פסוק א:שִׁמְעוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־ה' אֹמֵר לנביא: קוּם רִיב אֶת, עם יושבי הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת, יושבי הגבעות ישמעו את קוֹלֶךָ. השמע תוכחה לארץ כולה:
פסוק ב:שִׁמְעוּ, הָרִים, אֶת־רִיב ה', וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ, יסודות העולם החזקים, כִּי רִיב לַה' עִם־עַמּוֹ, וְעִם־יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח. יש לו ויכוח עם ישראל:
פסוק ג:עַמִּי, מֶה, איזה עוול עָשִׂיתִי לְךָ?! וּמָה הֶלְאֵתִיךָ, הקשיתי עליך שאתה פונה ממני ומסרב לשמוע בקולי?! – עֲנֵה, העד בִי.
פסוק ד:כִּי, הרי ראשית לכל מעשי אתכם הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, הושעתי אותך, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם המנהיגים שדאגו לכל צורכיכם.
פסוק ה:עַמִּי, זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, לקלל אותך, וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר – ברכה. זכוֹר מה אירע לך באותו זמן מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל, שם חטאו בניך עם בנות מואב ומדין, ואף על פי כן לא נבלעת בתוך העמים הללו; אדרבא, גברת עליהם. וכל זאת לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת, טובות ה'. זו תשובה לטענה כאילו אלוקים עולל לכם עוול.
פסוק ו:ובאשר לטענה שעבודת ה' מַלאה ומעייפת: בַּמָּה אֲקַדֵּם את פני ה', אִכַּף, אתכופף ואשתחווה לֵאלֹהֵי מָרוֹם, שמים?! כיצד ראוי לחלוק לו כבוד?! הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה?! האם הוא רוצה שאביא לו עגלים מובחרים לעולות?!
פסוק ז:הֲאם יִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן?! הַאם אֶתֵּן את בְּכוֹרִי במחיר פִּשְׁעִי, ואת פְּרִי בִטְנִי תמורת חַטַּאת נַפְשִׁי?! האם ה' רוצה שאקריב לפניו את ילדי כדי לכפר על עווני?! אין הוא מבקש לא את העולות, לא את נחלי השמן ולא את קרבנות האדם.
פסוק ח:הִגִּיד לְךָ, אָדָם, מַה־טּוֹב, וּמָה־ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, לא דברים יוצאי דופן, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, שמירת החוק והדין וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, התנהגות צנועה, חיים שיש בהם ענווה עִם־אֱלֹהֶיךָ. מצד אחד, עליכם להכיר, להודות ולהלל לה' על כל הנסים שעשה אתכם. מצד שני, אין הוא דורש מכם קרבנות מפליגים, אלא מעשים פשוטים.
פסוק ט:קוֹל ה' לָעִיר יִקְרָא באמצעות הנביא: וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ, אל עצת הנביא שים לבך. לחלופין, זהו מאמר מוסגר של הנביא: בעל תושיה, המשכיל, יתבונן ויכיר את שמך, ה'. שִׁמְעוּ, המנהיגים, מַטֶּה, מטי המשפט, או: האזינו למוסר או לעונש הקרב, וּראו מִי יְעָדָהּ, מי ייעד את הפורענות.
פסוק י:עוֹד הַאִשׁ, האם יֵש עוד בבֵית רָשָׁע אֹצְרוֹת הנצברים ברֶשַׁע וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה, מידת איפה מצומקת, שבה הרשע מודד ומוכר. האם יש מעמד וקיום לאלה?!
פסוק יא:הַאֶזְכֶּה, האם אמצא זכות או רווח בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע, מאזניים שאפשר לרמות בהם, וּבְכִיס מלא אַבְנֵי משקל של מִרְמָה?!
פסוק יב:העיר אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס, מעשי עוול וסחיטה שהחוק אינו יכול לטפל בהם, וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ־שָׁקֶר, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה, לשון מרמה בְּפִיהֶם.
פסוק יג:וה' אומר: וְגַם־אֲנִי הֶחֱלֵיתִי אותך בהַכּוֹתֶךָ. או: כביכול אני נעשה חולה מכך שעלי להכות אותך כל הזמן, כפי המגיע לך, הַשְׁמֵם אני משמים, נדהם וסובל עַל, בגלל חַטֹּאתֶךָ.
פסוק יד:והעונשים – אַתָּה תֹאכַל – וְלֹא תִשְׂבָּע, וְיֶשְׁחֲךָ, הסחי שלך, עיכול מאכלך יישאר בְּקִרְבֶּךָ, ולא תוכל לפלטו. וְגם אם תַסֵּג, תרחיק דברים מסכנה – וְלֹא תַפְלִיט, תציל. לחלופין: תנוע כדי להתקדם, אך מאמציך לא ישאו פרי. וַאֲשֶׁר, מה שכבר תצליח ותְּפַלֵּט – לַחֶרֶב אֶתֵּן אותו. האויב יאכל הכול.
פסוק טו:אַתָּה תִזְרַע – וְלֹא תִקְצוֹר, אַתָּה תִדְרֹךְ־זַיִת – וְלֹא־תָסוּךְ שֶׁמֶן, וְתִירוֹשׁ תפיק וְלֹא תִשְׁתֶּה־יָּיִן. ניכרת כאן השפעת לשון התוכחה שבספר דברים.
פסוק טז:וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי מלך ישראל וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב. דבר אינו משתנה אצלכם לטובה. למרות שבזמנו של מיכה השלטון כבר לא היה ביד שושלת אחאב, אין לכך חשיבות בעיני הנביא. אמנם השליטים התחלפו, אבל דרכי השלטון של בית עמרי ואחאב לא השתנו, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם, במזימותיהם, לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה, שממה ואבדון, וְיֹשְׁבֶיהָ של הארץ יהיו לִשְׁרֵקָה, מושא לשריקות תימהון, וְאתם, המנהיגים האחראים, חֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ.