וישבו אין אני רוצה שיחזיקום מצרים בדאים שקבעו להם זמן דרך שלשת ימים נלך במדבר.לפני פי החירת פרש״י הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו שם בני חורין ולא יכלו מצרים להרהר על חירותם של ישראל כדאיתא במדרש: כך היה מנהגם של מצרים כל עבד שהיה בורח מרבו כיון שמגיע על פי החירות הוא פיתום, מיד נעשה בן חורין. ד״א לפני פי החירת להטעות את פרעה שיהא סבור נבוכים הם בארץ, ומתחרטים על שיצאו כשהם חוזרין לפני פי החירות שהוא פיתום מקום שעבודם.נכחו נכח פי החירות תחנו על הים וכשיבא פרעה יראה דגל שלכם.ורדף אחריהם כשיצא לקראתם למלחמה הם ינוסו והוא ירדפם ונמצאת הפשיעה עליו ועל עמו שלא יניחום לחזור ואין עליהם להשיב להם את מה ששאלו שהרי הניחו להם בתיהם ושדותיהם וכליהם.וידעו מצרים כי אני ה'. ויגד למלך מצרים פרש״י איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים כו'. כלומר ביום השלישי לא נתרחקו ממצרים רק מהלך יום אחד שהרי ביום ראשון באו מרעמסס לסוכות, ביום השני מסוכות לאיתם, ביום השלישי חזרו לצד מצרים מאיתם לפני פי החירות, כדכתיב וישבו ויחנו וגו׳ ופרש״י לצד מצרים היו מקריבים כל יום שלישי, נמצא שלא נתרחקו יום שלישי רק מהלך יום אחד. ביום הרביעי לא הזמינו עצמם לדרך, וראו האיקטורין שאין חוזרים באו באותו יום רביעי והגידו לפרעה, וישראל עמדו על הים עד שרדפו מצרים אחריהם, כדכתיב וישיגו אותם חונים על הים, בחמישי ובששי רדפו אחריהם אעפ״י שלא נתרחקו מהם רק מהלך יום אחד כי אין דרך יוצא צבא במרכבות ובעגלות ללכת במרוצה.ויהפך לבב פרעה לשון צער כמו נהפך לבי בקרבי.ויאסר את רכבו פרש״י הוא עצמו אסר, מכאן שהשנאה מקלקלת השורה.יצאים ביד רמה שברשות יצאו. [בקומה זקופה].והנה מצרים נסע אחריהם הכתוב קורא אותם בלשון יחיד, כמו ויבא עד חברון וכן והאורב קם מהרה ממקומו. והם היו חמשת אלפים.וייראו מאד מה ראו ישראל לירא כל כך משש מאות רכב והלא הם היו ששים רבוא וכולם בני עשרים שנה ומעלה וחלוצי צבא, כדכתיב וחמושים עלו בני ישראל, אלא יראים היו להלחם עם אדוניהם, משל לעבד המפחד מאדוניו תמיד.להוציאנו כמו להוציאנו דוגמא ה׳ זכרנו יברך, שהוא כמו זוכרינו הבדל יבדילני ועוד הרבה.ה׳ ילחם לכם ואתם תחרשון כלומר תחרישו ואל תלינו עוד עלי לומר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים.מה תצעק אלי לפי הפשט בטוח היה משה שיהיו נושעים שהרי אמר לו הקב״ה ואכבדה בפרעה וגו'. אלא על ישראל הוא אומר שהיו צועקים כלומר מה אתם צועקים, שכן בכל מקום הוא מדבר עם משה במקום ישראל. דבר אל בני ישראל ויסעו הרי כבר אמרת להם בשמי ה׳ ילחם לכם בטוחים היו שלא אניח לנצחני.ואתה הרם את מטך לשון הסרה וסלוק, כמו וממנו הורם התמיד הרימו מכשול מדרך עמי, והרים העטרה. כלומר הסר את מטך, ובנטיית ידך גרידא תבקע את הים. וכן הוא אומר ויט משה את ידו על הים.ויסע מלאך האלהים הוא המוליך את עמוד הענן ומתוך כך ויסע עמוד הענן. מלאך האלהים הוא שנאמר וה׳ הולך לפניהם, ומפני שהוא שלוחו של הקב״ה קורא לו הכתוב ה'. ד״א ויסע מלאך הכתוב סתם דבריו בתחלתו שלא הודיע מי הוא המלאך ההולך לפניהם ואח״כ פי׳ שהוא עמוד הענן, והיה החשך בין ישראל ובין מצרים כמו שמפרש והולך.ויבא בין מחנה. ויבא הענן בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי שם הענן והחשך וכן כתיב ביהושע וישם מאפל ביניכם ובין המצרים. ויאר את הלילה פרש״י לשון אורה, וא״ת הרי בתהלים גבי ולילה אור בעדני פרש״י לשון חשך, אלא י״ל דלשון חשך קאי למצרים ולשון אורה קאי לישראל והתרגום מוכיח.ויאר את הלילה עמוד האש ההולך לפניהם לילה לא שנה מנהגו ואם חזר לאחוריהם כמו עמוד הענן היה מאיר למצרים כמו לישראל, אבל הענן שעד עתה היה שוקע לעת ערב עכשיו עמד לו מאחריהם ודבר זה גרם שלא קרבו מצרים לישראל כל הלילה. ד״א ולא קרב זה אל זה לא קרב עמוד האש שלפני מחנה ישראל אל עמוד הענן שלפני מחנה מצרים, אבל בבקר קרבו ונתערבו יחד לפני מחנה מצרים והממום כמו שמפרש לקמן.ויבקעו המים משמע עד קרקעיתו של ים. וכתוב אחד אומר קפאו תהומות בלב ים, דמשמע שלא נבקעו לגמרי, אלא ים זה גדוש הוא ואילו לא נבקעו המים כלל הוצרכו ישראל לטרוח ולעלות למעלה, ואם נבקעו לגמרי הוצרכו לירד עד תהום לפיכך נבקע הגדוש דתולתא הוי ונעשה לישראל חומה מזה ומזה ושתי הידות קפאו היינו בלב ים, מה מהלכו של אדם בשליש גופו אף המים בשלישם קפאו, וכשעברו ישראל בים לא הוצרכו לעלות ולרדת כי המים שוים לארץ והוא שיסד הפייט פונו כאן וכאן שליש רוב מימות צועו הנותרים למדרס פעמות.ויסע, ויבא, ויט. כל אחד משלשה פסוקים אלו יש בו ע״ב אותיות ומהם יוצא שם בן ע״ב אותיות כמו שפרש״י בסוכה בפרק לולב וערבה. ובו קרע משה את הים ולפי שמתחלה הזכירו משה על המים לפיכך בהושענות בחג שבו אנו נדונים על המים אנו מזכירים ממנו שתי תיבות הראשונות לשני חצאין ונראה כאילו הזכרנוהו כולו והם אנ״י וה״ו שהאחד תיבה ראשונה והאחרת תיבת שלשים ושבעה.ויבאו בני ישראל בתוך הים לא שעברו בני ישראל את הים דרך רחבו כי ידוע שאין הים מפסיק בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען, אלא לא היה צריך שיכנסו בה רק כדי שיכנס פרעה אחריהם ויטבע ונכנסו בו בחצי עגול שהרי ממדבר איתם נכנסו לים וממדבר איתם חזרו מן הים.בתוך הים אפילו לא נכנסו בו רק חצי פרסה קוראו תוך כדכתיב והאספסוף אשר בקרבו והם לא היו באמצע המחנה.ויבאו אחריהם שהענן מחשיך להם ולא הרגישו בדבר עד שנכנסו בים אחרי ישראל.באשמרת הבקר פרש״י ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת לכך קרויה אשמורת. פירוש לפי שהם מצפים ומשמרים מתי אומרים שירה אומר אני שהן קרויות אשמורות לשון המתנה, כמו ואביו שמר את הדבר.באשמרת הבקר סמוך ליום בשעה שבני אדם משמרים ומצפים את הבקר.בעמוד אש וענן בשעה שעמוד האש מסתלק ועמוד הענן בא, באותו זמן נתערבו יחד זה בזה לפני מחנה מצרים, ומצרים לא הורגלו לראות עמוד אש רק עמוד הענן וחשך בלילה וכשראו כן נתהממו בקול גדול שהיו צועקים להשיב את המרכבות אבל ישראל לא היו צריכים לא לעמוד הענן ולא לעמוד האש ואין להם לנטות ימין ושמאל כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם.ויסר המצרי את אפן מרכבתיו לשון ויסר אליה האהלה. המצרי מבקש להפנות המרכבה לאחוריו ולנוס כמו שמפרש וינהגהו בכבדת שפי׳ כבד ממנו הדבר לסור לאחוריו שמרכבת חבריו ההולך לאחוריו מעכבת המרכבת שלו ההולכת בראשונה לחזור, וכסדר זה כולם מעכבות זו את זו וכשראו המצרים כן ויאמר מצרים אנוסה ברגלי ואניח המרכבה, מפני ישראל ואפי׳ זאת לא עלתה להם, כדכתיב ויאמר ה׳ אל משה נטה את ידך על הים וגו'.לפנות בקר לאיתנו כשפנה הבקר ונעשה קרוב לחצי היום.נסים לקראתו בתחלה הגלידו המים וכשהיו המצרים סבורים לצאת דרך שפת הים שהיה גבוה נמוחו המים ובאו לקראת המצרים והיו נסים לקראתו.[לכל חיל פרעה הלמ״ד יתרה].לא נשאר בהם עד אחד אפי׳ אחד וזהו שאמר דוד אחד מהם לא נותר.ובני ישראל הלכו ביבשה פסוק זה דבוק לשלמעלה הימנו, בעוד שהמים כסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה, היו בני ישראל הולכים ביבשה שהיו שתי רוחות משמשות בים, וברוח אפך נערמו מים משמש לישראל, נשפת ברוחך כסמו ים משמש למצרים.ויושע ה׳ ביום ההוא לקיים מה שנאמר התיצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום ואותו יום היתה הישועה שלמה, שמשם והלאה לא ראום. את מצרים מת הכתוב קורא אותם לשון יחיד, דוגמת והנה מצרים נוסע אחריהם.על שפת הים דרך הים להשליך נבלתו על שפתו כדכתיב ויגרשו מימיו רפש וטיט. ויש מסרסים המקרא וירא ישראל שהיו על שפת הים את מצרים מתים ונטבעים.ובמשה עבדו כתרגומו ובנביאותיה דמשה עבדיה.
