העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות
פרקנו משמש כחלק מהפטרת פרשת בהעלותך ושבת חנוכה, ובו נבואת זכריה על יהושע הכהן הגדול. יש פירוש שהקשר לחנוכה נעוץ בפרק הבא, בפסוק המדבר על מנורת הזהב הטהור, והמנורה היא כידוע, הכלי שדרכו נעשה נס חנוכה. להלן נביא פירוש אחר הקושר דווקא את פרקנו לעניין חנוכה.
בנבואתו רואה זכריה את יהושע הכהן הגדול כשהוא לבוש בגדים צואים, והשטן מקטרג עליו. הקב"ה מצווה להסיר את הבגדים מעל יהושע ולהלבישו מחלצות ובזה ייוודע שכופרה חטאתו. יש להבין מהו חטאו של יהושע? מדוע הוא נקרא "אוד מוצל מאש"? מה מייצגים הבגדים הצואים ובגדי המחלצות, ואיך מכופר העוון?
הבגדים הם סמל לדרגת האדם. הם המייצגים כלפי חוץ את מהותו הפנימית. כך משלה הגמרא: "דאמרי אינשי במתא שמאי, בלא מתא תותבאי"(שבת קמה:), ופירש רש"י: "בעירי אין אני צריך להתכבד אלא בשמי, שאני ניכר בו. במקום שאין עירי, כבודי תלוי בשמלתי". במיוחד אמורים הדברים כלפי מלך וכלפי כהן הלובשים בגדי פאר. בגדי מלכות ובגדי כהונה אינם רק כיסוי לגוף המלך ולגוף הכהן, אלא הם בבואה לדרגת הלובש; לכן בגדים צואים אינם רק חרפה כלפי חוץ, ומחלצות אינם רק תפארת חיצונית, אלא הם מביעים חטא מכאן וטוהר מכאן.
הגמרא מפרשת את חטאו של יהושע "שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בהן"(סנהדרין צג.). הוא הושלך לכבשן האש עם נביאי השקר אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה, אך בעוד שהם נשרפו כליל, נגעה האש בבגדיו של יהושע והם נחרכו. זהו עונשו של יהושע, וזהו "אוד מוצל מאש". הבגדים החרוכים הם הבגדים הצואים הרומזים על חטאו. משגירשו בניו את הנשים הנכריות, מבקש הנביא (רש"י מסיר על "ואומר", "אני, זכריה"] להשיב לו את בגדי המחלצות של הכהן הגדול ואת הצניף הטהור "שישוב אל מעלת הכהונה הגדולה וילבש את המצנפת שהיא אות הכהונה הגדולה"(מלבי"ם).
אברבנאל מפרש את הנבואה בקשר לחשמונאים, הכהנים שחטאו בלקיחת המלוכה: "והנה קרא 'ימינו' את זרע הישועה, רצה לומר את מתתיהו כהן גדול ובני בניו חשמונאים". השטן הוא אנטיוכוס, שהחשמונאים ניצלו ממנו כאוד המוצל מאש. החטא שעליו מדובר בא לידי ביטוי רק בבניו של מתתיהו, כשנטלו בנוסף לכהונה המגיעה להם כדין, גם את המלכות שלא כדין. "היו לבושים בגדים צואים במה שנעשו מלכים ולא היו מזרע דוד" ה' הסיר מהם את בגדי המלוכה ה"צואים" והלביש אותם בגדי מחלצות של כהן גדול. הצניף הטהור, הוא הציץ המכפר על חטא גסות הרוח (זבחים פח :) ועל חטאם של הכהנים בלקיחת מלוכה, מסמל שסר עוונם.
כח הכהונה וכח המלוכה חייבים להיות נפרדים. רק ההפרדה ביניהם תביא לשילוב ולהשלמה של שני הכוחות למלכות ה'. כך שנינו בירושלמי: "אין מושחין מלכים כהנים. רבי יודה ענתודריה על שם 'לא יסור שבט מיהודה'. אמר ר' חייא בר אבא 'למען יאריך ימים על ממלכתו', מה כתיב בתריה 'לא יהיה לכהנים הלווים' "(הוריות ג:). מכאן שמלך אינו יכול לבוא מקרב הכהנים. ועל פי זה פירש הרמב"ן על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה"(בראשית מט י): "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון ואלמלי הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומזרע דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונש מידה כנגד מידה שהמשיל הקב"ה עליהם את עבדיהם (בית הורדוס, לפי הרב שוועל) והם הכריתום". ומוסיף הרמב"ן פסוק אחר הרומז על הפרדת הרשויות: "ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו 'תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם'(במדבר יח ז) ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה' ".
שני הזיתים מעל המנורה, עליהם מדבר זכריה בפרק הבא, הם שני הכוחות הללו: "שני בני היצהר - קרן כהונה וקרן מלכות הנמשחים בשמן המשחה"(רש"י ד יד), והנציגים שלהם הם יהושע [הכהן] בכתר כהונה וזרובבל [משבט יהודה] בכתר מלכות. כשכל אחד ידע את מעמדו ותפקידו, יביאו שני בני היצהר הללו להארת אור המנורה באור שבעת הימים.