א וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל־יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ׃ ב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ׃ ג וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ׃ ד וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל־הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֺנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת׃ ה וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל־רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה עֹמֵֽד׃ ו וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ ז כֹּה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם־בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם־אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת־בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת־חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ ח שְֽׁמַֽע־נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃ ט כִּ֣י ׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ י בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ויראני את יהושע הכהן הגדול וגומר עד וישב המלאך הדובר בי ויעירני: במראה הזאת שראה זכריה בעניני יהושע הכהן הגדול יש לעיין דברים עשרה. הראשונה מה השטן הזה אשר ראה זכריה שהיה עומד על ימין הכהן הגדול האם הוא היצר הרע כדעת הרב המורה בשטן בכלל שהוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע ואיך ראהו א"כ על ימינו בהיות כהן גדול קדוש לה', או אם אמר זה על סנבלט וחבריו כמו שכתב הרב רבי אברהם בן עזרא ונמשך הרד"ק אחריו כי כן כתוב בספר עזרא כתבו שטנה מלשון שטן, ויקשה לזה מדוע יחס השטנה הזאת ליהושע ולא אל זרובבל שהוא ראש הבנין.
פסוק ב:
השנית באומרו יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך והוא כפל דברים מבואר, ועם היות שנודה שיש בכתוב כפל ענין במלות שונות לא נודה שימצא בו כפל ענין במלות אחרות כמו יגער ה' בך, השטן ויגער ה' בך ולדעת המפרשים שהשטן הם צוררי יהודה מה היא הגערה שנתן השם בהם. השלישית למה קרא את יהושע אוד מוצל מאש האם כדעת המדרש שיהושע הושלך עם אחאב בן קוליה לאור כדאיתא בהגדת פ' חלק (סנהדרין צג, א), או לפי שבא מגלות בבל שכינה אותו באש כדברי הראב"ע, הנה עם היות הדבר כן לא נמנע סנבלט מהשטין בימי כורש עד שבוטלה המלאכה ע"פ השטנתו י"ט שנה ומה היתה אם כן הטענה הזאת לשבעבורה לא ישטין.
פסוק ג:
הרביעית באומרו ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכמה הוקשה המאמר הזה לחז"ל (שם) שאמרו וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים ומה שהשיבו על זה אלא מפני שהיו בניו נשואים נשים שאינן ראויות לכהונה ולא מיחה בידם, וכן כתוב בעזרא (עזרא י, יח) וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני יהושע בן יהוצדק ואחיו, וע"ז עצמו פירשו ז"ל שהיה השטן עומד על ימינו לשטנו כמו שכתב רש"י בפירושו וכן תרגמו יונתן, הנה כבר הקשה הראב"ע על הדעת הזה שלא היה העון הזה על יהושע כי לא היה זה בימיו כי כשנשאו הנשים אחר בנין הבית כבר מת יהושע ואיך ייחס אליו הבגדים הצואים והשטנה מפני מה שעשו בניו ובני בניו אחרי מותו, אך אמנה הראב"ע גם הוא הבל יפצה פיהו בזה שפירש הבגדים הצואים לפי שלא היו לו בגדי כבוד ותפארת כי בגדי הכהונה נעשו עם הבית, ואינו נכון עם היות שלא יהיו לו בגדי זהב לכבוד ולתפארת לא יתחייב שילבש בגדים צואים שהוא כנוי לטנוף הבגדים ולכלוכם לא על היותם מפשתן או מצמר ולא מזהב.
פסוק ד:
הה' במה שהמלאך ענה ואמר אל העומדים לפניו הסירו הבגדים הצואים מעליו, וזה כי למה לא צוה זה המלאך אל יהושע עצמו שיסיר הבגדים הצואים מעליו וצוה לאחרים שיסירו אותם, ורש"י פירש יבדילו בניו מנשותיהם וימחול לו שרצה בזה שכבר היה יהושע מת, ואומר אני שאם זה היה בחייו אין ספק שאליו היתה ראויה המצוה ההיא כדי שיזכה למחילה לא לאחרים ואם היה אחרי מותו לא יחשב לו לעון ולא היו אותם הבגדים הצואים עליו ולא היה הוא צריך למחילה לשיאמר ראה העברתי מעליך עונך כי איש בעונו ימות ולא יענש האב בעון הבן.
פסוק ה:
הו' באומרו ואומר ישימו צניף טהור על ראשו כי יראה שזכריה הוסיף בדברי המלאך ומי הביאו לזה, ורש"י פירש ואומר ישימו צניף טהור בקשתי רחמים עליו, ואינו נכון בפירוש הכתוב, והראב"ע פירש שאמר זכריה בלבו כשראה שהלבישו ליהושע מחלצות בגדים נקיים כמה היה נאה אלו היה צניף טהור על ראשו וראיתי שנתקיימה מחשבתו כי מיד שמו צניף טהור על ראשו וכבר הלבישוהו בגדים, כי הנה הבגדים הלבישוהו קודם לזה כמו שאמר למעלה והלבש אותך מחלצות, אבל וילבישוהו בגדים הוא כמו וירם תולעים ויבאש (שמות טז, כ) שהוא וכבר באש כי כל דבר תחילה יבאש ואחר כן ירם תולעים, ולא מצאתי טעם לפירושו זה כי למה לא נכלל הצניף בכלל הבגדים שזכר המלאך או למה לא צוה המלאך על הצניף כמו שצוה על הבגדים ומה תועלת שנדע מה שחשב הנביא בלבו ואיך נתקיים כל שכן שאם לא צוה המלאך בצניף איך נעשה.
פסוק ז:
הז' במה שייעד המלאך ליהושע אם בדרכי תלך וגומר וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי, והמאמר הזה יקשה מפנים אם באומרו ליהושע אם בדרכי תלך והוא היה כבר מת וכמו שהוכיח אח"ז, ואם לפי שלהיות הדבור הזה ליהושע והוא היה כהן גדול ומקריב במזבח ה' קרבנות ישראל מה הייעוד הזה שאמר לו שידין את ביתו וישמור את חצריו כי כן דרך הכהנים ומה השכר הזה שייעדו במה שכבר היה לו, וכבר נדחק הראב"ע מפני זה לפרש שהשכר אינו כי אם באומרו ונתתי לך מהלכים, ופשט הכתוב לא יסבלהו כי הנה אומרו וגם אתה תדין מורה שזה היה מכלל השכר.
פסוק ח:
הח' באומרו שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עבדי צמח, ואם אמר זה על זרובבל כמו שפירשו רש"י ושאר המפרשים כולם מפני שהנביא אמר אח"ז הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וגומר הנה זרובבל כבר בא מבבל והיה שם ראש ונשיא עליהם נכבד התחיל בבנין בית ה' ומה העדות אשר עשה ליהושע ולרעיו אנשי מופת שיביא זרובבל כי הוא לא אמר שיגדלהו ולא שימליכהו כ"א שיביאהו וכבר היה שם, ומה שאמרו המפרשים שתצמח ותגדל מעלתו לא נזכר בכתוב וגם לא היה כן כי הנה אחרי זאת הנבואה לא קנה זרובבל לא מלכות ולא ממשלה ומעלה יותר ממה שהיה לו, ומה שאמרו חז"ל (מדרשי הגניזה ספר זרובבל) שזרובבל היה קטן בחצר המלך ואח"ז נשא חן בעיניו עד שנתן לו רשות לעלות לבנות חומות ירושלם שהוא היה נחמיה בן חכליה דרך דרש הוא ופסוק מלא הוא בסוף עזרא (נחמיה יב, מז) וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה נותנים מניות וגומר מורה שלא היה נחמיה הוא זרובבל (אמר המגיה הפסוק הוא בנחמיה י"ב מ"ז). הט' באומרו כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע וגומר, כי מה היא האבן הזאת שיוחסה אל יהושע ולא יוחסה אל זרובבל האם היה יסוד הבנין שיסדו הבית בימי כורש כדברי רש"י ובטלו את המלאכה ושעליה יהיו שבעה עיני ה' לשומרה מאת הצרים החושבים להשבית מלאכתם, הנה יקשה באמת אומרו הנני מפתח פתוחה כי אם לא בוטל הבנין ונגמרה המלאכה מה הפתוח שהיה בזה, ורש"י פירש מתיר קשריה ומפר עצת האויבים ולא יפול בזה שם פתוח. גם ענין השבעה עינים שכתב הרד"ק בשם אביו שהם שבעה אנשים והם זרובבל יהושע כהן גדול עזרא נחמיה חגי זכריה ומלאכי יקשה למה יחסם אל האבן, והראב"ע פירש האבן הזאת אבן המשקולת שהיתה בימי זרובבל כמו שיזכור אחר זה ויקשה עליו אם כן למה יחסה אל יהושע הכהן הגדול: הי' באומרו ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד ומה הוא היום האחד הזה שבו הסיר עון ארץ ישראל בימי בית שני, ורש"י כתב ביום אחד לא ידעתי אי זה יום, והראב"ע פירש ביום אשר יוסד היכל ה' (י) כי משם ואילך תשכנו לבטח ותקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה, ואינו נכון כי ההיכל כבר הוסד בחדש הט' וזאת הנבואה בחדש עשתי עשרה ואיך אמר ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד על היום שכבר עבר אף כי לא היה הדבר כן שלא ישבו בשלום כי אם במלחמות רבות ועצומות כל ימי בית שני. וראוי לבאר הנבואה הזאת באופן אחר ממה שפירשוה המפרשים כדי שתמלט מכל הספיקות האלה:
פסוק ח:
ואומר שכפי הנראה מהכתובים כשראה זכריה המראה הזאת כבר היה מת יהושע הכהן הגדול כדברי הראב"ע, כי אם יהושע היה חי ביום הוסד בית ה' לא היה חגי שואל לכהנים הן ישא איש בשר קדש כי בהיות שם יהושע הכהן הגדול תורה יבקשו מפיהו ואם היה יהושע חי לא היה מראה אותו השם אל הנביא, אבל יהושע חיה כל הזמן שבוטלה המלאכה בנין בית ה' במלכות כורש וכמבישה בנו ומלכות אחשורוש ובמלכות דריוש בשנת שתים בחדש הששי כשהתעוררו לעשות מלאכה על פי ה' בנבואת חגי עדיין היה חי, וגם בחודש הזה כשבאה לחגי נבואת גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכפי הנראה אח"ז בקרוב מת, כי הנה בנבואה שבאה אל חגי בחדש הט' לשאול מאת הכהנים תורה לא נזכר דבר ממנו ולא גם כן בנבואה האחרונה שבאה לו בו ביום על ענין זרובבל בהיות מנהג חגי תמיד לזכור את יהושע יחד עם זרובבל, וכבר יראה שכן דעת רש"י ממה שפירש כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע יסוד הבית שיסדו בימי כרש ובוטל על ידיהם, כי הנה הרב לא ראה לפרש הפסוק על האבן אשר שמו ביסוד היכל ה' לפי שהיה דעתו שכאשר יוסד ההיכל בחדש הט' כבר היה מת יהושע, ולהיות יהושע כבר נפטר לעולמו כשראה זכריה הנבואה הזאת לכן אחרי שזכר שהראהו המלאך בה הדברים העתידים להיות זכר שהראהו גם כן באותה נבואה את יהושע הכהן הגדול שהיה בבית עולמו, ואמר עומד לפני מלאך ה' להגיד שהיתה נפשו צרורה בצרור החיים כגבורים אשר מעולם כי קדוש ה' היה, ואמר אך אמנם ראיתי עוד השטן עומד על ימינו לשטנו והנה קראה ימינו את זרע יהושע רוצה לומר מתתיהו כהן גדול ובניו בני חשמונאי שהם היו מזרעו של יהושע הכהן הגדול כי למעלתם וגבורתם המשילם כאילו היו יד ימינו של הכהן הקדוש ההוא, והשטן היה אנטיוכוס רשע וכל חיל מוקדון שהיו עומדים עליו לשטנו מדרך ה' ולהביאו לעבוד עבודה זרה ולחלל תורת ה' כמו שאמר יוסף בן גוריון. ואפשר לפרש ויראני את יהושע שהראה לו זרעו מתתיה ובניו ובני חשמונאי כי להיותם זרעו ויוצאי חלציו זכרם בשמו כמו שיתבאר, ומפני צדקתם וקדושתם אמר שהיה עומד לפני מלאך ה' ושהיה השטן היוני עומד על ימינו לשטנו כמו שפירשתי.
פסוק ח:
וראה עוד שאמר וגזר השם לגעור באותו שטן היוני ולהשמידו משתי סבות, האחת מפני רשעתו שהיה שטן ומשטין את הבריות, והשנית מפני שבא לירושלם להעביד בה אלקים אחרים, והנה הקדוש ברוך הוא בחר בירושלם להיותה עיר קדושה מיוחדת לעבודתו ואיך מלאו לבו של הרשע ההוא להעביד באותו מקום קדוש עבודתו הטמאה הפך משפט אלקי הארץ, ועל זה אמר שתי פעמים יגער ה' בך ובראשונה אמר השטן לפי שתהיה הגערה להיותו שטן ומשטין, והב' מצד המקום שיגער ה' בו ובמעשיו לפי שהשם בחר בירושלם לקדשה והשטן ההוא היה מכוין לטמאה. ובעבור ששרי אנטיוכוס הרגו עמים רבים וחסידי עליונים מירושלם על קדושת השם וגם הרג את אלעזר הכהן הגדול וניצולו מתתיה ובניו מאותו אש שורף שהיה בירושלם בהמלטם בהר המודעית ומשם יצאו ללחום מלחמות השם, לכן אמר על אותו ימין יהושע וזרעו שהם בני חשמונאי הלא זה אוד מוצל מאש לפי שניצל מידי היונים ומלחלל תורת ה' שהוא אש אוכלה.
פסוק ח:
עוד זכר הנביא שראה את יהושע לבוש בגדים צואים ולא אמר זה על יהושע עצמו כי נפשו הטהורה לא נגעה בדבר טומאה אבל ראה זרע יהושע והם הבנים אשר יצאו ונמשכו אחר כך מבני חשמונאי שהחזיקו במלכות ונקראו מלכי יהודה והיו מלכים וכהנים גדולים יחד, והנה המלכות והשררות היו לפני הש"י בגדים צואים להם ובערכם כי הבגדים הנקיים להם הם בגדי הכהונה כפי משפחתם אמנם בגדי השררות והמלכות ובגדי נקם ושפיכות דמים שלקחו להם היו בלי ספק בערכם בגדים צואים, וכאילו אמר שמצד אחד היו לבושים בגדים צואים במה שנעשו מלכים ולא היו מזרע דוד ולכן היו בגדי מלכותם צואים ויוציאם מדרך השורה והאמת, ומצד אחד היו עומדים לפני המלאך והוא רמז אל עבודת בית המקדש והכנסם לפני לפנים. ולכן היה מצוה את העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו רוצה לומר שבני יהודה לא יקבלו עליהם מלכות הכהנים ויסירו מהם הבגדים הצואים שהוא רמז אל המלכות כי כהנים הם ולא מלכים, וכאילו אמר השם אל יהושע ואל זרעו אל תאמר בלבבך שהקלותיך ועברתיך במה שצויתי להסיר מעליך המלכות אין הדבר כן אבל עשיתי עמך חסד גדול שהעברתי מעליך עונך כי המלכות אינו בערכך כי אם משא כבד ועון פלילי וישאר לך להלביש אותך מחלצות והם בגדי כהונה הראויים לתת לך, ולכן לא אמר וילבישוהו מחלצות כי אם והלבש בלשון מקור לייעדו שיהיו לו מחלצות כבוד כהונתו בלבד שהם הבגדים הנקיים הראויים לו. והנה אמר הנביא ישימו צניף טהור על ראשו להגיד שלא קרבו כהני בית שני בני חשמונאי מזרע יהושע הקדוש להחזיק במלכות כי אם לגסות הרוח ולחוסר דעת, ולכן היה ראוי שישימו צניף טהור על ראשו שהוא משל לדעת ולגבורה שאחרי שהם עצמם לא קבלו דעת ולא שכל בראשם לעזוב כתר מלכות שאינו שלהם היה ראוי שהשרים והעם ישימו הצניף הטהור והדעת ההוא על ראשם רוצה לומר בשיסירו מהם את המלכות:
פסוק ח:
וזכר הנביא שראה עוד בנבואתו שכל זה נעשה ונתקיים בפעל שהורדוס שם הצניף הטהור על ראשו של זרע יהושע כלומר שהסיר ממנו גסות רוח המלכות ושם הדעת האמתי על ראשו להתיחס לעבודת אלקיו וזה כשהסיר ממנו המלכות והלבשוהו בגדים ראויים אליו שהם בגדי כהונה לבד, ומלאך ה' היה עומד על כל זה כי מאתו היו הדברים ובגזרת עירין ומאמר קדישין מתו כל זרע חשמונאי באותו עון שהיו מחזיקים במלכות כדי שישאר זרע יהושע בצניף טהור ודעת נכון לשרת את בית אלקיו, ומזה תדע שאין הכוונה באומרו וילבישוהו בגדים וכבר הלבישוהו כדברי המפרשים, כי הנה מ"ש למעלה והלבש אותך מחלצות היה ייעוד לא שנעשה כן בפעל כי הנה במעשה יקדם הצניף הטהור המורה על קנין הכהונה בפני עצמה כראוי לכהני ה', והנה יוחס כל זה ליהושע לפי שהדברים האלה כולם עברו על זרעו:
פסוק ח:
וכבר ראיתי בספרי הנביאים שעניני האומה מהרעות והטוב יעדו בשם יעקב אביהם להיותו ראש היחס כמו שאמר (ירמיה ל, י) ואתה אל תירא עבדי יעקב ושב יעקב ושבט ושאנן וכאלה רבים, וכן כל מה שייעדו בזרע דוד והמלכים שימלכו מזרעו לעתיד לבוא קראו בשם דוד כמו שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ככה מה שראה מגיע לזרע יהושע ייחסו אליו להגיד שראה בנבואתו כל מה שיגיע לזרעו של יהושע מן הטובות והכבודות וכן מן הרעות בזמן בית שני כאילו כולו היה תלוי ומצוייר באותו אב היחס, ועל זה הדרך עצמו אמר ויעד מלאך ה' ביהושע שהוא ייעוד אלקי לזרעו שאם ילכו בדרכי השם וישמרו את משמרתו יהיה שכרם ובזכות יהושע אביהם שגם לעתיד לבוא בבית ה' יהיו מזרעו כהנים גדולים לדון את ביתו ולשמור את חצריו, ומלבד זה בעולם הנשמות יתן להם מהלכים בין העומדים שהם השכלים הנבדלים העומדים לפני ה' תמיד או בתחיית המתים כמו שתרגם יונתן. ובעבור שייעד המלאך בזה על הגאולה ההיא העתידה ראה מלאך ה' לאמת עוד ענין הגאולה ההיא העתידה ולכן אמר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך ר"ל בבית מנוחתכם כי אנשי מופת המה רוצה לומר אנשים שנעשו נסים ומופתים בעבורם, וכמו שאמר בפרק חלק (סנהדרין צג, א) שאמר זה על חנניה מישאל ועזריה שאחר שיצאו מכבשן האש הלכו אצל יהושע ללמוד תורה ולכן אמר העומדים לפניך שהיו כן בהיותם חיים יהיו מה שיהיו, הנה המלאך אמר ופרסם לפניהם שיביא הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא את עבדו צמח והוא מלך המשיח שימלוך על ישראל, וקראו צמח לפי שהיה חוטר מגזע ישי ונצר משרשריו יפרח ויצמח. ותמהתי מהרב רבי אברהם אבן עזרא שדחה את הפירוש הזה באומרו שגם הוא יעשה דרש כי צמח בגימטרי"א מנחם בן עמיאל, כי הנה מי שמפרש צמח על המשיח לא יפרשהו כן מפני גימטרי"א שהמשיח נקרא שמו מנחם ומנחם בגימטרי"א צמח כי אם מפני שהוא בעצמו יקרא צמח להיותו חוטר מגזע ישי וכמו שיתבאר:
פסוק ח:
ואומרו כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע רמז בו אל הבית שהתחיל לבנות בבית שני כי יעקב קרא את בית המקדש כן שנאמר (בראשית כח, כב) והאבן אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, וכאילו אמר שעל הבית העתיד יהיו שבעה עינים ר"ל ששבעת עיני ה' בהשגחתו ושמירתו יהיו עליו ושלא יהיה הבית ההוא נבנה ביד בני אדם כי אם ביד הש"י והוא אומרו הנני מפתח פתוחה שהשם יתברך בעצמו יעשה באבן ובבית ההוא הפתוחים והמשכיות כולם, ושגם לא יהיה אותו הבית העתיד כבית הראשון שרבו בו הפשעים והעבירות ולא ג"כ כבית שני שרבו בו העונות כי אמר השם אני אסיר ואמיש את עון הארץ ההיא ביום אחד. ואפשר לפרש עון הארץ ההיא על עונשיה וצרותיה מלשון ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה, ז), והענין שכל רעות הארץ ההיא עונשיה וגלות עמה כולם ימושו ויוסרו ביום אחד והוא יום ה' הגדול והנורא אשר בו יעשה נקמתו בגוים העולים עליה וכמו שיבאר זה הנביא עצמו בפרשת הנה יום בא לה', ובזמן ההוא אחרי אותה מלחמה יתמו חטאים מן הארץ והמלחמות עוד אינם ויקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה לשבת בצלה להתעלס באהבים מבלי פחד אויב: הנה התבארה המראה החמישית הזאת וכפי מה שפירשתי יותרו כל עשרת הספיקות אשר העירותי בדבריה: