א תְּפִלָּ֖ה לַחֲבַקּ֣וּק הַנָּבִ֑יא עַ֖ל שִׁגְיֹנֽוֹת׃ ב יְהוָ֗ה שָׁמַ֣עְתִּי שִׁמְעֲךָ֮ יָרֵאתִי֒ יְהוָ֗ה פָּֽעָלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ בְּקֶ֥רֶב שָׁנִ֖ים תּוֹדִ֑יעַ בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר׃ ג אֱל֙וֹהַ֙ מִתֵּימָ֣ן יָב֔וֹא וְקָד֥וֹשׁ מֵֽהַר־פָּארָ֖ן סֶ֑לָה כִּסָּ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ הוֹד֔וֹ וּתְהִלָּת֖וֹ מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ד וְנֹ֙גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה קַרְנַ֥יִם מִיָּד֖וֹ ל֑וֹ וְשָׁ֖ם חֶבְי֥וֹן עֻזֹּֽה׃ ה לְפָנָ֖יו יֵ֣לֶךְ דָּ֑בֶר וְיֵצֵ֥א רֶ֖שֶׁף לְרַגְלָֽיו׃ ו עָמַ֣ד ׀ וַיְמֹ֣דֶד אֶ֗רֶץ רָאָה֙ וַיַּתֵּ֣ר גּוֹיִ֔ם וַיִּתְפֹּֽצְצוּ֙ הַרְרֵי־עַ֔ד שַׁח֖וּ גִּבְע֣וֹת עוֹלָ֑ם הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָ֖ם לֽוֹ׃ ז תַּ֣חַת אָ֔וֶן רָאִ֖יתִי אָהֳלֵ֣י כוּשָׁ֑ן יִרְגְּז֕וּן יְרִיע֖וֹת אֶ֥רֶץ מִדְיָֽן׃ ח הֲבִנְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהוָ֔ה אִ֤ם בַּנְּהָרִים֙ אַפֶּ֔ךָ אִם־בַּיָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑ךָ כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה׃ ט עֶרְיָ֤ה תֵעוֹר֙ קַשְׁתֶּ֔ךָ שְׁבֻע֥וֹת מַטּ֖וֹת אֹ֣מֶר סֶ֑לָה נְהָר֖וֹת תְּבַקַּע־אָֽרֶץ׃ י רָא֤וּךָ יָחִ֙ילוּ֙ הָרִ֔ים זֶ֥רֶם מַ֖יִם עָבָ֑ר נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָֽׂא׃ יא שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃ יב בְּזַ֖עַם תִּצְעַד־אָ֑רֶץ בְּאַ֖ף תָּד֥וּשׁ גּוֹיִֽם׃ יג יָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה׃ יד נָקַ֤בְתָּ בְמַטָּיו֙ רֹ֣אשׁ פרזו (פְּרָזָ֔יו) יִסְעֲר֖וּ לַהֲפִיצֵ֑נִי עֲלִ֣יצֻתָ֔ם כְּמוֹ־לֶאֱכֹ֥ל עָנִ֖י בַּמִּסְתָּֽר׃ טו דָּרַ֥כְתָּ בַיָּ֖ם סוּסֶ֑יךָ חֹ֖מֶר מַ֥יִם רַבִּֽים׃ טז שָׁמַ֣עְתִּי ׀ וַתִּרְגַּ֣ז בִּטְנִ֗י לְקוֹל֙ צָלֲל֣וּ שְׂפָתַ֔י יָב֥וֹא רָקָ֛ב בַּעֲצָמַ֖י וְתַחְתַּ֣י אֶרְגָּ֑ז אֲשֶׁ֤ר אָנ֙וּחַ֙ לְי֣וֹם צָרָ֔ה לַעֲל֖וֹת לְעַ֥ם יְגוּדֶֽנּוּ׃ יז כִּֽי־תְאֵנָ֣ה לֹֽא־תִפְרָ֗ח וְאֵ֤ין יְבוּל֙ בַּגְּפָנִ֔ים כִּחֵשׁ֙ מַעֲשֵׂה־זַ֔יִת וּשְׁדֵמ֖וֹת לֹא־עָ֣שָׂה אֹ֑כֶל גָּזַ֤ר מִמִּכְלָה֙ צֹ֔אן וְאֵ֥ין בָּקָ֖ר בָּרְפָתִֽים׃ יח וַאֲנִ֖י בַּיהוָ֣ה אֶעְל֑וֹזָה אָגִ֖ילָה בֵּאלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ יט יְהוִ֤הּ אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֤שֶׂם רַגְלַי֙ כָּֽאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַמְנַצֵּ֖חַ בִּנְגִינוֹתָֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת, מחשבות, שגיאות, או: סוג של שירה או כלי זמר.
פסוק ב:
ה', שָׁמַעְתִּי את שִׁמְעֲךָ – ויָרֵאתִי. ה', את פָּעָלְךָ הנעשה בְּקֶרֶב שָׁנִיםחַיֵּיהוּ. החיה את מפעלך שאתה פועל במשך השנים, וגַלה את פשרו. ייתכן שהכוונה לגאולת ישראל, האדם או העולם בכלל. את פועלך שבְּקֶרֶב שָׁנִיםתּוֹדִיעַ. לעתים רק כעבור שנים מתגלה משמעות הדברים. בְּרֹגֶז – לרַחֵם תִּזְכּוֹר. כך יתברר שמה שנראָה ככעס גמור, הכיל רחמים. את ההתגלות הגדולה שתתואר כאן פירשו בעיקר על מעמד הר סיני:
פסוק ג:
אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן, מקצה הדרום יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ יופיע מֵהַר־פָּארָן. ה' מתגלה ממרחק, כעין הנאמר על שעת מתן התורה. סֶלָה, לנצח, או: מילה המציינת סימן מוזיקלי. אז כִּסָּה שָׁמַיִם בהוֹדוֹ, אורו והדרו, וּתְהִלָּתוֹ, שבחו וכבודו מָלְאָה הָאָרֶץ.
פסוק ד:
וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, הזוהר ילך ויאיר כשמש, קַרְנַיִם, קרני אור בוקעים מִיָּדוֹ לוֹ, וְשָׁם חֶבְיוֹן, מחבוא עֻזּוֹ.
פסוק ה:
כשה' יתגלה, לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, מגפה, וְיֵצֵא רֶשֶׁף, להב אש; כינוי למזיקים שונים לְרַגְלָיו.
פסוק ו:
עָמַד וַיְמֹדֶד, בוחן אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר, מקפיץ, או: מרופף קשר הגּוֹיִם, הוא מפרק התאחדויות ובריתות של עמים, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי־עַד, הרים המתנשאים לגובה רב, שַׁחוּ, מושפלות ומתמוטטות גִּבְעוֹת עוֹלָם, גבעות עתיקות. בהופעתו הוא מגלה כי הֲלִיכוֹת, דרכיו ומהלכיו של עוֹלָם הם לוֹ, שלו. הוא מתהלך בתוך העולם.
פסוק ז:
תַּחַת אָוֶן, בעקבות חטאים רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן, כוש, שבטים נוודים במדין, או: כושן רשעתיִם מלך ארם, שנזכר כאויב ישראל בראשית תקופת השופטים. יִרְגְּזוּן, יְרִיעוֹת אוהליהם של בני אֶרֶץ מִדְיָן, שאף הם תקפו את ישראל באותם זמנים. התגלות ה' מערערת את סדרי העולם הקיימים.
פסוק ח:
הֲאם בִנְהָרִים, בנהרות חָרָה, כעס ה'?! אִם־בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ, זעמך?! אִם־בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ, כעסך?! אינך רוגז על הנהרות ועל הים, אלא כִּי תִרְכַּב עַל־סוּסֶיךָמַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. אתה מתגלה בתוקף מלחמה כדי להביא ישועה.
פסוק ט:
בצאתך לרכב למלחמה עֶרְיָה תֵעוֹר, עירומה תיחשף קַשְׁתֶּךָ החבויה בנרתיקה. גבורתך תתגלה כדי לקיים שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר, מה שנשבעת לשבטים. סֶלָה. אז לנְהָרוֹת תְּבַקַּע את האָרֶץ, היבשת.
פסוק י:
רָאוּךָ ויָחִילוּ, ירעדו ההָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר, חלף ונעלם, נָתַן, השמיע תְּהוֹם את קוֹלוֹ, רוֹם, כלפי מעלה את יָדֵיהוּ נָשָׂא התהום, כלומר הציף את מימיו, או: הגביהם. ייתכן שמרומזים כאן מאורעות עבר, כגון בקיעת ים סוף ועצירת מי הירדן.
פסוק יא:
שֶׁמֶשׁ ויָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה, עומדים אי-שם במקומם. לְאוֹר חִצֶּיךָ הם יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ, זיו בְּרַק חֲנִיתֶךָ. כל העולם רועד, דבר אינו עומד במקומו, לא ההרים, לא הנהרות ולא הים, והאויבים נמחצים ומושמדים.
פסוק יב:
בְּזַעַם תִּצְעַד, תדרוך על האָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ ותרמוס גּוֹיִם.
פסוק יג:
אז יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ, לְיֵשַׁע, להושיע אֶת־מְשִׁיחֶךָ, מלכך. מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת, חשפת והרסת מן היְסוֹד עַד־צַוָּאר. סֶלָה.
פסוק יד:
נָקַבְתָּ בְמַטָּיו, במקל האויב את רֹאשׁ פְּרָזָיו, מנהיגי הערים, או: ראשי הצבא. הכנעת אותם, את אלה שיִסְעֲרוּ, אשר באים כסערה לַהֲפִיצֵנִי, שעֲלִיצֻתָם, עולצים וששים כְּמוֹ־לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר, כאילו באו להשמיד עני בסתר, שאינם חוששים מכל נקמה ועונש. פירוש חלופי: עליצותם התנפצה, האנשים התפזרו למחבואיהם, ולא נשאר לכל אחד מהם אלא לאכול משהו קטן בסתר.
פסוק טו:
דָּרַכְתָּ בַיָּם בסוּסֶיךָ, על חֹמֶר, געש, או: ערמת מַיִם רַבִּים.
פסוק טז:
כעת מדבר הנביא עצמו: שָׁמַעְתִּי את הדברים הללו, וַתִּרְגַּז, רעדה מפחד בִּטְנִי; לְקוֹל השמועה צָלְלוּ, נקשו זו בזו שְׂפָתַי; יָבוֹא רָקָב, ריקבון בַּעֲצָמַי, החרדה אוכלת את עצמותי, וְתַחְתַּי אֶרְגָּז, אעמוד קפוא וחרד במקומי, אֲשֶׁר אָנוּחַ, אתקיים לְיוֹם צָרָה, יום שבו ה' עתיד לַעֲלוֹת למלחמה לְעַם, על עם יְגוּדֶנּוּ, שיילחם בה' כשיקיף את ישראל בגדודים.
פסוק יז:
כִּי באותו זמן תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים. כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה, פֵּרות הזַיִת, וּשְׁדֵמוֹת שדות התבואה לֹא־עָשָׂה, הצמיחו אֹכֶל. גָּזַר מִמִּכְלָה, מהמכלאות צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים.
פסוק יח:
הנבואה על השיגיונות היא תפילתו של הנביא הרואה בחזונו הרס של העולם כולו. דבר אינו נותר על מקומו – לא הממלכות והכוחות הגדולים ולא הפרטים הקטנים. ואף על פי כן – וַאֲנִי בַּה' אֶעֱלוֹזָה, אָגִילָה, אשמח בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי. למרות שאני רואה את כל המהומה המתחוללת בעולם, אני יושב לבדי ושמח בכך שרצונו של ה' נעשה בשמים ובארץ.
פסוק יט:
כשלעצמי, אינני יכול לעשות דבר, אבל אֱלוֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי, כוחי, וַיָּשֶׂם רַגְלַי מהירות כָּאַיָּלוֹת לברוח בשעת הצורך, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי, יעמידני בשלווה על פסגות הארץ. שיר זה מיועד לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי, במנגינותי. כשה' מתגלה בזעמו, העולם כולו חסר משמעות לפניו. אין דרך לפעול כנגד ההתגלות הזו. גם אלו הדבקים בה' יצטרכו לפעמים לברוח כאיילות מפניו, ובזמנים אחרים הם יישארו שלווים על במותי ארץ. מי שעומד מול ההתגלות הזאת צריך לקבלה בהכנעה.