פסוק א:תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת, מחשבות, שגיאות, או: סוג של שירה או כלי זמר.
פסוק ב:ה', שָׁמַעְתִּי את שִׁמְעֲךָ – ויָרֵאתִי. ה', את פָּעָלְךָ הנעשה בְּקֶרֶב שָׁנִים – חַיֵּיהוּ. החיה את מפעלך שאתה פועל במשך השנים, וגַלה את פשרו. ייתכן שהכוונה לגאולת ישראל, האדם או העולם בכלל. את פועלך שבְּקֶרֶב שָׁנִים – תּוֹדִיעַ. לעתים רק כעבור שנים מתגלה משמעות הדברים. בְּרֹגֶז – לרַחֵם תִּזְכּוֹר. כך יתברר שמה שנראָה ככעס גמור, הכיל רחמים. את ההתגלות הגדולה שתתואר כאן פירשו בעיקר על מעמד הר סיני:
פסוק ג:אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן, מקצה הדרום יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ יופיע מֵהַר־פָּארָן. ה' מתגלה ממרחק, כעין הנאמר על שעת מתן התורה. סֶלָה, לנצח, או: מילה המציינת סימן מוזיקלי. אז כִּסָּה שָׁמַיִם בהוֹדוֹ, אורו והדרו, וּתְהִלָּתוֹ, שבחו וכבודו מָלְאָה הָאָרֶץ.
פסוק ד:וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, הזוהר ילך ויאיר כשמש, קַרְנַיִם, קרני אור בוקעים מִיָּדוֹ לוֹ, וְשָׁם חֶבְיוֹן, מחבוא עֻזּוֹ.
פסוק ה:כשה' יתגלה, לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, מגפה, וְיֵצֵא רֶשֶׁף, להב אש; כינוי למזיקים שונים לְרַגְלָיו.
פסוק ו:עָמַד וַיְמֹדֶד, בוחן אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר, מקפיץ, או: מרופף קשר הגּוֹיִם, הוא מפרק התאחדויות ובריתות של עמים, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי־עַד, הרים המתנשאים לגובה רב, שַׁחוּ, מושפלות ומתמוטטות גִּבְעוֹת עוֹלָם, גבעות עתיקות. בהופעתו הוא מגלה כי הֲלִיכוֹת, דרכיו ומהלכיו של עוֹלָם הם לוֹ, שלו. הוא מתהלך בתוך העולם.
פסוק ז:תַּחַת אָוֶן, בעקבות חטאים רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן, כוש, שבטים נוודים במדין, או: כושן רשעתיִם מלך ארם, שנזכר כאויב ישראל בראשית תקופת השופטים. יִרְגְּזוּן, יְרִיעוֹת אוהליהם של בני אֶרֶץ מִדְיָן, שאף הם תקפו את ישראל באותם זמנים. התגלות ה' מערערת את סדרי העולם הקיימים.
פסוק ח:הֲאם בִנְהָרִים, בנהרות חָרָה, כעס ה'?! אִם־בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ, זעמך?! אִם־בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ, כעסך?! אינך רוגז על הנהרות ועל הים, אלא כִּי תִרְכַּב עַל־סוּסֶיךָ – מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. אתה מתגלה בתוקף מלחמה כדי להביא ישועה.
פסוק ט:בצאתך לרכב למלחמה עֶרְיָה תֵעוֹר, עירומה תיחשף קַשְׁתֶּךָ החבויה בנרתיקה. גבורתך תתגלה כדי לקיים שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר, מה שנשבעת לשבטים. סֶלָה. אז לנְהָרוֹת תְּבַקַּע את האָרֶץ, היבשת.
פסוק י:רָאוּךָ ויָחִילוּ, ירעדו ההָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר, חלף ונעלם, נָתַן, השמיע תְּהוֹם את קוֹלוֹ, רוֹם, כלפי מעלה את יָדֵיהוּ נָשָׂא התהום, כלומר הציף את מימיו, או: הגביהם. ייתכן שמרומזים כאן מאורעות עבר, כגון בקיעת ים סוף ועצירת מי הירדן.
פסוק יא:שֶׁמֶשׁ ויָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה, עומדים אי-שם במקומם. לְאוֹר חִצֶּיךָ הם יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ, זיו בְּרַק חֲנִיתֶךָ. כל העולם רועד, דבר אינו עומד במקומו, לא ההרים, לא הנהרות ולא הים, והאויבים נמחצים ומושמדים.
פסוק יב:בְּזַעַם תִּצְעַד, תדרוך על האָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ ותרמוס גּוֹיִם.
פסוק יג:אז יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ, לְיֵשַׁע, להושיע אֶת־מְשִׁיחֶךָ, מלכך. מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת, חשפת והרסת מן היְסוֹד עַד־צַוָּאר. סֶלָה.
פסוק יד:נָקַבְתָּ בְמַטָּיו, במקל האויב את רֹאשׁ פְּרָזָיו, מנהיגי הערים, או: ראשי הצבא. הכנעת אותם, את אלה שיִסְעֲרוּ, אשר באים כסערה לַהֲפִיצֵנִי, שעֲלִיצֻתָם, עולצים וששים כְּמוֹ־לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר, כאילו באו להשמיד עני בסתר, שאינם חוששים מכל נקמה ועונש. פירוש חלופי: עליצותם התנפצה, האנשים התפזרו למחבואיהם, ולא נשאר לכל אחד מהם אלא לאכול משהו קטן בסתר.
פסוק טו:דָּרַכְתָּ בַיָּם בסוּסֶיךָ, על חֹמֶר, געש, או: ערמת מַיִם רַבִּים.
פסוק טז:כעת מדבר הנביא עצמו: שָׁמַעְתִּי את הדברים הללו, וַתִּרְגַּז, רעדה מפחד בִּטְנִי; לְקוֹל השמועה צָלְלוּ, נקשו זו בזו שְׂפָתַי; יָבוֹא רָקָב, ריקבון בַּעֲצָמַי, החרדה אוכלת את עצמותי, וְתַחְתַּי אֶרְגָּז, אעמוד קפוא וחרד במקומי, אֲשֶׁר אָנוּחַ, אתקיים לְיוֹם צָרָה, יום שבו ה' עתיד לַעֲלוֹת למלחמה לְעַם, על עם יְגוּדֶנּוּ, שיילחם בה' כשיקיף את ישראל בגדודים.
פסוק יז:כִּי באותו זמן תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים. כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה, פֵּרות הזַיִת, וּשְׁדֵמוֹת שדות התבואה לֹא־עָשָׂה, הצמיחו אֹכֶל. גָּזַר מִמִּכְלָה, מהמכלאות צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים.
פסוק יח:הנבואה על השיגיונות היא תפילתו של הנביא הרואה בחזונו הרס של העולם כולו. דבר אינו נותר על מקומו – לא הממלכות והכוחות הגדולים ולא הפרטים הקטנים. ואף על פי כן – וַאֲנִי בַּה' אֶעֱלוֹזָה, אָגִילָה, אשמח בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי. למרות שאני רואה את כל המהומה המתחוללת בעולם, אני יושב לבדי ושמח בכך שרצונו של ה' נעשה בשמים ובארץ.
פסוק יט:כשלעצמי, אינני יכול לעשות דבר, אבל אֱלוֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי, כוחי, וַיָּשֶׂם רַגְלַי מהירות כָּאַיָּלוֹת לברוח בשעת הצורך, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי, יעמידני בשלווה על פסגות הארץ. שיר זה מיועד לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי, במנגינותי. כשה' מתגלה בזעמו, העולם כולו חסר משמעות לפניו. אין דרך לפעול כנגד ההתגלות הזו. גם אלו הדבקים בה' יצטרכו לפעמים לברוח כאיילות מפניו, ובזמנים אחרים הם יישארו שלווים על במותי ארץ. מי שעומד מול ההתגלות הזאת צריך לקבלה בהכנעה.
