תנ"ך על הפרק - זכריה ג - העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

זכריה ג

553 / 929
היום

הפרק

וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל־יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ׃וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ׃וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל־הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֺנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת׃וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל־רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה עֹמֵֽד׃וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃כֹּה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם־בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם־אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת־בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת־חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃שְֽׁמַֽע־נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃כִּ֣י ׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות

פרקנו משמש כחלק מהפטרת פרשת בהעלותך ושבת חנוכה, ובו נבואת זכריה על יהושע הכהן הגדול. יש פירוש שהקשר לחנוכה נעוץ בפרק הבא, בפסוק המדבר על מנורת הזהב הטהור, והמנורה היא כידוע, הכלי שדרכו נעשה נס חנוכה. להלן נביא פירוש אחר הקושר דווקא את פרקנו לעניין חנוכה.

בנבואתו רואה זכריה את יהושע הכהן הגדול כשהוא לבוש בגדים צואים, והשטן מקטרג עליו. הקב"ה מצווה להסיר את הבגדים מעל יהושע ולהלבישו מחלצות ובזה ייוודע שכופרה חטאתו. יש להבין מהו חטאו של יהושע? מדוע הוא נקרא "אוד מוצל מאש"? מה מייצגים הבגדים הצואים ובגדי המחלצות, ואיך מכופר העוון?

הבגדים הם סמל לדרגת האדם. הם המייצגים כלפי חוץ את מהותו הפנימית. כך משלה הגמרא: "דאמרי אינשי במתא שמאי, בלא מתא תותבאי"(שבת קמה:), ופירש רש"י: "בעירי אין אני צריך להתכבד אלא בשמי, שאני ניכר בו. במקום שאין עירי, כבודי תלוי בשמלתי". במיוחד אמורים הדברים כלפי מלך וכלפי כהן הלובשים בגדי פאר. בגדי מלכות ובגדי כהונה אינם רק כיסוי לגוף המלך ולגוף הכהן, אלא הם בבואה לדרגת הלובש; לכן בגדים צואים אינם רק חרפה כלפי חוץ, ומחלצות אינם רק תפארת חיצונית, אלא הם מביעים חטא מכאן וטוהר מכאן.

הגמרא מפרשת את חטאו של יהושע "שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בהן"(סנהדרין צג.). הוא הושלך לכבשן האש עם נביאי השקר אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה, אך בעוד שהם נשרפו כליל, נגעה האש בבגדיו של יהושע והם נחרכו. זהו עונשו של יהושע, וזהו "אוד מוצל מאש". הבגדים החרוכים הם הבגדים הצואים הרומזים על חטאו. משגירשו בניו את הנשים הנכריות, מבקש הנביא (רש"י מסיר על "ואומר", "אני, זכריה"] להשיב לו את בגדי המחלצות של הכהן הגדול ואת הצניף הטהור "שישוב אל מעלת הכהונה הגדולה וילבש את המצנפת שהיא אות הכהונה הגדולה"(מלבי"ם).

אברבנאל מפרש את הנבואה בקשר לחשמונאים, הכהנים שחטאו בלקיחת המלוכה: "והנה קרא 'ימינו' את זרע הישועה, רצה לומר את מתתיהו כהן גדול ובני בניו חשמונאים". השטן הוא אנטיוכוס, שהחשמונאים ניצלו ממנו כאוד המוצל מאש. החטא שעליו מדובר בא לידי ביטוי רק בבניו של מתתיהו, כשנטלו בנוסף לכהונה המגיעה להם כדין, גם את המלכות שלא כדין. "היו לבושים בגדים צואים במה שנעשו מלכים ולא היו מזרע דוד" ה' הסיר מהם את בגדי המלוכה ה"צואים" והלביש אותם בגדי מחלצות של כהן גדול. הצניף הטהור, הוא הציץ המכפר על חטא גסות הרוח (זבחים פח :) ועל חטאם של הכהנים בלקיחת מלוכה, מסמל שסר עוונם.

כח הכהונה וכח המלוכה חייבים להיות נפרדים. רק ההפרדה ביניהם תביא לשילוב ולהשלמה של שני הכוחות למלכות ה'. כך שנינו בירושלמי: "אין מושחין מלכים כהנים. רבי יודה ענתודריה על שם 'לא יסור שבט מיהודה'. אמר ר' חייא בר אבא 'למען יאריך ימים על ממלכתו', מה כתיב בתריה 'לא יהיה לכהנים הלווים' "(הוריות ג:). מכאן שמלך אינו יכול לבוא מקרב הכהנים. ועל פי זה פירש הרמב"ן על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה"(בראשית מט י): "וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון ואלמלי הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומזרע דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונש מידה כנגד מידה שהמשיל הקב"ה עליהם את עבדיהם (בית הורדוס, לפי הרב שוועל) והם הכריתום". ומוסיף הרמב"ן פסוק אחר הרומז על הפרדת הרשויות: "ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו 'תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם'(במדבר יח ז) ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה' ".

שני הזיתים מעל המנורה, עליהם מדבר זכריה בפרק הבא, הם שני הכוחות הללו: "שני בני היצהר - קרן כהונה וקרן מלכות הנמשחים בשמן המשחה"(רש"י ד יד), והנציגים שלהם הם יהושע [הכהן] בכתר כהונה וזרובבל [משבט יהודה] בכתר מלכות. כשכל אחד ידע את מעמדו ותפקידו, יביאו שני בני היצהר הללו להארת אור המנורה באור שבעת הימים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך