומר במ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סימן תל"א וז"ל מה ששאלת מאי איכא בין לשון הוכחה ולשון תוכחה. הוכחה הוא כשיש מחלוקת בדבר בין שנים ובא הג' והכריע ביניהם וכו' ותוכחה הוא מי שמוכיח לחבירו על מעשיו וכו' ע"ש וז"ש אל תוכח לץ בדרך תוכחה לומר שעשה מעשים רעים ואתה מוכיחו שאם אתה עושה כן ישנאך רק יהיו דבריך בדרך הוכחה כלומר מעשה זה שעשית יש צדדין לכאן ולכאן כי יש כף זכות לטעון כך אבל חדל לך מזה כי אין הכל יודעים זכותך ואני מכריע להתרחק מזה ובדרך זה לא ישנאך ודי בזה אף שלא יאהבך. אמנם הוכח לחכם אם לחכם תאמר בדרך הוכחה אז ויאהבך שהוא מחשיב הכבוד שעשית לו לומר בדרך הוכחה ולא בדרך תוכחה. והראשונים פירשו בפשיטות דאם בא להוכיח לאדם א' לא יאמר לו אתה לץ וכיוצא כי בודאי ישנאך אבל תאמר לו אתה חכם וידעתיך בשם ירא שמים וכיוצא ואינו כבודך לעשות זה וז"ש אל תוכח לץ כלומר אל תוכיחנו באמור אליו לץ וכיוצא פן ישנאך הוכח לחכם לומר שהוא חכם ולא נאה לאיש חשוב כמוהו לעשות זה ויאהבך בראותו שאתה מחזיקו לאדם חשוב וחכם:כי בי ירבו ימיך וכו'. אפשר דבהיות לאדם השקט בלי טרדה הימים שהוא חי נראים ארוכים וכמ"ש אשה טובה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים דבהיות שקט ושאנן הימים אשר חי נראה כל יום כשני ימים וז"ש כי בי ירבו ימיך הקצובים דבזכות התורה תנוח מכל טרדה וימיך ירבו שנראים רבים. ומלבד זה יוסיפו לך שנות חיים ממש תוספת ודאי. א"נ אפשר במה שהקשו התוספות פרק החולץ לר"ע דאמר זכה משלימין ותוספת לא יש דהא אמרו פרק אין דורשין והנהו שני מאי עבדת להו יהיבנא לצורבא מרבנן דמעביר אמיליה והרי יש תוספת ותירצו דהנהו שני כבר היו בעולם ומ"ש ר' עקיבא הוא דאין מוסיפין שנים חדשים שלא היו בעולם והנהו שני דיהיב לצורבא מרבנן דמעביר אמיליה כבר היו בעולם. וז"ש כי בי ירבו ימיך זאת התורה אומרת כי בי ירבו ימיך לומר אין אני כאשה החומרית הטובה היא דבעלה מספר ימיו כפלים דמתוך דיש לו נחת בלי טרדה ימיו עצמם נראים כפלים אבל אני איני כמותה כי בי ירבו ימיך ממש. וכי תימא לדעת ר' עקיבא ליכא תוספת אלא זכה משלימין לו. לז"א ויוסיפו לך שנות חיים כלומר דכבר היו בעולם. ומי שמת בעונו אותם השנים שכבר הם בעולם גם לר' עקיבא יש תוספת מהשנים ההם וז"ש ויוסיפו לך שנות חיים פירוש דכבר השנים הללו שנות חיים כבר היו בעולם:מים גנובים ימתקו וכו'. יש לדקדק דהול"ל מים גנובים מתוקים ופירש הרב הגדול מהר"ר ברוך ברזילי ז"ל במ"ש מיום שנחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן ביד עוברי עבירה ואם כן שפיר קאמר שלמה המלך ע"ה מים גנובים ימתקו לעתיד אחר החרבן. ומ"ש ולחם סתרים ינעם פירש תלמידו הרב הגדול המג"ן במ"ש סוף קדושין ר' חייא בר אשי הוה אמר ה' יצילני מיצה"ר שמעה דביתהו אמרה הא כמה שני דפריש מינאי חד יומא הוה גריס בגנתא קשטה נפשה וחלפה קמיה א"ל מאן את אמרה אנא חרותא תבעה וכו' ע"ש א"כ אפילו אשתו אם נשתנית כשפחה יצרו תקפו. וזהו מים גנובים ימתקו. ולחם אפילו אשתו אם היא סתרים שאינו מכירה ינעם:
