פסוק א:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, כך שיעמוד בסירובו לְמַעַן שִׁתִי, כדי שאשים את אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, כדי שאוכל להודיע את כוחי באמצעותו.
פסוק ב:וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, בכך שלא הבאתי עליהם את מכת המחץ הגדולה מיד אלא הכיתי אותם שוב ושוב, ובכך שחיזקתי את לבו של פרעה, וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
פסוק ג:וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי, להישמע לי, לקבל את מרותי?! שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.
פסוק ד:כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי — הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ.
פסוק ה:וְכִסָּה הנחיל העצום של הארבה אֶת עֵין הָאָרֶץ, את פני האדמה, וְלֹא יוּכַל אדם לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ אלא יראה ארבה בלבד בכל מקום. וְאָכַל הארבה אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד, הצמחים הרכים ששרדו לאחר מכת ברד. וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה. אף לא כל העצים נהרסו לחלוטין בברד. מה שנותר בהם יאכל הארבה.
פסוק ו:וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם ארבה כבד מאוד, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה מבלי להמתין לתשובתו. יציאתו המופגנת ביטאה את התרסתו כלפי פרעה ואת התמורה שחלה ביחסי הכוחות ביניהם.
פסוק ז:וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו: עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה, משה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, למכשול ?! בכל פעם הוא מביא עלינו צרות חדשות. שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם. הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?! אתה יושב בארמונך, ואילו אנחנו מסתובבים בקרב עמנו; הממלכה עוברת מכה אחרי מכה, ואין בכוחה לסבול זאת עוד.
פסוק ח:וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה. שליחים נשלחו להשיבם אל פרעה. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה: לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם. ולאחר הסכמתי העקרונית הבה נברר את הפרטים: מִי וָמִי הַהֹלְכִים?
פסוק ט:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ. בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ. לא נשאיר כאן צעיר או זקן, זכר או נקבה, אדם או בהמה כִּי חַג ה' לָנוּ. בכך רמז משה שהליכתם תבטא את עצמאותם, וכי אין הוא מבטיח שישובו.
פסוק י:וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה בכעס ובלגלוג: יְהִי כֵן, ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם. שכך יעזור לכם ה', כפי שנדמה לכם שאשלח אתכם. בנעימה לגלגנית הוא אומר להם כי הדבר אינו בא בחשבון ולא יצא אל הפועל — רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לא תצאו לחגוג אלא לבקש לעצמכם צרות.
פסוק יא:ואם אתם עומדים בבקשתכם — לֹא כֵן. לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה', כִּי אֹתָהּ, את העבודה החד־פעמית אַתֶּם מְבַקְשִׁים, והרי הנשים, הילדים — ובוודאי הצאן והבקר כולו — אינם צריכים להשתתף בה. וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, בשביל להביא את מכת הארבה, או: נטה ידך והַאחז בה ארבה, או: שים ארבה במטך, כמו במעשים סמליים אחרים שעושה משה המסמנים את המכה העומדת לבוא. וְיַעַל הארבה עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.
פסוק יג:וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַה' נִהַג רוּחַ קָדִים, מזרחית בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה. הַבֹּקֶר הָיָה, וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, שכן מקורו בצדה המזרחי של מצרים.
פסוק יד:וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, כָּבֵד מְאֹד — לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן.
פסוק טו:וַיְכַס אֶת עֵין, מראה כָּל הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, הקרקע כוסתה בארבה. פירוש אחר: במעופו החשיך נחיל הארבה הצפוף את שדה הראייה של הארץ משום שכיסה את השמש. וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק טז:וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם. הפעם התנצל מפורשות גם על התנהגותו הגסה כלפיהם ועל גירושם.
פסוק יז:וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי, סלחו לי, אַךְ, רק הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה. מכת הארבה עלולה להמית את הכול כי היא פוגעת קשות בכל הגידולים החקלאיים.
פסוק יח:וַיֵּצֵא משה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה' שהארבה יסתלק.
פסוק יט:לעומת הרוח המזרחית שהביאה את הארבה למצרים, השיב ה' רוח אחרת לסלקו ממנה — וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם, מצד מערב חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף. לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.
פסוק כ:לאחר הודאתו של פרעה שחטא ושגה, לאחר התנצלויותיו, ולאחר שכבר ידע בלי ספק שמשה מסוגל למשול באירועים הדרמטיים הללו — וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק כא:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ, החושך מש, זז ממקומו והגיע אל המקום הזה, או: השתרר חושך משיש, בעל ממשות, ולא רק היעדר אור.
פסוק כב:וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, חושך מוחלט בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
פסוק כג:לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו בשל עוביו ותוקפו של החושך לא יכלו לזוז ממקומם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. ועם זאת לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. החושך לא הגיע לגבולם.
פסוק כד:וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר: לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כולכם, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג, יישאר פה כעירבון. גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. הפעם אאפשר גם לגברים, גם לנשים וגם לילדים לצאת.
פסוק כה:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אין בכוונתנו להשאיר את צאננו, ולא זו בלבד אלא שאנחנו מצפים שגַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ בהמות כדי לזבוח בהן זְבָחִים וְעֹלוֹת, וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ.
פסוק כו:וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, פרסת רגל של בהמה משלנו במצרים. כִּי מִמֶּנּוּ, מבקרנו ומצאננו נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע במה נַּעֲבֹד אֶת ה' —באיזה אופן, באילו כמויות, ובאיזה מין ממיני בעלי החיים — עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה. רק כאשר נגיע למדבר, ה' יתגלה אלינו ויורה לנו את דרכי עבודתו.
פסוק כז:וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא אָבָה, רצה לְשַׁלְּחָם, למרות אימת החושך הקשה.
פסוק כח:וַיֹּאמֶר לוֹ— למשה פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי! הִשָּׁמֶר לְךָ — אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת. שוב גירש פרעה את משה, אך הפעם חתם את הגירוש באיום על חייו של משה אם יעז להגיע אליו שוב.
פסוק כט:כיוון שמשה כבר שמע את העתיד להתרחש, כפי שיסופר בעניין הבא, הוא יודע שהוא כבר לא יצטרך ליזום את הגעתו אל ארמונו של פרעה. על כן הוא מאשר את דבריו — וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֵּן, נכון דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
