פסוק א:על שגיונות. יש פותרו כתרגומו ולפי משמעו בקש רחמים על עצמו שהטיח דברים כמו (לעיל א) ע"כ תפוג תורה ותעשה אדם כדגי הים קנתר אחר מדת הדין:
פסוק ב:שמעתי שמעך. אשר מעולם שנפרעת תמיד ממכעיסיך ואת הרשע הזה אתה סובל:
פסוק ב:יראתי. אמרתי איך נשתנית מדת הדין בעון ישראל:
פסוק ב:פעלך בקרב שנים חייהו. פעלך הראשון שהייתה נפרע לנו מאויבינו בקרב שני הצרה שאנו שרויים בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו:
פסוק ב:ברוגז. שתקצוף על הרשעים:
פסוק ב:רחם תזכור. רחם כמו לרחם:
פסוק ב:תזכור לרחם את ישראל.
פסוק ג:אלוה מתימן יבוא. עכשיו הוא מזכיר לפניו פעלו הראשון שהוא מבקש לפניו לעוררהו ופועל (ס"א פועל) חיבתן של ישראל ופורענו' דורו' הראשוני' כשבאת ליתן את התורה חזרת על עשו וישמעאל ולא קבלוה:
פסוק ג:פארן. ישמעאל כדאמר וישב במדבר פארן (בראשית כ״א:כ״א):
פסוק ג:כסה שמים הודו. בסיני לישראל:
פסוק ד:כאור תהיה. כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה וכן ת"י:
פסוק ד:קרנים. לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרנים בולטין וכן (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו:
פסוק ד:מידו. מידו של הקב"ה באו להם:
פסוק ד:ושם חביון עזו. כתרגומו שם נגלה עזו שהיה חבוי למפרע בסתר עליון:
פסוק ה:לפניו ילך דבר. מצאתי במדרש אגדה בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל טורדו למלאך המות להפליגו לדברים אחרים שלא יעמוד לקנתר ולומר אומה שעתידה לכפור בך לסוף ארבעי' יום ואתה נותן להם את התור':
פסוק ה:ויצא רשף לרגליו. מלאכי רשף באו עמו לסיני:
פסוק ו:עמד וימודד ארץ. המתין לדקדק בדין דור המבול למדוד להם מדה כנגד מדה ומדד עומד כדאמר נצב ה' ועומד לדין עמים (ישעיהו ג׳:י״ג) ממתין ומדקדק בדינם:
פסוק ו:וימודד ארץ. ברותחים קילקלו וברותחים נדונו:
פסוק ו:ראה. בדור הפלגה שעל ידי שהיו שפה אחת באו כולם בעצה כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳):
פסוק ו:ויתר גוים. הקפיצם לשבעים לשון כדאמר ויתר ממקומו (איוב לו) לנתר בהם (ויקרא יא):
פסוק ו:הררי עד. שרי העכו"ם:
פסוק ו:הליכות עולם לו. הראה להם שכל מהלכו של עולם שלו הוא:
פסוק ז:תחת און. שנמצא בישראל:
פסוק ז:ראיתי אהלי כושן. שעומדים בגלוי ומחבלים את ישראל ובהתכנע' לפניך ירגזון יריעות וגו' הכל כתרגומו:
פסוק ח:הבנהרים. יש תמיהות שהן קיימות הראינו שכל אלה עשה ופירוש המקרא כתרגומו:
פסוק ח:מרכבותיך. לנו ישועה:
פסוק ט:עריה תעור קשתך. נגלה נגלית גבורתך:
פסוק ט:שבועות מטות. שבועות שנשבעת לשבטים:
פסוק ט:אומר סלה. מאמר המקוים לעולם, אומר נקוד פתח (ר"ל סגול) וטעמו למעלה שהוא שם דבר:
פסוק ט:נהרות תבקע ארץ. כתרגומו:
פסוק י:ראוך יחילו הרים. הרי נחלי ארנון שנדבקו זה עם זה:
פסוק י:זרם מים עבר. בעברם בירדן תמו נכרתו המים ועבר קילוח שטף המים לשפולו של נהר והבאים מלמעלה קמו עמדו:
פסוק י:נתן תהום קולו. שבחוהו יושבי הארץ:
פסוק י:רום ידיהו נשא. צבא השמי' הודו לו:
פסוק יא:עמד זבולה. במדוריהון כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ופירשוה על מלחמת גבעון כתרגומו:
פסוק יא:לאור חציך יהלכו. ישראל:
פסוק יב:בזעם תצעד ארץ. לגרש שבע' עכו"ם:
פסוק יג:לישע את משיחך. שאול ודוד:
פסוק יג:ערות יסוד. חומות עכו"ם:
פסוק יג:עד צואר. הוא גובה החומות והמגדלים:
פסוק יד:נקבת במטיו ראש. סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי' מטה שהיית רודה בו את העכו"ם וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי' בא לרדות בהם:
פסוק יד:ראש פרזיו. ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳) ערי הפרזי (דברים ג):
פסוק יד:עליצותם. היו כשהיו יכולים לאכול עני במסתר ישראל הקרואים עם עני:
פסוק טו:דרכת בים. בחיילותיו הכבדים כחול הים:
פסוק טו:חומר. ת"י בדגור ל' חמרים חמרים (שמות ח):
פסוק טז:שמעתי ותרגז בטני. ת"י אמרת בבל שמעית וזעו מלכיא מן קדם דינא די אתדנו מצראי:
פסוק טז:לקול צללו שפתי. לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולו נשמע:
פסוק טז:צללו. לשון מצילות הסוס (זכרי' יד) טינטי"ר בלע"ז:
פסוק טז:ותחתי ארגז. במקומי אני מזדעזעת:
פסוק טז:אשר אנוח ליום צרה. אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה:
פסוק טז:לעלות לעם יגודנו. ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב לשוב בגדודיו לארצו:
פסוק יז:כי תאנה לא תפרח. כתרגומו ויש לפתרו כמשמעו שוב אין הצלחה לכל מעשה בבל מעתה:
פסוק יח:ואני. כנסת ישראל, בה' אעלוזה:
פסוק יט:למנצח בנגינותי. לבן לוי המנצח בשיר ב"ה אנעי' לו בנגינותי והלוי יתן קול כנגדו בכלי השיר:
פסוק יט:למנצח. כמה דאת אמר (עזר' ג) ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת וגומר:
פסוק יט:בנגינותי. הוא לשון נעימות קול להרים ולהשפיל אורגנידור"ש בלע"ז: