הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו שם בני חורין. במכילת' ושמעתי לפי שבאותו מקום היה עבודת כוכבים שלא היה מניח עבד לברוח ממצרים כמו שכתב רש"י בפסוק אשר הצילו מיד מצרים עד עכשו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה הארץ מסוגרת לפיכך נקרא שמו פיתום שפירושו פה סתם עכשו שנתבטלה אותה עבודת כוכבים ולא מנעה אותה מלברוח ונתברר למצריים בזה שיצאו מעבדות והם בני חורין ולפיכך לא מנעה אותן כמנהגה קראו שמו פי החירות במקום פיתום:
הוא נשאר מכל אלהי מצרים. במכילתא דאם לא כן איך קראו אותו בעל כמו הבעלים והעשתרות:
כמו נבכי ים עמק הבכא מבכי נהרות לא הבנתי כונת הרב בזה כי אם היה סובר שמלת נבוכים שרשה נבך על משקל נגועים נגופים איך ערב עמהם עמק הבכא ומבכי נהרות שאין שרשם נבך ועוד שבמכילתא אמרו בהדיא אין נבוכים אלא כמו והעיר שושן נבוכה ששרשה בוך ואם היה סובר שמלת נבוכים שרשה בוך על משקל נכונים ובא השור"ק במקום חול"ם אם כן לא יהיה לה דמיון לא למלת נבכי ים ולא למלת מבכי נהרות ולא למלת הבכא מפני שאין שום אחד מכל אלו שרשו בוך. אבל הנכון אצלי שהרב ז"ל היה סובר שמלת נבוכים ונבכי ים ועמק הבכא ומבכי נהרות כלם מהשנים כי הוא היה מחכמי צרפת האומרים שעלומי העי"ן ועלומי הלמ"ד כלם בעלי שתי אותיות ושרש ויפן פן ושרש ויקם קם וכבר הארכתי בזה בפרשת ואלה שמות. והחכם ראב"ע כתב שמלת נבוכים בשור"ק תחת חול"ם והוא מבניין נפעל כמו נכונים ונו"ן נבכי ים שורש ונראה שדבריו הם כנגד הרב. ואני תמה למה לא יהיה שורש נבכי בכה כדעת רבי יהודה הלוי ויהיה שורש נבוכים ונבכי בך לדעת חכמי צרפת והלא הוא עצמו כתב בספר הדקדוק שלו המחלוקת שבין חכמי צרפת לחכמי ספרד שחכמי ספרד אומרים שאין שרש פחות משלש אותיות וחכמי צרפת אומרים שעלומי העי"ן ונחי הלמ"ד כלם הם מהשניי' ואם כן איך טען על דברי הרב שהוא מחכמי צרפת האומרים שבוך ובכה שרשם בך ואין הפרש בין נבוכים לנבכי ים. גם מה שטען עוד שפי' נבכי ים במעמקי ים ואין לו טעם במקום הזה הנה הרב ז"ל כבר תקן זה באמרו כלואים ומשוקעים שפירושו שמפני שלא ידעו באי זה מקום ילכו והיו כמו הכלואים בתוך הכלא שאין להם מקום לצאת משם וכמו המשוקעים בתוך עמקי ים שאינם יודעים היכן הוא השטח העליון מהי' עד שיתנועעו באותו הצד לצאת מעומק המי' אבל פעמים מתנועעים לצד שפת הים ועומקו לחשבם שהוא הצד העליון מהמים לפיכך כנה אותם נבוכים בשם נבכי ים:
ואכבדה בפרעה כשהב"ה מתנקם ברשעים כו'. במכילתא ופירוש ואכבדה בפרעה ובכל חילו ואכבדה בעולם שאנקמה בפרעה ובכל חילו:
ויעשו כן להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו כו'. במכילתא דאל"כ ויעשו כן למה לי וכיבכל המצות כולן דלא כתוב בהו ויעשו לא שמעו לקול משה וגבי שבעת ימי המלואים דכתיב ויעש אהרן ובניו את כל הדברים דרשו להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל וכן בפרשת אחרי מות דכתיב ויעש כאשר צוה יי' את משה דרשו להגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך ובפרשת בא דכתיב וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יי' את משה דרשו להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ובפרשת בהעלותך דכתיב כאשר צוה יי' את משה דרשו להגיד שבח העושין והנעשה בהן שאחד מהם לא עכב אבל בפרשת בהעלותך דכתיב ויעש את הפסח וגו' לא דרשו כלום מפני שסמכו על מה שדרשו בפסח עצמו בפרשת בא אל פרעה אך בפרשת קרח דכתיב ויעש משה כאשר צוה יי' אותו כן עשה לא דרשו בו כלום ולא ידעתי למה:
וראו שאינן חוזרין למצרים. במכילתא ואף על פי שכתובו ישובו ויחנו וגו' ופרש"י לאחוריהם לצד מצרים ואעפ"כ כיון שביום רביעי לנסיעתם בבקר התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין את בהמתן לצאת ואמרו להם האיקוטורין הגיעה פרזותיזמא שלכם לחזור למצרים שנ' דרך שלשת ימים וענו ואמרו להם כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו שנ' ממחר' הפסח וגו' ואמרו להם האיקוטורין רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות ועמדו עליהן ישראל והכו מהם ופצעו מהם והרגו מהם ראו שאינן חוזרין והלכו והגידו לפרעה כדאית' במכילתא ואם תאמר מהכא משמע שלולא האיקוטורין שבאו והגידו לפרעה שברח העם והחוזק שחזק השם את לבו לא היה נהפך לבב פרעה לרדוף אחריהם וא"כ מה תועלת בצווי וישובו ויחנו. יש לומר שפרעה כבר הסכים שילכו להם במוחלט שלא יחזרו עוד לחושבו שהיא גזרה אלהית ולולא צווי השם שישובו ויחנו כדי להטעות את פרעה שיחשוב שהם תועים בדרך וישפוט מזה שאין הליכתם על פי הגזרה האלהית שאם כן היה מנהיג אותם בדרך הישרה ולא היו תועים ונבוכים אבל לא נחחזק לרדוף אחריהם אע"פ שהגידו לו שאינם חוזרים למצרים מפני שכבר נתן להם רשות במוחלט שילכו לרצונם אנה שירצו וזהו שאמר ויוגד למלך מצרים כי ברח העם כי הלך העם לא נאמר אלא כי ברח כדמות עבדים בורחים ולא כדמות בני חורין וזהו שפי' רש"י ג"כ וישובו ויחנו כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך ואם היה כדי שידע אם אין כונת' לחזור מאי להטעותו ובזה כבר הותרה גם השאלה ששואלים למה הוצריך השם לצוות לשוב לאחוריהם אם כדי שידין מזה שאיו כונתם לחזור הנה הליכתן ביושר יותר ממהלך שלשת ימים ידין זה אף על פי שיש להשיב גם כן תשובה אחר' שבזולת התחבולה הזאת לא היה נודע לפרעה שאין כונתן לחזור רק אחרי מהלך ארבעה או ה' ימים ואז לא היו קרובים אל הים עד שיטבעו בו פרעה וחילו ולכן רצה לצוות התחבולה הזאת כדי שיהיו קרוב לים ברדיפתו אבל יש לתמוה מאי זה עניין הרגישו האיקוטורים שאינם רוצים לחזור אם מפני שהתחילו ביום רביעי לתקן כליהם ולהציע בהמתן כמו שאמרו במכילתא הרי עדיין לא נתרחקו ממצרי' רק מהלך יום אחד שהרי כל יום שלישי היו חוזרין לאחוריהם והם לא אמרו שלשת ימים נלך במדבר אלא דרך שלשת ימים ועדיין אינו דרך של יום אחד וא"ת שאותו מהלך של יום ראשון שהלכו מרעמסס לסכות היה דרך של שלשת ימים כמו שאמרו במכילתא מרעמסס לסכות ק"כ מיל ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום א"כ למה המתינו האיקוטורין עד שעברו שלשת ימים ולא אמרו להם מיד אחר יום ראשון לחזור להם ועוד דרך שלשת ימים נלך במדבר כתי' דהיינו לאחר שיצאו מתחומי העיר ויכנסו במדבר ומהלך של יום ראשון שהוא מרעמסס לסוכות אינו מו המניין. ושמא יש לומר שאותו יום שהיו חוזרין לאחוריהן לא היו חוזרין בדרך שהלכו בו כמנהג החוזרין לאחוריהם שאם כן לא היה דן פרעה מזה שהם נבוכים בארץ אבל היה חושב שכבר חוזרין לאחוריהם אבל פי' וישובו ויחנו הוא דרך אלכסון נוטה לצד מצרים שזו אינה חזרה אלא מבוכה והאיקוטורין אף על פי שהיו מרגישין שהם נבוכים ואינם יודעים הדרך מכל מקום עשו עצמם כבלתי מרגישים ואמרו להם כבר הגיע הפרוזתיזמ' שלכם שאמרו דרך שלשת ימים נלך כדי לראות מה תהיה תשובתם ואלו היו משיבים להם עדיין לא הגענו אל מקום חפצנו לא היו אומרים דבר אבל הם השיבו כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו ללכת לרצוננו ולא לחזור עוד ומיד באו והגידו הדברים לפרעה ופרעה כבר שפט מאותה החזרה שהיו חוזרין לאחוריהם שלא הלכו על פי הגזרה האלהית שאם כן היה מוליכן בהדרך הישרה אלא שהיו הולכים כדמות בורחים ומפני זה כששמע מהאיקוטורין שלא היו רוצין לחזור נהפך לבו ורדף אחריהם: בשחרית אמרו שירה. מהכא משמע שלא שהו משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה רק ז' ימים ובסוף שלח לך פירש שהם ח' ושמא יש לומר שרבי משה הדרשן שאמר זה חולק עם האגדה האומרה בשביעי אמרו שירה: מעבוד אותנו. לא מעבוד אנחנו: ויאסור הוא בעצמו. במכילתא לא בצווי כמו ויבן שלמה את הבי' דא"כ ויאסור למה לי ומזה הטעם עצמו דרשו בכל מקום שנ' ויאסור הוא בעצמו ולא על ידי צווי:
לקח עמו משכם בדברים כו'. במכילתא דאל"כ ואת עמו לקח עמו למה לי הרי כבר כתוב וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו:
בחור נבחרים. כי על השש מאות נופל לשון רבים וכן צריך שיהיה רכבים בלשון רבים והרב ז"ל פירש על הבחור ולא על הרכב מפני שרצה להודיענו במלת נבחרים שפי' בחור במקום הזה איננו כפירוש בחור בכל מקום שהוא הפך הזקן אלא הגבורים מלומדי מלחמה ולכן כתב הרבוי של הבחור בלשון נבחרים ולא בל' בחורים שהוא הרבוי של הבחור:
ועמהם כל שאר הרכב. כאילו אמר ועמהם הלכו מעצמם כל רכב מצרים לא שהם מהלקוחים שאם כן מאי ויקח שש מאות אם להודיע כמה היו הנבחרים ויקח כל רכב מצרים ובתוכם שש מאות רכב בחור מיבעי ליה:
משל מי היה מהירא את דבר יי'. במכילתא שלא היתה מכת הדבר אלא במקנה אשר בשדה כדכתיב במקנך אשר בשדה והירא את דבר יי' והכניס מקנהו בבתים נצול דאם לא כן מאין היו להם הבהמות שהוכו במכת השחין דכתיב ביה והיה על האדם ועל הבהמה והבהמות שהוכו במכת הברד דכתיב ביה ועתה שלח העז את מקנך וכן פירשו רש"י ז"ל במכת השחין:
מכאן היה רבי שמעון אומר. שהרי לא נתנו הבהמות לרכבי מצרים להלחם עם ישראל אלא הכשרים שבהם שהיו יראים אח דבר יי' ונצולו הבהמות שלהם אבל מה שאמר וטוב שבנחשים רצוץ מוחו לאו מהכא דייק לה אלא אגב וכו':
וכי מחמת חסרון שאין קברים במצרים. מפני שהה"א הנקודה בחטף פתח היא ה"א התמיהה אמר וכי המורה על התימה גם פירש המ"ם של מבלי מ"ם הסבה ואמר מחמת ומלת בלי על ההעדר והחסרון ואמר מחמת חסרון והוסיף שי"ן על מלת אין קברים להורות שהוא פירושו של מבלי שהוא ההעדר כאילו אמר ואי זה מין חסרון הוא שאין קברים במצרים:
והיכן דברו ירא יי' עליכם וישפוט. במכילתא ואינו רוצה לומר שבאותה שעה שאמרו לו ירא יי' עליכם וישפוט אמרו לו כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר כי באותה שעה עדיין במצרים היו וגם לא מתו אחיהם באפלה ובמכילתא אמרו היינו מצטערים על שעבודנו במצרים מיתת אחינו באפילה יותר קשה לנו היינו מצעערי' על מיתת אחינו באפילה מיתתנו במדבר יותר קשה לנו שאחינו נספדו ונקברו ואנחנו תהיה נבלתנו מושלכת לחורב ביום וקרח בלילה ואלה הדברים לא היו באותה שעה אלא הכי פירושא והיכן דברו חדל ממנו ונעבדה את מצרים אבל מאמר כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר ושאר מה שאמרו לו עכשו הוא שאמרו אותם לו והכי קאמר הלא זה הדבר אשר דברנו אליך לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים בשעה שאמרנו לך ירא יי' עליכם וישפוט עכשיו אנו רואים שמה שדברנו אז על הנכון דברנו שהרי לפי מה שאנחנו רואים עכשיו יותר טוב היה לנו לעבוד את מצרים ממותנו עתה במדבר וממות אחינו במצרים בשלשת ימי האפלה:
מה שראיתם אותם אינו אלא היום. וכאילו אמר כי אשר ראיתם את מצרים היא היום כלומר ולא ביום אחר. דאל"כ מה טעם אמרו כי אשר ראיתם אותם היום לא תוסיפו וגומר וכי אם לא היו רואים אותם היום לא היו מוזהרים בלא תוסיפו אלא עכ"ל דה"ק היום אתם רואים אותם ולא ביום אחר ולכן אני מזהירכם שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ולפי זה צריך להוסיף וי"ו על לא תוסיפו מאחר שהיא אזהרה בפני עצמה ואינה דבקה עם הקודם לה וזהו שכתב רש"י ז"ל ולא תוסיפו עוד:
עלי הדבר ולא עליך. ופי' אלי כמו עלי כאילו אמר מה אתה מתפלל עלי הדבר תלוי ולא עליך:
אין להם אלא ליסע שאין הים עומד לפניהם. במכילתא דאם לא כן מאי ויסעו והלא אין להם ליסע שהרי הים סוגר לפניהם והיה לו לומר מה תצעק אלי הרם מטך וגו' ויסעו ויבאו בני ישראל מתוך הים ביבשה:
כדי הוא זכות אבותיכם והאמונה שהאמינו בי ויצאו אחרי לקרוע להם הים. במכילת' דאל"כ מאי תצעק אלי דקאמר והלא צריכים היו לכמה מיני תפלות שיעשה להם נס כזה שיקרע להם הים:
ולקבל חצים ובליסטראות. מהכא משמע שהרב סובר שהמלאך עצמו היה המקבל החצים והבליסטראות וכן נראה ג"כ ממה שפירש אחר זה גבי ויבא בין מחנה מצרים משל למהלך בדרך שהיא סובר שפירו' ויבא עולה על המלאך ולפיכך הקדימו בביאורו קודם ביאור ויסע עמוד הענן ועמוד הענן לא הלך לאחוריהם אלא בעבור שימנע האור שלא יאיר גם למצרים וזהו שכתב אחר זה נסע הענן והלך לו מאחוריהם להחשיך למצרים וכן נראה ג"כ ממה שפירש גבי ויסע עמוד הענן כשחשכה והשלים עמוד הענן כו' לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי אלא נסע והלך לו מאחוריהם ואלו גבי מלאך לא פירש מתי נסע לאחוריהם ומסתמא שנסע מיד תכף שבאו המצרי' עליהם כדי להבדיל בין מחנה מצרים למחנה ישראל ושיקבל החצים והבליסטראות שהיו זורקים עליהם מיד כשבאו עליהם ואם כן על כרכך לומר שהוא סובר שנסיעת הענן לאחוריהם לחוד ונסיעת המלאך לאחוריהם לחוד זה לקבלת החצים וזה להחשיך. אבל במכילתא אמרו שהיו מזרקין בהם חצים ואבני בליסטראות והי' הענן והמלאך מקבל' בין כך ובין כך צריך לתת טעם על אמרם שהמלאך מקבל חצי' ובלסטראו' עד שהביאו ראי' על זה מקראי דאנכי מגן לך וממגיני וקרן ישעי ומגן היא לכל החוסים בו שאין הכונה בו שהשם עצמו מקבל חצי' ובליסטראו' שהבלתי גשם איך יקבל הגשם אבל הכונה בו שהשם מבטל כח זורקי החצים והבליסטראות מלזרוק אותן על החוסים בו או שמבי' גשמים המקבלים אותם ומונעים מלעבור בהם ויהיה פי' הכתוב לפי המכילתא כאילו אמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל ועמוד הענן מפניהם וילך מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים וגו':
ויהי הענן והחשך למצרים ויאר עמוד האש את הלילה לישראל והולך לפניהם כדרכו והחשך של ערפל לצד מצרים. הורה לנו בזה כמה ענינים האחד שאין הענן והחשך והאור לנושא אחד כפי המובן מהכתוב רק הענן והחשך לחוד למצרים והאור לחוד לישראל ועוד שאין ויאר שב אל הענן והחשך כמובן מן הכתוב אבל הפועל האור הוא עמוד האש ואם לא נזכר כאילו אמר ויאר המאיר שהוא עמוד האש גם הודיענו שאין פועל ויאר נמשך מנסיעת המלאך והענן לאחוריהם כפועל ויהי הענן והחשך למצרים שפירושו אחר שנסע לאחוריהם כמובן ממצב הכתוב רק ויאר הוא ההיה מהליכת עמוד האש לפניהם כדרכו בשאר הלילו' גם הודיענו שאין הענן והחשך והאור יחד לצד אחד כפי המובן מן הכתוב רק האור לצד פניהם והענן והחשך לצד אחוריהם שהוא לצד מצרים אבל מה שאמר והחשך של ערפל לצד מצרים שתפש החשך לבדו והשמיט הענן וגם פירש ואמר החשך של ערפל נראה שהיא סובר שהחשך הזה אינו החשך של לילה שסבתו הענן המונע מלעבור האור של עמוד האש המאיר לישראל רק החשך הזה הוא החשך של ערפל שהוא יותר מחשכו של לילה לא החשך של לילה שהיה ממניעת הענן מלעבור שם אור עמוד האש כי החשך ההוא אין לו מקום מוגבל לומר שהיה לצד מצרים שהרי הוא נמצא בכל מקום שאינו שולט בו האור גם השמיט הענן מפני שהחשך הוא הפך האיר לא הענן ולכן כנגד האור שהיה לישראל הזכיר החשך שהיה למצרים:
ולא קרב זה אל זה מחנה אל מחנה. במכילתא ולא כמאן דאמר אפילו מצרי אל מצרי שיושב אינו יכול לעמוד ועומד אינו יכול לישב גם לא על עמוד האש עם עמוד הענן דמאי נפקא מינה ועוד איך יעלה על הדעת שיקרב זה אל זה אחר שעמוד האש הולך לפניהם ועמוד הענן הולך לאחוריהם וישראל מפסיק ביניהם:
ברוח קדים שהיא עזה שברוחות. במכילתא כאילו אמר ברוח קדים אשר היא העזה ולא שתהיה מלת עזה הבדל לרוחות של קדים שהרי סתם רוח קדים עזה היא כדכתיב הנה ברוחו הקשה ביום קדים וכתיב ברוח קדים אפיצם ורוח קדים שברך בלב ימים:
ויבקעו המים כל מים שבעולם. ובמכילת' ויבקע הים אין כתיב כאן אלא ויבקעו המים כל מים שבעולם אף מי בורות שיחין ומערות ושבצלוחית ושבחבית נבקעו:
מגיד שאין כלם חשובים לפני המקו' אלא כסוס אחד. במכילת' ולא ידעתי למה לא יהיה שם המין כמו ויהי לי שור וחמור אי משום דכתיב ויבוא בלשון רבים דילמא על הסוס ורכבו ופרשיו קאי וכ"ש שפרשיו בלשון רבים ועוד גבי ישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו מאי איכא למימר הא לא שייך התם לדרוש כדהכא ועוד למה לא יפרש אותו כל סוס וסוס כמו כל רכב ובחור שפירש אותו כל רכב ורכב שבמניין זה. ושמא יש לומר כל היכא דאיכא למדרש דרשינן:
שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות אליבא דרבי נתן דאמר שלש משמרות הוי הלילה. כלומר פנה אליהם להשחיתם שכל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וברך וגו' שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז למדת רחמים כמו שכתב בפסוק וישקיפו על פני סדוס:
עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד האש מרתיחו. במכילתא דמדכתיב טבעו בים סוף אין טביעה אלא במקום טיט כדלקמן ולא היה זה אלא ע"י הענן והאש שהענן יורד כו' אבל לא ידעתי מה צורך הענן לטיט הרי רתיחת האש לבדה מלחלחת המים הנקפים מרתיחתן:
וישובו המים שזקופים ועומדין כחומה ישובו למקומם ויכסו על מצרים. דאל"כ ויכסו המים על מצרים מיבעי ליה אלא עכ"ל ישובו למקומם ולטבעם הראשון הוא דקאמר ולא כמו עכשיו שהיו זקופים כמו נד ומפני שבשובם יחוייב שיכסו על מצרים אמר וישובו המים על מצרים במקום וישובו המים ויכסו על מצרים:
לפנות בקר לעת שהבקר פונה. כמו לפנות ערב הוסיף מלת לעת מפני שמלת וישב הים היא דבקה עם עת המורה על הזמן כאילו אמר וישב הים בזמן שהיה הבקר פונה לבא ובזולת זה אין טעם לו והוסיף מלת לבא כי בזולתי יהיה פירושו לעת שהבקר פונה לצאת או ללכת כמו ויפן ויצא ופנית בבקר והלכת לאהליך ויפנו משם האנשים:
לאיתנו לתקפו הראשון. לא לתקפו סתם דאטו עד השתא לאו בתקפו הוה:
נסים לקראתו שהיו מהוממין ומטורפין ורצין לקראת המים. לא שהיו נסים בכינה לקראתו שלא היו מבקשים מיתת' ועוד שממלת נסים משמע שהיו בורחין להנצל:
לכל חיל פרעה כן דרך המקראות לכתוב למ"ד יתר' כמו לכל כליו תעשה נחשת: הרמב"ן ז"ל טען ואמר שאינו כן במקום הזה רק פירושו ויכסו את הרכב ואת הפרשים ולכל חיל פרעה הבאים אחריהם שהחיל אינו הרכב והפרשים אבל הוא עמו אשר לקח עמו כמו שאמר למעלה כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו וכמוהו כסוי בלמ"ד ומלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים: נראה שהוא חושב שהרב סובר שהרכב והפרשים הם חיל פרעה ולכן אמר שהחיל אינם הרכב והפרשים אבל הם עמו אשר לקח עמו וחלילה שיטעה הרב בזה שהמקראות המכחישות הם בצדו אבל כונת הרב בזה הוא וכל חיל פרעה ולא חשש להודיע חסרון הוי"ו בזה כמו שלא חשש להודיע אותו בפסוק בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו שפירושו ברכבו ובפרשיו ומה שלא פירש הלמ"ד במקום את כלמ"ד כמים לים מכסים הוא מפני שאילו היה כן היה ראוי להיות כלם בלמ"ד ויכסו לרכב ולפרשים ולכל חיל פרעה לא שיהיו קצתם באת וקצת' בלמ"ד אבל שיהיו קצתם באת וקצתם בזולתו שאין בזה שנוי כי אם קצור אין היזק בו:
את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הב"ה. כאילו אמר את גבור' ידו הגדולה ומלת הגדולה תואר לגבורה הנרמזת ביד וזה שתרגם אנקלוס ית גבורת ידא רבתא. אבל הרמב"ן ז"ל הביא דברי הרב וכתב עליו אבל אנקלוס לא פי' היד גבורה אבל אמר ית גבור' ידא רבתא. ונראה שהוא חושב שהרב ז"ל סובר שפי' היד גבורה ולא ידעתי מי הביאו לזה אם מפני שאמר וכולן לשון יד ממש הן והמפרש יתקן הלשון אחר עניין הדבור שיורה זה שהוא מפר' היד לפי מקומו פעם בלשון גבורה ופעם בלשון רשות דילמא ה"ק והמפרש יתקן הלשון אחר עניין הדבור שפעם יפרש היד על גבורת היד ופעם יפרש היד על רשות היד לא שיפרש שם היד פעם על הגבור' ופעם על הרשות שא"כ לא יהיה שם יד לעולם לשון יד ממש ושמא מפני שפי' הגדולה תאר לגבורה שמורה שהגבורה נזכרת למעלה ואין זה כי אם בשיפרש היד גבורה ואין מזה ראיה כי מצינו ומאכלו בריאה שהוא תואר לשם ואם לא נזכר בכתוב לא בפירוש ולא ברמיזה כל שכן פה שהגבורה נרמז במלת יד כמו שתרגם אונקלוס גבורת ידא:
