פסוק א:תפלה לחבקוק הנביא וכו' עד סוף הספר. רש"י כתב שענין התפלה הזאת הוא שחבקוק בקש רחמים על עצמו לפי שהטיח דברים וקנטר אחר מדת הדין וכן דרשו חכמים ז"ל במדרש שוחר טוב (תהלים פ"ז).
פסוק ב:ופירש שמעתי שמעך, שמעולם נפרעת ממכעיסיך פעלך בקרב שנים פעלך הראשון שהיית נפרע ממכעיסיך אויבינו בקרב שני הצרה הזאת שאנו שרויין בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו, וברוגז אשר תקצוף על הרשעים תזכור לרחם את ישראל. והראב"ע כתב שהראה הקב"ה לחבקוק רעב שעתיד להיות ועליו התפלל וראייתו על זה אומרו בקרב שנים חייהו רוצה לומר בקרב שני הרעב, וכן הבנהרים חרה ה' על עצירת המטר ותעור קשתך על הקשת הנראה ביום הקשת וכן כי תרכב על סוסיך ר"ל העננים וכן כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים וגומר. ודברי רש"י הם דרך דרש, ובדברי הראב"ע הם דרך חלום אולי שראה בחלומו זה כי ראיות שהביא אינם הכרחיות בפשט הכתובים. והטיב לראות הרד"ק שכתב שהתפלל על צרות גלותינו זה אבל לדעתו שלא הודיעו הקב"ה דבר ממנו בנבואתו זאת לא יהיה ענין לתפלתו כי איך יתפלל על הגלות הזה אשר לא ידעו.
פסוק ב:אבל אמתת הדבר הוא כמ"ש שהנביא בתחילת נבואתו התחיל להתלונן על חרבן בית ראשון והאל ית' הראהו שני חזיונות. א' מחרבן ראשון ומפלת נבוכדנצר שתהיה עליו והודיעו שיהיה זה מהרה, ובחזון השני הראהו חרבן שני והגלות הזה שהיה ארוך מאד, ולכן ראה הנביא להתפלל על הגלות הזה אשר הודיעו באחרונה, ומפני שעשה תפלתו בדרך שיר אמר בה על שגיונות מלשון שגיון לדוד (תהלים ז, א) שהוא כלי זמר ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי כלומר שמעתי מה שאמרת לי מהגלות ואורכו ויראתי איך יעמדו ישראל כ"כ שנים בקרב אויביהם כי הנה על הגלות הראשון אשר בבבל אנו מצטערין והייתי אני מתרעם ואתה בא להוסיף עליו גלות אחר ארוך ונמשך מאד, ולכן אני מתפלל לפניך שפעלך שהוא ישראל פועל האל ומעשה ידיו כמ"ש (ישעיה מה, יא) על בני ועל פעל ידי תצווני, בקרב שני הגלות ההוא הארוך אשר ישב בו כמת תחיה אותו כלומר תעמידהו שלא יבוא לידי כלייה ובקרב אותם שנות ראינו רעה תודיע שברוגז רחם תזכור ר"ל שאף בזמן הרוגש וחגלות והאף תזכור לרחם עליהם וכמ"ש בתורתך (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגומר וזכרתי להם ברית ראשונים, ובדרש (עיין מו"ק יז, א) אמרו רח"ם בגימטריא אברהם חשבון זה כחשבון זה כלומר זכור להם ברית אברהם וזכר על זה הנסים והגבורות שעשה הקב"ה עמהם כאשר גאלם ממצרים כדי להוציא מזה שכן יעשה עמהם בגלות הזה בצאתם ממנו.
פסוק ג:ועל זה אמר אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה שהוא ספור מתן תורה על דרך מה שאמר משה אדוננו (דברים לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כי תימן הוא שעיר, ואמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ להגיד שהיתה התורה שניתנה שמה אלהית ונתנה לישראל אשר בארץ, והראב"ע פירש כי כאשר עבר הכבוד על הר שעיר שהוא סמוך לפארן כמו שאמר (בראשית יד, ו) ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן אז זרח כבוד השם ונראתה גבורתו על ישראל במלחמת סיחון ועוג וכסה שמים הודו ששבחוהו הכל ופחדו ממנו אבל מדברי משה למדנו שזה באמת על מתן תורה נאמר.
פסוק ד:וכן אומרו ונוגה כאור תהיה הוא על מראה כבוד ה' שהיתה כאש אוכלת בראש ההר, ועל הדרך הזה אפשר לפרש קרנים מידו לו ששם במעמד הר סני זכה משה לקרון פנים מידו של הקדוש ברוך הוא ושם היה חביון עוזו שעמד בהר נחבא ומסתתר בתוך הענן ארבעים יום ומ' לילה בלי מאכל ומשתה שזה היה עוזו באמת. והראב"ע פירש ונוגה כאור תהיה על עמוד האש ושם חביון עוזו על הארון כמו אתה וארון עוזך (תהלים קלב, ח).
פסוק ד:ויותר נכון אצלי לפרש שמפני שדיבר על האור הנכרת שראו במעמד הר סיני באומרו ונוגה אמר כאור תהיה רוצה לומר שהדברים האלהיים זה דרכם שיקרה להם כמו שיקרה לשמש ולאור המופלג שלא יוכל האדם לראותו לרוב זוהרו ובהירותו, וכן ענין השגת כבוד השם יתברך שלרוב אורו וזוהרו אי אפשר שיושג בשכל האנושי והוא אומרו כאור תהיה רוצה לומר אותו נוגה וכבוד שראו בהר סיני בענין האור השמשי היה לפי שקרנים מידו לו ר"ל הקרון הזוהר והאור המופלג יתחבא עוזו ויעלם מבני אדם כי היה ענין הנוגה והכבוד הנגלה בהר סיני שהיה כאש אוכלת לא בעצמו כי אם לעיני בני ישראל כי לא היה אש ממש אבל לא היו משיגים אמתתו מפני זוהרו.
פסוק ה:אחר כך זכר מה שקרה להם באומרו לפניו ילך דבר כלומר כמו שעשה השם יתברך עם ישראל כל הטובה הזאת מהתורה ואור שזרח עליהם כן כשחטאו לפניו במדבר היה הורג לפניו בדבר ובשאר עונשים. והראב"ע פירשו על מלחמת הארץ שלפניו רוצה לומר לפני ארון הכבוד ילך דבר להרוג את העמים ויצא רשף שהוא כמו דבר מלשון ולחומי רשף (דברים לב, כד) והוא על דרך את אימתי אשלח לפניך והמותי כל העם.
פסוק ו:וזכר אחר זה כיבוש הארץ ויציאת כנענים ממנה ועל זה אמר עמד וימודד ארץ שכבשוה וחלקוה לשבטים במדה ובחבל ראה ויתר גוים שהתירם ושלחם מן הארץ ויתפוצצו הררי עד שהוא משל למלכי כנען, או שאמר על הארץ עצמה, והענין שכל מקום ששם עינו עליו מיד היה נמס וכל הר שהיה עובר בו הארון היה מתמוסס ואין מלך ואין שר שיעמוד לפניהם, וכן שחו גבעות עולם שהם הערים הבצורות שכבש יהושע וכל זה למה לפי שהליכות עולם לו רוצה לומר מהלכי העולם כולם הם לשם יתברך לעשות בהם כרצונו, ובתנחומא (שמיני ו) דרשו עמד וימודד ארץ כנגד דור המבול ודור הפלגה שמדד השם להם מדה כנגד מדה ודרשו ראה ויתר גוים התיר להם האיסורין שקצים ורמשים וכו'.
פסוק ז:ואמנם אמרו עוד תחת און ראיתי אהלי כושן הוא להגיד שהקדוש ברוך הוא תמיד היה חפץ להטיב לישראל ואם יום או יומיים ישפוך עליהם זעמו הנה הוא בעון ישראל כי הנה בזמן השופטים שבחטאת ישראל משלו בהם כושן רשעתיים לא היה כ"א תחת און של ישראל ובהפך בקראם אליו יענם כי הנה בימי גדעון ירגזון יריעות ארץ מדין.
פסוק ח:עוד זכר בקיעת הירדן וקריעת ים סוף באמרו הבנהרים חרה ה' אם בנהרים אפך אם בים עברתך שזכר הנהרות כנגד הנסים שנעשו בירדן, ואמר שתי פעמים הבנהרים לרמוז אל הנס שנעשה בו בהעברת ישראל ולנס שנעשה בו גם כן לאליהו ולאלישע, אבל בים לפי שלא נקרע כ"א פעם אחד בלבד אמר אם בים עברתך שהוא ים סוף, והענין האם כאשר נחרבו הים והנהרות ההם היה בחרון אפך בהם לא באמת אלא שהיתה הסיבה לפי שרכבת על סוסיך ומרכבותיך ישועה להושיע עמך.
פסוק ט:ועריה תעור קשתך כי כמו תשועתו לרוכב הסוס כן דמה אותו לתופס הקשת, ועריה ותעור הם מענין גלוי כלומר נגלה נגלתה קשתך והיה זה מפני שבועת האבות שקיימת לבניהם וזהו אומרו שבועות מטות אומר סלה כלומר השבועות שנשבעת לתת הארץ למטות ולשבטי ישראל אותו האומר והנדר עומד לנצח ולכן נהרות תבקע ארץ ר"ל בקעת להם הארץ להוציא להם נהרות לשתות מים במדבר וכמו שאמר (תהלים עח, טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד בנהרות מים ורש"י פירש נהרות תבקע ארץ על בקיעת הירדן.
פסוק י:וכנגד מלכי כנען שנמוגו וחלו מפני השם יתברך אמר ראוך יחילו הרים רוצה לומר שראו הנפלאות שעשית עם ישראל במדבר ועם מלכי האמורי וראו גם כן שזרם מים עבר ר"ל שעבר ישראל בזרם ים סוף ובירדן, כי הנה נתן תהום קולו ונשמעו אותם הניסים בכל ארץ כנען וכמו שאמרה רחב (יהושע ב, י) כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגומר, וזהו גם כן אמרו רום ידהו נשא שבים סוף ובירדן נצבו כמו נד מים נוזלים כאלו נשא התהום ידו לרום, ורש"י פירש רום ידהו נשא צבא השמים הודו לו.
פסוק יא:וזכר גם כן הנס שנעשה ליהושע בגבעון בהלחמו עם המלכים ועל זה אמר שמש ירח עמד זבולה ר"ל שעמד השמש בחצי השמים וירח עמד כדי שלאור חציך יהלכו רוצה לומר יהושע ועמו באותה מלחמה ולנוגה ברק חניתך שהוא רמז אל אבני הברד שהשליך הקדוש ברוך הוא באותה מלחמה על האויבים, (יב) ובזה האופן בזעם תצעד ארץ כלומר בזעמך ובאפך כבשת ארץ העממים וירשת אותם. (יג-יד) ואומרו יצאת לישע עמך וגו' נקבת במטיו וגו' דרכת בים סוסיך וגו' פרש"י משיחך שאול ודוד ערות יסוד חומות אויביהם נקבת במטיו סנחריב וסיעתו שהם סוערים כרוח סערה להפיציני ואתה נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהיה בא לרדות בהם. והרד"ק פירש כל זה עבר במקום עתיד:
פסוק יא:ונראה לי לפרשם כמשמעם והענין שהוציא הנביא כלל מכל תפלתו כאלו אמר כמו שיצאת ועשית תשועה ופורקן ביציאת מצרים כן תצא לעתיד לבא לישע עמך ולהחריב אויביך וזהו יצאת לישע עמך כלומר הנה התבאר מכל מה שאמרתי שיצאת לישע עמך שהוא ישראל ולישע את משיחך שהוא משה ובעבורם מחצת כל ראש מבית רשע שהוא פרעה ערות יסוד עד צואר סלה כלומר גלית יסודו מן הראש ועד הצואר שהוא יסוד הגוף, ונקבת במטיו ראש פרזיו רוצה לומר במטות פרעה שצוה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו באותה מדה נדון הוא וכל עמו בים, כי במטיו ר"ל באותו שבט הרשע אשר הכה בהם את ישראל נקבת את ראש פרזיו שהם ראשי עריו וטירותיו שהם רודפים אחריו ויסערו להפיצני באומרם ארדף אשיג אחלק שלל והיה בזה עליצותם כמו לאכול עני במסתר ר"ל כמו כשהיו אוכלים את ישראל העני בהיותו במצרים נסתר ביניהם.
פסוק טו:ולגודל גבורתו בים אמר עוד דרכת בים סוסיך חומר מים רבים שכל זה על קריעת ים סוף נאמר, ובמכילתא (בשלח פרשה ג') אמרו בזכות השבטים קרע הקדוש ברוך הוא את הים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו וכן רמזו דרכת בים סוסיך על סוסי פרעה רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא הביא את סוסי פרעה בים כדי להטביעם בחומר מים רבים, ואמר הנביא הנה כל התשועה והגאולה אשר עשית בימים ההם אתה בעצמך עשית אותם בפרעה ובכל עמו, (טז) אבל עתה בגאולה העתידה שמעתי ותרגז בטני לאותה השמועה ובטני שהוא רמז אל הלב כמו המו מעי לו (ירמיה לא, כ) ותורתך בתוך מעי (תהלים מ, ט) שהוא גם כן נאמר על הלב, ולקול אותה שמועה צללו שפתי שהוא הקשת השפתים זו בזו מרוב הפחד, ואפילו עצמי ששם האברים היותר קשים שבגוף ירקבו לזאת השמועה ותחתי ובמקומי שירגז הגוף כולו במקומו, והשמועה היא אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר שבמקום שהייתי חושב שאנוח בארצי אחרי שובי מגלות בבל הנה כפי מה ששמעתי מהחזון השני נהפכה מנוחתי ליום צרה לפי שיעלה על ארץ יהודה וירושלם עם יגודנו והוא עם הרומיים מלכות אדום שהחריבה.
פסוק טו:ונכון גם כן אצלי לפרש שמעתי ותרגז בטני שהיא השמועה ששמע חבקוק מנבואת שאר נביאים שיעדו מפי השם ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כה, יד) ועובדיה (עובדיה א, יח) אמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, ומיכה (מיכה ד, יג) אמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים רבים, ולכן כנגד אותה שמועה ששמעו מאת השם אמר חבקוק שמעתי ותרגז בטני, ונתן הטעם למה רעדה אחזתהו באומרו אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר איך אפשר שתהיה מנוחת ישראל מצרתם וגלותם נקנית מכח גבורתם כשיעלה הוא להלחם על עם יגודנו והם האומות שהחריבום ומשלו עליהם שנים רבות:
פסוק יז:ואמר זה לפי שראה כי אזלת יד של ישראל ואפס עצור ועזוב ונשארו מעט מהרבה ואיך יעלו על העם שיביא גדודיו עליהם ואיך יוכלו להלחם בם ולנוח מצרתם כי תאנה לא תפרח ואמר זה כנגד ישראל שנקרא בדברי הנביאים תאנה וגפן וזית וצאן ובקר כמו שהיתה בנבואות שהמשילו את ישראל לכל אחד מהעצים האלה ועליו אמר כי תאנה לא תפרח כלומר אין בה כבר כח להוציא פרח ואין יבול בגפנים וגומר שהכל משל על מיעוט ישראל וחולשתם, וכבר מצינו בדבריהם ז"ל בב"ר (נג, ג) שדרשו הכתוב קרוב לזה אמרו כי תאנה לא תפרח זה אברהם כד"א (הושע ט, י) כבכורה בתאנה בראשיתה, ואין יבול בגפנים זה שרה כד"א (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה, כחש מעשה זית אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו פניה כזית שכחשים היו, ושדמות לא עשה אוכל אותם השדים המתים לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן כד"א (יחזקאל לד, יז) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואין בקר ברפתים כד"א (הושע י, יא) ואפרים עגלה מלומדה ע"כ. וכבר נוכל לפרש כי תאנה לא תפרח כפשוטו שהיו ישראל בדור ההוא עם עני ודל בחוסר כל לפי שהארץ תהיה בקללה כי תאנה לא תפרח וגו' שהוא על דרך אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה (ירמיה ח, יג) וגם צאן ובקר לא יהיה להם לאכול.
פסוק יח:ועכ"ז ימלטו בחמלת ה' והוא אומרו ואני בה' אעלוזה כלומר כל תקותי וכל נחמתי אינה כ"א באלקים כי בו אעלוזה שהוא ילחם לישראל ויגן באדם ובזרועו וכוחו, אגילה באלקי ישעי כי אף על פי שישראל היו מועטים ה' יהיה חילי שהוא חיל גדול מאד.
פסוק יט:ואף על פי שישראל חלשים ולא יוכלו להתנועע והם עם עיף ויגע הנה הוא יתברך ישים רגליהם כאילות, ואף על פי שיהיו עם מפוזר ומפורד בין העמים הנה הוא יתברך ברוב רחמיו וחסדיו על במותיהם של ישראל ידריכם באופן שכל נגינותי שירותי וזמירותי יהיו למנצח האמתי שהוא האל יתברך, או אמר למנצח בנגינותי שישוררו במקדש ה' ע"ז הנס הלוים המנצחים עוד כל ימי הארץ.
פסוק יט:והרד"ק פירש ותרגז בטני וגומר אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו על מלחמת גוג ומגוג, ופירש כי תאנה לא תפרח דרך משל על העמים הנאספים על ירושלם והוא דרך יונתן שתרגם כי תאנה לא תפרח על מלכות בבל, ואין יבול בגפנים שלא תמשול עוד על ישראל שנקראו גפן, כחש מעשה זית על מלכות מדי ופרס ושדמות לא עשה אוכל על מלכות יון גזר ממכלה צאן על מלכות רומי ואין בקר ברפתים שלא תהיה עוד אחת מהאומות מושלת על ירושלם, ואלה הם דבריו ארי מלכות בבל לא תתקיים ולא תעביד שולטן על ישראל יתקטלון מלכי מדי ופרס וגברי יון לא יצלחון ישתצון רומאי ולא יגבון קיסומא בירושלם, ואני כבר הודעתיך במאמר מעיני הישועה ובמקומות אחרים שמלחמת גוג ומגוג לא תהיה על ישראל אבל שילכו בני אדום על ישראל לכובשה ויביאו מלכי המזרח והצפון מבני ערב עליהם ותהיה עת צרה גדולה ובה תהיה נקמת השם מאויביהם כי באותה מלחמה יאספו כל הד' מלכיות ותהיה בהם נקמת ה' כדברי המתרגם הזה. הנה אם כן בסוף הנבואה הזו נתן השם לנביא גזרה כוללת על שני חזיונות רוצה לומר שיכלו האומות כולם ובעת ההיא ימלט ישראל כי יעלוז בה' ובקדוש ישראל תתהלל:
פסוק יט:תם ספר חבקוק תלי"ת:
