פסוק א:הוי מוראה ונגאלה. עד עכשיו דבר בנינוה ועכשיו חוזר על ירושלים הוי שתהא לבז ולסחי כרואי ותהא מגואלת בצחן עוונה, מוראה כמו מוראתו (ויקרא א) ושמתיך כרואי (נחום ג):
פסוק א:העיר היונה. כיונה פותה אין לב:
פסוק ג:זאבי ערב. הממהרים לאכול טרפם בלילה:
פסוק ג:לא גרמו לבוקר. לא השאירו אף העצמות לגרם לבוקר:
פסוק ד:חמסו תורה. לא הורו אותה לשואליהם:
פסוק ה:ה' צדיק. השרה שכינתו בקרבם ולפיכך אינו יכול לראות במעשיהם הרעים כי צדיק הוא ואין עולה לפניו:
פסוק ה:משפטו יתן לאור. נותן לאור דן דין אמת לאמתו:
פסוק ה:ולא יודע עול בשת. וכל זה לא נתנו שופטי עול שבתוכה אל לבם להתבייש מן הצדיק השוכן ביניהם:
פסוק ו:הכרתי גוים. הבאתי פורענו' על העכו"ם כדי שתראו ותיראו כמו שהוא מסיים והולך אמרתי אך תראי אותי:
פסוק ז:ולא יכרת מעונה. ולא יחרבון מדוריה:
פסוק ז:כל אשר פקדתי עליה. ולא יכרת ממנו כל הטוב אשר צויתי להביא עליה:
פסוק ח:קומי לעד. שאקום להתוועד עליכם:
פסוק י:מעבר לנהרי כוש. יובילון לי מנחה:
פסוק י:עתרי. את המתפללין אלי:
פסוק י:בת פוצי. כנסיות נפוצותי אשר הפיצותי:
פסוק יא:לא תבושי מכל עלילותיך. כי כבר לקית ונרצה עוונך:
פסוק יב:עם עני ודל. עם ענוותן ומקבל עולבן:
פסוק טו:משפטיך. יסוריך יושטיצ"א בלע"ז:
פסוק יז:גבור יושיע. גבור הוא אשר יושיע מן העכו"ם:
פסוק יז:יחריש באהבתו. יכסה על פשעיך באהבתו וכן ת"י יכבוש על חובך ברחמתיה:
פסוק יח:נוגי ממועד. אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו משמרים שבתות וימים טובים:
פסוק יח:ממך היו. מעמך היו:
פסוק יח:משאת עליה חרפה. על אותה אשמה היה לך משאת חרפה:
פסוק יח:נוגי. לשון הוצאה כמו הגו סיגים (משלי כה) כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) ואין שורש בתיב' אלא הגימ"ל לבדה:
פסוק יט:הנני עושה. ת"י הא אנא עביד גמירא ויש לפותרו ל' עישוי כמו ועסות' רשעים (מלאכי ג):
פסוק יט:בכל הארץ בשתם. בכל מקום אשר היו שם לבשתם שם אתנם לשם ולתהלה: