א ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃ ב לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה׃ ג שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹֽׁאֲגִ֑ים שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר׃ ד נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה׃ ה יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹֽא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת׃ ו הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חֽוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ ז אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם׃ ח לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקָבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ט כִּֽי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד׃ י מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי׃ יא בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז ׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹֽא־תוֹסִ֧פִי לְגָבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קָדְשִֽׁי׃ יב וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ יג שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹֽא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּֽי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ יד רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃ טו הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃ טז בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירֽוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃ יז יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ך גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃ יח נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃ יט הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם׃ כ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
הוי מוראה ונגאלה. חזר לדבר על ירושלם מוראה פעול מהכבד והחולם מקום קמץ חטף או שורק וענינו מן ושמתיך כראי ענין טנוף ולכלוך וכן ונגאלה מזה הענין כמו וכל מלבושי אגאלתי נגואלו בדם והענין כפול במלות שונות:
פסוק א:
העיר היונה. מענין לא תונו וכן בא פעל הקל מזה הענין עוד חרב היונה וי"מ היונה הפותה כמו ויהי אפרים כיונה פותה אין לב ות"י ווי דמוחיא ומתפרקא קרתא דמסגיא לארגזא:
פסוק ב:
לא שמעה. מבואר:
פסוק ב:
בקול. פי' בקול המורים אותה:
פסוק ב:
לא קרבה. בצר"י הרי"ש לגזרת פעל:
פסוק ג:
שריה. שחוטפים וגוזלים העם כמו האריות הטורפים או כמו זאבי ערב שטורפים בלילה:
פסוק ג:
לא גרמו לבקר. לא הניחו לבקר אפילו הגרמים שחוטפים ואוכלים מהר כן הם השופטים חוטפים השחד ואוכלים:
פסוק ד:
נביאיה. נביאי השקר:
פסוק ד:
פחזים. קלים כלומר קלי דעת כמו אנשים רקים ופוחזים:
פסוק ד:
אנשי בוגדות. שם בפלס הסוללות באו העיר:
פסוק ד:
כהניה חללו קדש. כמו שאמר יחזקאל כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לחול לא הבדילו:
פסוק ד:
חמסו תורה. שלא הורו אותה לעם כמו שהיה הדין עליהם כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ולא עוד אלא כי גם הם עברו עליה והנה חמסו תורה:
פסוק ה:
ה' צדיק בקרבה. בקרב העיר הזאת שזכר והיא ירושלים:
פסוק ה:
לא יעשה עולה. ה' שהוא צדיק בקרבה כי שכינתו בה והוא צדיק במה שמביא מן הרעה עליהם לא יעשה עולה כי בדין עושה מה שעושה להם כמו שאמר משה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא:
פסוק ה:
בבקר בבקר. פי' החכם רבי אברהם היה ראוי להם שלא יעשו עולה כי האל יתברך בבקר בבקר כלומר בכל יום ויום יראה להם משפטו בגוים ואף על פי כן לא יודע עול בשת כלומר ישראל שהוא עושה עול לא ידע להכלם וליבוש מלעשות עול אף על פי שהוא רואה כי האל יתברך עושה משפטו בגוים בעבור רעתם והם לא יוסרו ולא יבושו ואדוני אבי ז"ל פירש מיום שברא האל יתברך האור אמונתו קיימת לעולם כי בכל בקר ובקר מזריח האור זהו משפטו יתן לאור:
פסוק ה:
לא נעדר. אף על פי שמכעיסים אותו בני העולם:
פסוק ה:
ולא יודע עול בשת. פירוש שיאמר כמו שהאל שומר אמונתו לנו כן נשמור לו אנחנו אמונה:
פסוק ו:
הכרתי. אמרתי שני הפסוקים מבוארים:
פסוק ז:
ולא יכרת מעונה. הה"א מפיק פירוש מעון העיר שזכר והיא ירושלם כל אשר פקדתי עליה מהרעות לא יבא עליה כי תקח מוסר מן הגוים ולא עשו כן אלא אכן השכימו השחיתו כל עלילותם כלומר היו זריזים בהשכמה להשחית כל מעשיהם שהם רעי' ואמר כל כלומר לא הניחו דבר מן הרעות שלא עשו כמו שאמר לא הפילו ממעלליהם מעונה דרך כלל כלומר מעוניה ובתי' הגדולים:
פסוק ח:
לכן חכו. כלו' חכו לי עד היום ההוא שאצרף אתכם כי לא תקחו מוסר עד אותו היום והוא יום קומי לעד והוא יום בא גוג ומגוג שאקום לעד כלומר לשלול כמו בבקר יאכל עד:
פסוק ח:
כי משפטי לאסוף גוים. משפט זה נתתי לעתיד שאאסוף גוים וממלכות על ירושלם ותרגם יונתן לעד למידן:
פסוק ח:
כל הארץ. ר"ל רוב אנשי הארץ כמו שכתוב וכל הארץ באו מצרימה:
פסוק ח:
לקבצי. הקוף נקרא בקמץ חטף:
פסוק ט:
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. פי' העמים שישארו אחר מלחמת גוג שפתם הראשונה אהפוך אותה עליהם בשפה ברורה שלא יוציאו בשפתם אלהים אחרים אלא כולם יקראו בשם ה' זהו שפה ברורה כמו שאמר בנבואת זכריה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש יתהפכו לעבוד ה' לבדו בשפה ברורה היא לשון הקדש שבה לבדה נקרא השם הנכבד:
פסוק ט:
לעבדו שכם אחד. חלק אחד ר"ל בלב אחד ובדעה אחת:
פסוק י:
מעבר לנהרי כוש. אותם שהם מעבר לנהרי כוש:
פסוק י:
יובילון מנחתי. כלומר יובילון את ישראל לירושלם למנחה כמו שאמר בנבואת ישעיה הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש ואמר בעת ההיא יובילו שי לה' צבאות עם ממושך וממורט:
פסוק י:
עתרי בת פוצי. שם אומה או משפחה שהיא מעבר לנהרי כוש ויונתן פירש עתרי שקרא האל יתברך שם לישראל עתרי שיעתר להם ה' וקרא שמה בת פוצי כלומר עדת הנפוצים בגלות וכן תרגם יונתן מעבר לנהרי הודו ברחמין יתובון גלות עמי דאיתגלאה ויהון מייתין להון הא כקורבנין:
פסוק יא:
ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך. לא תצטרכי ליבוש ולהכלם מכל מעשיך שתעשי כי כולם יהיו ביושר ובאמונה ולא כמו בזמן הזה שצריכה את ליבוש ולהכלם ממעשיך הרעים אשר תעשי זהו שאמר אשר פשעת בי פי' אשר פשעת בי עתה אבל בזמן ההוא לא תבושי:
פסוק יא:
כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך. כלומר הגאים והעליזים והשמחים לדבר גאוה וגבהות אסיר אז מקרבך כמ"ש בנבואת זכריה וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב:
פסוק יא:
לגבהה. מקור:
פסוק יב:
והשארתי בקרבך עם עני ודל. הפך עליזי גאותך שזכר ופי' עני כמו עניו ר"ל שפל רוח ודל ר"ל שנפשו דלה ונמוכה וכת"י ענוותן ומקבל עולבן וכן עני ורוכב על החמור כמו ענו:
פסוק יג:
שארית ישראל. מבואר הוא:
פסוק יג:
תרמית. כמו מרמה והוא בשקל תרבית:
פסוק יג:
כי המה ירעו. לפי שנמשלו ישראל לצאן אמר ירעו ורבצו ור"ל כי בשכר זה שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב ירעו וירבצו:
פסוק יד:
רני בת ציון הריעו ישראל. עשרת השבטים:
פסוק יד:
שמחי ועלזי. כפל הענין במ"ש לחזק השמחה:
פסוק יד:
בת ציון. בת ירושלם כפל הענין במלות שונות:
פסוק טו:
הסיר ה' משפטיך. משפטי הגוים שהיו נותנים עליך בגלות ות"י ארי אגלי ה' דייני שקרא מגויך:
פסוק טו:
פנה אויבך. פנה אותם מארצך שלא יהיו שם עוד פנה כמו ואנכי פניתי הבית:
פסוק טו:
מלך ישראל ה' בקרבה. אחר שהוא שוכן בקרבך לא תראי רע עוד:
פסוק טז:
ביום ההוא יאמר. אמר הנביאים יאמרו לה או יאמרו אחד לחברו וי"מ האויבים יאמרו לה ויודו כי אין כח בידם לפני האל ית':
פסוק טז:
אל ירפו ידיך. כמו יתנו יקר גם ימצא יד לשון זכר והנה בו מגילת ספר:
פסוק יז:
ה' אלהיך בקרבך. אחר שהוא בקרבך אל ירפו ידיך כי הוא גבור שיושיע אותך מגבורי הגוים:
פסוק יז:
יחריש באהבתו. ישתוק על פשעיך שעשית כבר באהבתו אותך:
פסוק יח:
נוגי ממועד. מענין יגון מבנין נפעל כמו בתולותיה נוגות אמר כנגד ציון וירושלם בנים שהיו נוגי' ממועד הגאולה שארך כל כך הנה אספתי אותם אליך כי ממך היו ויצאו בגלות ועתה אספתי אותם אליך והטעם על בניהם ויש לומר גם הם עצמם ורמז בזה לתחיית המתים:
פסוק יח:
משאת עליה חרפה. כי כבר נשאו חרפה גדולה ימים רבים עליה ר"ל על ירושלם ומה שדבר לנכח ושלא לנכח בפסוק יש רבים כמוהו במקרא משאת שם:
פסוק יט:
הנני עושה. כמו בעשות מצרים דדיך ענין הסחיטה והכתישה וי"ת כמשמעו עם חסרון ה"א אנא עביד גמירא עם כל משעבדיך:
פסוק יט:
בכל הארץ בשתם. פי' בכל ארץ הגלות שלקחו שם בשתם שם יהיו לשם ולתהלה:
פסוק כ:
בעת ההיא, ובעת קבצי אתכם. ובעת ההיא יהיה קבצי אתכם יהיה חסר ומלת ההיא שזכר עומדת במקום שתים וכן תרגם יונתן ובעדנא ההיא:
פסוק כ:
שבותיכם. לשון רבים וכן ושבות שביתך כתוב הנה לשון רבים ושבותכם בוי"ו שור"ק ושביתך ביו"ד ובחירק: