א שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃ ב שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃ ג עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃ ד כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃ ה עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃ ו בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃ ז הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃ ח הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ ט ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃ י ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃ יא הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃ יב אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃ יג וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃ יד אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃ טו אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃ טז וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
קום ריב את ההרים. אל הנביא אמר התווכח עם ישראל אל ההרים ר״ל הרם קול להתווכח בפרסום רב וישמעו ההרים והוא ענין גוזמא והפלגה:
פסוק א:
ותשמענה וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:
שמעו הרים. ר״ל וכה אמור שמעו הרים את ויכוח ה׳:
פסוק ב:
והאתנים מוסדי ארץ. הם ההרים שהם החזקים ומוסדי הארץ וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:
ועם ישראל יתוכח. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ג:
עמי מה עשיתי לך. זכור מה מאד רוב טוב עשיתי לך:
פסוק ג:
ומה הלאתיך. ומהו הדבר אשר יגעתיך בו להכביד העול:
פסוק ג:
ענה בי. העד בי לומר הנה בזה הגעתנו:
פסוק ד:
כי העליתיך. עתה יפרש מהו רוב הטובה שעשה ואמר כי העליתיך וגו׳:
פסוק ד:
ומבית עבדים. ממקום שהייתם עבדים פדיתי אותך וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:
ואשלח. שלחתי לפניך מנהיגים הגונים והם משה ואהרן ומרים:
פסוק ה:
מה יעץ וגו׳. כאמר הלא עצתו היה לכלותך מן העולם ע״י בלעם לקללך בעת הזעם:
פסוק ה:
ומה ענה וגו׳. ומה השיב לו בלעם מה אזעום לא זעם ה׳ (במדבר כ״ג:ח׳):
פסוק ה:
מן השטים. ר״ל זכרו הטובה שעשה לכם מן השטים עד שהביא אתכם לגלגל והוא בקצה עבר הירדן המערבי וכאומר עם כי עבדתם בשטים לבעל פעור מ״מ לא רפו ידיו מכם עד שהביא אתכם אל הארץ:
פסוק ה:
למען דעת. כל הטובה הזאת עשה עמכם למען תדעו צדקות ה׳ שעושה לפנים משורת הדין:
פסוק ו:
במה אקדם ה׳. הוא מאמר הנביא בשם ישראל לומר הנה באמת הרבה טובה עשית עמדי ובמה אתרצה לבוא לפני ה׳ ובמה אהיה כפוף ומוכנע לאלהי מרום ר״ל מהו התשורה שאביא לו:
פסוק ו:
האקדמנו. וכי אבוא לפניו בעולות מן העגלים בני שנתם שהם היותר טובים ונבחרים וכאלו יאמרו וכי צריך הוא לתקרובות וכי תועלת יש לו בהם:
פסוק ז:
הירצה. וכי ירצה ה׳ בכמה אלפי אילים לקרבנות וברבבות נחלי שמן לצקת על המנחות:
פסוק ז:
האתן. וכי אתן לו בכורי לקרבן על כי מחל פשעי וכי אתן פרי בטני מיתר בני על כי כפר חטאת נפשי וכאלו ישאלו אם כן מהו הגמול שאעשה לו:
פסוק ח:
הגיד לך אדם. כאלו הנביא משיב אתה בן אדם הנה מאז הגיד לך ה׳ מה טוב בעיניו ומהו הדבר אשר הוא דורש ושואל ממך:
פסוק ח:
כי אם. ר״ל אין שום דבר כ״א לעשות משפט ולאהוב את הצדק וללכת עם אלהיך בדרכי מצותיו בצנעה לא בפרסום רב ולהתייהר:
פסוק ט:
קול ה׳ לעיר יקרא. הנה קול ה׳ קורא להעיר המיוחדת היא ירושלים אליה יקרא לעורר אנשיה לתשובה:
פסוק ט:
ותושיה יראה שמך. ר״ל הקול ההוא בא ע״י איש תושיה הרואה את שמך ומתבונן בך הוא הנביא המתבונן בשם ה׳:
פסוק ט:
שמעו מטה. וכה יאמר שמעו המטה המוכן להכות ר״ל הבינו גודל הפורעניות המוכן עליכם ומי הוא המייעד אותה הלא ה׳ שהיכולת בידו וכאומר הנה הנביא הוא הקור׳ הנאמן במאמרו והפורעניות המיועד׳ היא גדול׳ וחזקה והמייעד הוא בעל היכולת והיה א״כ מהראוי שמאד יחרדו וישובו אל ה׳:
פסוק י:
עוד האש. ר״ל עכ״ז ראו עוד האם יש בבית רשע אוצרות הרשע שאסף בגזל ועושק או אם החזיר לבעליו וכאומר הלא עם כל זה לא שב ולא החזיר העושק:
פסוק י:
ואיפת רזון זעומה. ר״ל ראו אם עדיין בביתו איפה כחושה וחסרה להונות בה הבריות המעלות זעם באפו של הקב״ה:
פסוק יא:
האזכה. ר״ל אשר היה ראוי להם לומר הנה הואיל וכן הוא שעדיין לא שבנו וכי אמצא זכות במאזני הרשע אשר עמדי ובכיס אבני המרמה ר״ל איך אוכל להצטדק במשפט אם עדיין העון שמור אצלינו:
פסוק יב:
עשיריה. עשירי העיר ההיא:
פסוק יב:
ולשונם רמיה בפיהם. לשונם תדבר רמיה בפיהם כי הלשון היא המדברת בתוך הפה:
פסוק יג:
וגם אני. ר״ל הואיל וכן עשו לכן גם אני מוכן להפליא אותך:
פסוק יג:
הכותך. במה שאכה אותך מכה חזקה ולהשמים אותך בעבור חטאותיך:
פסוק יד:
ולא תשבע. כי תהיה המארה במעים:
פסוק יד:
וישחך בקרבך. ותשאר א״כ הכנעתך בקרבך כי כשהאדם שבע רם לבבו אבל כשהוא רעב הוא שפל ומוכנע:
פסוק יד:
ותסג. אף אם תשיג את האויב המוליכים את בניך בשבי עכ״ז לא תוכל להציל אותם מידו ומה אשר תציל מידו אתן לחרב כי יגבר יד האויב להכותם נפש אף אם לא יגבר ידו לקחתם בשבי:
פסוק טו:
ולא תקצור. כי האויב יקצרוהו לעצמו:
פסוק טו:
ולא תסוך שמן. לא תסוך עם השמן כי העכו״ם יקחהו:
פסוק טו:
ותירוש. תדרוך את ענבי היין:
פסוק טז:
וישתמר. ר״ל עם כל הייעודים הרעים ההם ידעתי שלא תשמעו לי ויהי נשמר על ידכם חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב בנו שהיו מלכי ישראל והרשיעו לעשות בעבודת הפסילים והנה אתם לומדים מהם ושומרים את החקים והמעשים האלו:
פסוק טז:
במועצותם. של עמרי ואחאב בנו:
פסוק טז:
למען תתי. ר״ל שיהיה זה סבה שאתן אותך ירושלים לשמה הכל יתמהו על חרבנך ויושבי העיר יהיו לשרקה כי העכו״ם ישרקו על גודל האבדון:
פסוק טז:
וחרפת עמי תשאו. גם אתם תשאו החרפה שסבלו עמי הם בני עשרת השבטים להיות גולים כמותם הואיל ואחזתם בדרכיהם: