ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה

בפרקנו מנבא זכריה על יהושע הכהן הגדול. זכריה רואה בנבואתו כיצד יהושע עומד בין המלאכים הנקראים "עומדים", וה' מצווה עליהם להסיר מעליו את בגדיו הצואים, כרמז לכפרת עוונותיו, ולהלבישו מחלצות. המלאך שם צניף טהור על ראשו ומעיד בו: כה אמר ה' צבאו-ת אם בדרכי תלך, ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי, וגם תשמור את חצרי, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"(זכריה ג ז).

בזמן נבואת זכריה כבר לא היה יהושע הכהן הגדול בין החיים, שהרי זכריה נבא "בחודש השמיני בשנת שתים לדריווש"(זכריה א א). נבואות חגי המתייחסות לאותה תקופה, כבר אינן מזכירות את יהושע אלא רק את זרובבל. כך מובן לדברי האברבנאל מדוע נראה יהושע לזכריה הנביא כעומד בבית דין של מעלה בין המלאכים. "כפי הנראה מהכתובים כשראה זכריה המראה הזאת, כבר היה מת יהושע הכהן הגדול, כדברי אבן עזרא".

לפירוש זה התנאי המצוין בתחילת פסוק ז', "אם בדרכי תלך", מופנה אל בניו של יהושע, וממילא גם השכר מובטח לזרעו. כך פירש רש"י בפירוש שני, "לפי פשוטו מבשרו על בניו שיזכו לעתיד". וכן האריך המלבי"ם: "רצוני לומר שהגם שהכהנים בזמן הזה הם בני אדם שוכני בתי חומר, ומדרגתם יהיה שפלה ממדרגת המלאכים, יצא ממך חוטר לעתיד לבא שישמשו בבית השלישי, שהם יתקדשו כמלאכים. והם יהיו מהלכים בין המלאכים הנצחיים העומדים לפני ה', ויתהלכו עמהם בחייהם. ונבואה זו, מלבד שהייתה פרטית על יהושע, היתה גם כן כללית ונבואה עתידה על זרעו".

בניו וזרעו של יהושע נקראים "מהלכים", אולי בעקבות הביטוי השגור "ברא כרעא דאבוה"(ראה ביטוי דומה בעירובין ע:), פירוש: הבן נחשב כרגלי אביו, כי הבנים ממשיכים והולכים גם אחרי מות אביהם שכבר הפסיק לצעוד ולהתקדם; וכל דור ודור ממשיך את דרך הדור שלפניו, כשזה אינו יכול עוד להמשיך בהליכה.

בניגוד לפירוש זה יש מפרשים המסבירים שההבטחה "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" מתייחסת ליהושע עצמו, אבל לא בעולם הזה. כך פירש רש"י בפירוש ראשון על פי התרגום: "כתרגומו - ובאחיות מיתייא אחיינך, ואתן לך ריגלין דמהלכין בין שרפיא האילין (=ובתחיית המתים אחיה אותך, ואתן לך רגליים להלך בין המלאכים האלה)". גם הרד"ק מסביר שהשכר מכוון ליהושע עצמו אך לא כדברי יונתן בן עוזיאל בעולם התחייה, אלא לעולם הנשמות: בין העומדים האלה - הם המלאכים שהם עומדים וקיימים לעולם, רצה לומר, תלך ביניהם וזה רמז לנשמתו בהפרדו מהגוף". אברבנאל מביא את שני הפירושים: "מלבד זה בעולם הנשמות ייתן להם [ליהושע ובניו] מהלכים בין העומדים - שהם השכלים הנבדלים [=מלאכים] העומדים לפני ה' תמיד, או בתחיית המתים כמו שתרגם יונתן". [יש להעיר ששני הפירושים הם שני צדי מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בעניין העולם הבא ועולם הנשמות].

הצד השווה בכל הפירושים הללו הוא שדרגת ה"עומדים" של המלאכים מצויינת בפסוק כשבח גדול, ושכרו של יהושע, או של זרעו, הוא שבניגוד לבני האדם הרגילים, הם יזכו לדרגת המלאכים שהם מעולים מבני האדם. כך פירש רש"י: "עומדים - שהרי שרפים ומלאכי השרת אין להם ישיבה". הישיבה וההליכה הן תכונות המאפיינות בני אדם, ומציינות את נמיכות הדרגה. לעומת המלאכים שתמיד הם ניצבים בקומה זקופה: "עומדים", וכן "שרפים עומדים ממעל לו"(ישעיהו ו ב).

אבל בתורת הח"ן מתבאר פסוק זה בדרך שונה מן הקצה לקצה: דרגת ה"מהלכים" של בני האדם עדיפה על דרגת ה"עומדים" של המלאכים. כל השער הראשון בספר נפש החיים מוקדש להבהרת גדלותו של האדם בהנהגת העולמות:

כן בדמיון זה ברא הוא יתברך את האדם, והשליטו על רבי רבוון כוחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו, שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודבריו ומחשבותיו. כי במעשיו ודבריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים. זה "ויברא א-לוהים את האדם בצלמו בצלם א-להים"
(נפש החיים שער א פרק ג)

וכך הסביר הרב חיים מוולוז'ין בהמשך הדברים את מאמר חז"ל "דע מה למעלה ממך":

דע! מה למעלה – ממך! כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים הכל ממך הוא". ולכן נאמר "ויהי האדם לנפש חיה" – שהאדם, בנשמת החיים שבתוכו, הוא נעשה נפש חיה לריבוי עולמות אין מספר.
(נפש החיים שער א פרק ד, ועיין כל ההסבר שם)

ובהמשך:

ועל פי זה יבואר פשר דבר בעניין שנוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך או מלאך גדול ממנו... וע"פ דברינו הנ"ל יתבאר אשר באמת אלו ואלו דברי א-להים חיים. כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו, הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו אין ערך ודמיון ביניהם כלל... אמנם בדבר אחד יתרון גדול לאדם מהמלאכים. והוא העלאת והתקשרות העולמות והכוחות אחד בחבירו אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך...
(נפש החיים שער א פרק י)

למלאך אין בחירה חופשית. הוא נוצר ונברא בדרגה גבוהה, אך זוהי דרגה קבועה ונצחית לעד. לכן הוא בדרגת "עומד". האדם נקרא מהלך כי בבחירתו החופשית הוא מתעלה מדרגה לדרגה, הגם שדרגות אלו נמוכות בהרבה מדרגת המלאך, אבל הן "שלו", ולכן הוא נקרא מהלך! ודרגת המהלך של בני האדם גבוהה ועדיפה על דרגת העומד של המלאך.

וזהו הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה... אף שקדושתם למעלה מקדושתנו... אלא שאין בכוחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם, עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה...
(נפש החיים שער א פרק יא)

ולפי פירוש זה "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" אינו אמור רק ביהושע ובזרעו אלא לגבי כל יהודי באשר הוא. הפסוק אינו מתאר מצב עתידי שהאדם יזכה להגיע לדרגת מלאך אלא מתאר מצב בהווה, שכל יהודי יש בו בחינה עודפת על זו של המלאך! ולוואי שנזכה להיות תמיד מהלכים, ותמיד לעלות ולהתעלות מחיל אל חיל.