פסוק א:הנבואה השלישית תחילתה שמעו נא את אשר ה' אומר וגומר עד סוף הספר. ויש בה ה' פרשיות. הא', שמעו נא את אשר ה' אומר. הב', קול ה' לעיר יקרא. הג', אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ. הד', זעף ה' אשא. הה', רעה עמך בשבטך: וראיתי לשאול בה ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו שמעו נא את אשר ה' אומר, והיא שמלת נא אם שנפרש אותה בלשון עתה ואם שנתפרש אותה בלשון תחינה יראה כי אינה נאותה במקום הזה, וגם אומרו את אשר ה' אומר בלשון הזה הוא זר מאד והיה ראוי לומר שמעו את אשר ה' אמר, והנה בנבואה שלמעלה אמר שמעו נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל שמעו נא זאת ראשי בית יעקב ולא אמר את אשר ה' אומר בלשון הזה:
פסוק א:השאלה השנית שאתה תמצא שהשם יתברך אמר לנביא קום ריב את ההרים שיהיה הנביא מריב ומוכיח וההרים יהיו המוכחים, והנה הנביא לא עשה כן כי הוא אמר שמעו הרים את ריב ה' כי ריב לה' עם עמו שיהיה השם יתברך הוא המריב והמוכיח ויהיו ההרים עדים בדבר לא מוכחים וזהו בחלוף ממה שצוהו הש"י:
פסוק א:השאלה השלישית בענין תוכחת השם לעמו שהתחיל לספר החסדים שעשה עמהם בהוציאם ממצרים ולא זכר דבר מהמסות הגדולות האותות והמופתים שעשה בעבורם במצרים ולא בקריעת ים סוף ולא כל נסי המדבר אבל זכר בלבד ששלח לפניהם משה אהרן ומרים וענין בלעם ומה ענין זה לכאן האם לא עשה עמהם חסדים גדולים מזה, גם שלא זכר כי אם מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם ולא מה שעשה השם בענינו:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו מן השטים ועד הגלגל, והיא כי למה לא זכר מסעות אחרות כי אם אלו אף שמרחק הדרך בין השטים עד הגלגל קרוב הוא כי קרובים הם זה לזה, ואם נאמר שאומרו מן השטים חוזר לענין בלעם יקשה מאד אומרו עד הגלגל כי בלעם לא הלך לגלגל ולמה לא זכר מכל המקומות אשר כבשו בארץ ישראל כי אם הגלגל, הנה אם כן קצר בספור מופתי מצרים ובספור מופת המדבר ובספור כבוש הארץ:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו במה אקדם ה' וגומר, שהדברים שהם בתחלת התוכחה באו בלשון השם יתברך מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי כי העליתיך וגו' עמי זכר נא וגו' והפסוקים האלה הם בשם ישראל במה אקדם ה' וגו' האקדמנו בעולות וגו' ומאמר הגיד לך אדם מה טוב אינו בשם האל ולא בשם ישראל כי אם בשם מדבר שלישי כמו שאמר ומה ה' דורש ממך וגומר והצנע לכת עם אלהיך ומה טעם החלופים האלה:
פסוק א:השאלה הששית באומרו על הרע כפים להטיב וגומר, והיא שאיך החליט מלת להטיב על הרע כפים ואיך קרא טוב או הטבה לשוחד שהשר שואל והשופט בשלום והגדול דובר הות נפשו ואם לא בחר ה' באלה והם תועבת נפשו איך אמר עליהם להטיב, והמפרשים פירשו להטיב לחזק ושהוא דרך צחות לאמר לשון על הפכו לענין אחר ושכן נאמר ההיטב חרה לך, והוא זר מאד כפי טבע הכתוב הזה וכמו שאבאר: והנני מפרש הכתובים באופן יותר השאלות האלה כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את ישראל ולומר אליהם שלא יאמרו שהשם יתברך פעמים יטיב ופעמים ירע ויתהפך כחמר חותם בענינם, לכן יוכיחם השם שתמיד היו מחשבותיו עליהם לטובה אם בהעלותו אותם ממצרים ובשלחו לפניהם הנביאים מלאכי שלום ובהצילו אותם ממלאך משחית ושלא בקש מהם עבודות קשות בהלאות אנשים ופזור ממוניהם כי אם הישר והטוב בעיני אלקים ואדם, ושהשם יתברך מתרה בהם פעמים רבות על ידי נביאיו שייטיבו מעלליהם ויפחדו מהחרבן והרעה העתידה לבוא עליהם והם לא אבו שמוע אבל היו תמיד מחזיקים ברשעתם בכל מיני החמס והגזל ומפני זה באו עליהם רעות פרטיות ועם כל זה לא נמנעו מחוקיהם הלא טובים וממשפטיהם לא יחיו בהם עד שמפני זה יבא עת פקודתם, אך אמנם לא תהיה בהם כלייה נצחית כי האל יתברך לא יעשה עמהם כלה בגלותם כי הנה שימרקו עונותיהם בגלות יצאו ממנו ואויביהם יבושו ויכלמו כי ישתו גם הם את כוס התרעלה והיתה ארצם לשממה, והאל יתברך ירעה את עמו בשבטו ויהיה נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו ישוב ירחמם ויתן אמת וקיום למה שנשבע ליעקב ולחסד שעשה לאברהם. וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:
פסוק א:שמעו נא את אשר ה' אומר וגומר עד קול ה' לעיר יקרא. קשור הנבואה הזאת עם הקודמת אליה מבואר עם מה שזכרתי בכוונתה והוא שאחרי שהנביא ייעד על חרבן שומרון ועל חרבן ירושלם ויעד גם כן שאחר כך באחרית הימים ישובו ישראל ויהודה על אדמתם ויראו בנקמת אויביהם, חשש אולי שישראל יאמרו שהשם יתברך יתהפך אליהם מטוב עד רע יהפוך ידו כל היום פעם ילחם בהם ופעם ילחם להם כאדון מתחרט במעשיו משתנה במהו משתנה ולכן ייעודי הנביא מהם רעים ומהם טובים, לכך סמך הנבואה הזאת להגיד שתמיד היתה כוונת השם יתברך ורצונו להטיב להם ושלא שאל מהם עבודות קשות ולא הלאות אנשים כי אם הישר והטוב, ויוליד מזה שמאתם היתה הרעה והחרבן אליהם בעבור החמס שעשו בכפיהם לא מאת השם, וז"ש שמעו נא את אשר ה' אומר כלומר אחי ועמי בבקשה מכם שתשמעו את אשר הקדוש ברוך הוא אומר אלי קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך ואין הכוונה שיריב עם ההרים והגבעות כי הם גשמים דוממים בלתי בעלי נפש ואינם בעלי חטא ואיך יוכיחם אבל רוצה לומר שאני הנביא אוכיח ואריב את פשעי העם הזה וחטאתם בקול רם ועצום עד שישמעו ההרים והגבעות קולי, וכאילו אמר קום ריב את העם הזה בפני ההרים באופן שתשמענה הגבעות קולך והוא משל לעוצם הקולות ופרסומם שיהיה כל כך עד שאפילו הגבעות הבלתי בעלי נפש ולא חושים ישמעו אותם. וי"ת ההרים אבהתנא והגבעות אמהתנא כלומר שישמעו האבות שהם אברהם יצחק ויעקב והאמהות שרה ורבקה רחל ולאה הגמול שנתנו בניהם להשם יתברך על כל הטובה שעשה להם, ואמר הנביא הקדוש ברוך הוא אומר אלי שאני אעשה התוכחה והמריבה הזאת בשמי, (ב) אבל איני רוצה בזה אלא שהוא יתברך יעשנה והוא אומרו שמעו הרים את ריב ה' ר"ל כל מלכי העולם ושריהם ישמעו את ריב ה', והאיתנים מוסדי ארץ וכל סגניה כי ריב לה' עם עמו רוצה לומר כי הוא יהיה המריב והמוכיח ובשמו תהיה התוכחה לא בשמי, (ג) ולכן התחיל לעשות התוכחה והמריבה בשם האל באומרו עמי מה עשיתי לך והמפרשים פירשו מה הרעה אשר עשיתי לך ומה הלאיתיך מה מצוה צויתי לך שתלאה לעשותה. ולי נראה לפרשו בהפך מה עשיתי לך כמה מהחסדים והטובות עשיתי לך על דרך מה רב טובך (תהלים לא, כ) שיורה על גודל הדבר וכאילו אמר ועם ישראל יתוכח השם ויאמר עמי כמה עשיתי לך מהטובות והחסדים ואמנם מה הלאיתיך במצותי והטורח אשר טרחת בעשייתם זה ענה בי אתה בשמך כי אני אגיד מה עשיתי לך ואתה תגיד מה הלאיתיך ועשית בעדי.
פסוק ד:והתחיל בזכרון החסדים וסיפר אותם בשם האל באומרו כי העליתיך מארץ מצרים כלומר שאין עבד יוצא משם, ובזה רמז להם כל מכות מצרים אשר עשה ה' בהם ובאלהיהם כדי להוציא את ישראל משם, ובאומרו ומבית עבדים פדיתיך רמז להם לנסי הים שפדה אותם מידי המצריים האומרים מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו (שמות יד, ה) ורדפו אחריהם להעבידם וגם להורגם ולא היו ישראל נפדים ונגאלים בהחלט עד שראו את מצרים מת על שפת הים, והנה קרא את מצרים בית עבדים אם לפי שהיו בו בית ישראל עבדים או מפני שהמצריים היו בני חם שנאמר בו (בראשית ט, כה) עבד עבדים יהיה לאחיו ולכן קרא את המצריים עבדים, ואמנם כנגד נסי המדבר אמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים שמשה הוריד להם את המן הביא להם את התורה למדם והשרישם באמונות האמתיות, ואם אהרן שהיה מכפר בעד חטאתם ומלמד אותם המצות כמו שלמדם ממשה, ואם מרים מלמדת לנשים וכן אמר המתרגם משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא מרים לאוריא לנשיא, והיו אם כן שלשת האחים ההם מדריכים אותם אל השלימות האמתי: ובילמדנו אמרו ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים אמר הקדוש ברוך הוא בא וראה מה ביני לבין בשר ודם מלך בשר ודם ששלח שלוחים למדינה בני המדינה מספקין להם מזון אבל אני לא עשיתי כן ששלחתי לפניך שלשה גואלים ולא הייתם זקוקים לזון אותם אבל הם היו זנים אתכם המן בזכות משה ענני כבוד בזכות אהרן הבאר בזכות מרים, הנה הבינו הכתוב הזה שהוא כולל לכל הנסים אשר נעשו לישראל במדבר.
פסוק ה:ולפי שההזדכרות לחכמים ואנשי התבונה יהיה ברמיזת דבר מה מהענין שלא היה האדם זוכר לכן זכר השם חסדיו אלה בדרך קצור ורמיזה כדי לעורר זכרונם כמו שאמר עמי זכור נא:
פסוק ה:ועוד זכר להם חסד אחר שעשה עמהם במקום נסתר שלא היו הם יודעים ממנו דבר והוא ענין בלעם והוא אומרו מה יעץ בלק מלך מואב ר"ל לגרש אותם מן העולם ומה ענה אותו בלעם בן בעור שהוא אמר לו מה אקוב לא קבה אל ושאר העתידות מכבוש הארץ ונצחון המלכים שזכר בנבואותיו שהכריחו השם לברך אותם בעל כרחו כדי שיתפרסמו לעמים שהיו על הארץ הטובות העתידות לבוא עליהם באופן שישמעו וימס לבבם, ואם כן באומרו ומה ענה אותו בלעם בן בעור כלל בו כל הברכות והעתידות שכלל בנבואותיו, ואומרו מן השטים עד הגלגל פרש"י מן השטים שחטאתם לי שם דעו צדקתי שלא מנעתי טובותיו ועזרתי מכם עד שהבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם את הארץ. והראב"ע פירש במקום שהיה ראוי שתהיו קדושים להכנס בארץ אז חטאתם חטאה גדולה בשטים שהייתם כולכם עליה בני מות וחמלתי עליכם והבאתי אתכם אל הגלגל וקרוב הוא לדעת רש"י: ויותר נכון אצלי לפרש שמן השטים חוזר לומה ענה אותו בלעם בן בעור כלומר מה שיעץ בלעם את בלק בזנות בנות מואב בשטים וכאילו אמר ומה ענה אותו בלעם בן בעור ומה שענה אותו מן השטים ויחסר וא"ו במן השיטים על דרך שמש ירח, אבל מה שאמר עוד עד הגלגל דעתי הוא שהוא חוזר למעלה כאילו אמר כי העליתיך מארץ מצרים עד שבאתם עד הגלגל שבזה כלל כל מה שאירע להם במדבר שהוא כולו מה שכלל באומרו מה עשיתי לך. והיה סוף דבריו למען דעת צדקות ה' כלומר הנה זכרתי לך כל זה למען תדע צדקות ה' אשר עשה עמכם:
פסוק ה:ובפרק קמא דברכות (ז, ע"א) דרשו חכמים ז"ל מאי דכתיב למען דעת צדקות ה' אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עמי דעו כמה צדקות עשיתי לכם שלא כעסתי כל אותם הימים של בלעם שאלו כעסתי כל אותם הימים לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' מלמד שאותו היום לא זעם, ולא היה דעת הקדושים האלה שהיה הקדוש ברוך הוא מתכעס כי כעס בחיק כסילים יבוא והוא הפעלות גשמי ולא יפול בו יתברך חלילה, אבל רצו שהש"י באותם הימים לא רצה לנהג אותם במדת הדין ולא הביט און ביעקב שלא פנה אל פשעם אבל ישב תמיד בעדם על כסא רחמים לרחם עליהם ומפני זה בלעם לא היה יכול להרע להם, כי הוא קוסם היה ומגיד מה שיורו המערכות העליונות ובראותו שאין כח העליונים שולט על ישראל בחמלת השם עליהם לא היה בו כח להגיד רעתם שהיא היתה קללתו באמת כדברי הראב"ע עם היות שבלק וקלי דורו היו חושבים שהיה כחו בפיו ואשר יאור יואר וזהו ענין בלעם שזכר הנביא כאן: והנה לא זכר להם כבוש הארץ לפי שהיה דעתו לגרשם ממנה, ואחרי שביאר חלק תוכחת השם אשר נכלל במאמר מה עשיתי לך זכר החלק האחר מתשובת העם שכלל באומרו ומה הלאיתיך.
פסוק ו:ולפי שאמר ענה בי שישראל יענה ויגיד אותו לכן אמר הנביא בשם ישראל במה אקדם ה' רוצה לומר במה אתרצה אל אלהים ואכף רוצה לומר אהיה כפוף ומשתחוה לפניו כמנהג המביא מנחה לאדוניו, האם אקדמנו בעולות ויהיו מעגלים בני שנה שהם היותר טובים ונבחרים, (ז) או אם ירצה השם באלפי אלים או ברבבות נחלי שמן למנחות, או אם ירצה שאתן בכורי בעבור פשעי כלומר שלא תספיק לי קרבן הבהמות והמנחות כי אם לעשות עולה וזבח מבני ומפרי בטני כדי לכפר על חטאת נפשי שבעבור הפשע שהוא היותר גדול מהעונות אתן הבן הבכור היותר אהוב ובעבור החטאת שהוא היותר קטן אתן פרי בטני שאינו בכור ואינו כל כך חשוב לפני. ואמר כל זה להודיע ששורת הדין היתה נותנת שהעבד הסכל שמרד במלכו המטיב עמו תכלית הטובות גם כי יתן כל הון ביתו ובניו ובנותיו לכפר חטאו בוז יבוזו לו.
פסוק ו:וי"מ האתן בכורי פשעי אם אומר לתת בכורי ולהקריבו עולה הנה זה יהיה פשעי כי הוא זמה והוא עון פלילי ואין ראוי אם כן לעשותו, ואם אתן פרי בטני לזבח ולקרבן הנה יהיה זה חטאת נפשי ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וכאילו אמר שהנה כל זה לא היה בלתי ראוי שיצוה השם לעשותו כדי למחול ולסלוח לעמו אבל לא בחר ה' באלה כדי שלא יעמיס עבודתו על עבדיו וצוה אותם בלבד בדברים קלים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ומפני זה השיב הנביא על דברי העם באומרו (ח) הגיד לך אדם מה טוב כלומר אתה בן אדם ראה דבריך טובים ונכוחים כי כן היה ראוי כפי השכל שתעשה מהעולות והזבחים והמנחות וקרבנות הבנים והבנות להתרצות לבוראך אבל הקב"ה כבר הגיד לך בן אדם מה טוב ר"ל מהו המעשה הטוב בעיניו ומה ה' דורש ממך שתעשה והוא ההכנע למצותיו, וכמאמר שמואל הנביא (שמואל א' טו, כב) הנה שמוע מזבח טוב, וביאר שהוא אם במצות המעשיות עשות משפט וזהו במה שבין אדם לחברו כמו נזקי ממון ונזקי הגוף ודברים אחרים והעריות בכלל שגם כן נאמר בהם (ויקרא יח, ד) את משפטי תעשו וגם כן אהבת חסד במקום שצריך ליכנס האדם לפנים משורת הדין, ובענין האמונות והצנע לכת עם אלהיך רוצה לומר שבלבבך ובנפשך שהוא הנסתר והצנוע שלא יראהו אדם תלך עם אלקיך באמונת תורתו ואמונתו ואהבתו לא לבד בנגלה ובקרבן תשים ארבך באמונותיך אבל שבנסתר שלך ובצניעותך אחרי ה' תלך ובו תדבק, גם רמז בצניעות שלא תעיז פניך לדרוש מה למעלה ומה למטה ולספק בשרשי האמונות ברשעים הפלוסופים אבל תאמין בתמימות וצניעות תלך אחרי אלהיך ואל תסור מאחריו: ועם מה שפירשתי בזאת הפרשה הותרו ה' השאלות ראשונות:
פסוק ט:קול ה' לעיר יקרא וגומר עד אללי לי כי הייתי וגומר. הפסוק הזה קול ה' לעיר יקרא הוא בכל א' מחלקיו זר מאד בפירושו, אם באומרו קול ה' לעיר יקרא שפירושו שהיו נביאי השם מדברים ומכריזים על ירושלם או על שומרון, והוא אצלי מאמר בלי צורך הלא ידענו שכל הספר הזה נבואות הנביא הם. גם אומרו ותושיה יראה שמך אם נפרש שיחס הראייה לתושיה היה ראוי שיאמר ותושיה תראה שמך כי התושיה תכונה בשם נקבה כמו ותושיה נדחה ממני, גם כי התושיה אין לה עינים לראות והשם אינו דבר נראה, ואם נפרש ותושיה ואיש תושיה על דרך ואני תפלה כמ"ש הראב"ע עדיין יקשה מה ענין זה המאמר שאיש התושיה יראה שם האל ית' ויותר היה ראוי לומר ישמע שמך, והמתרגם פירש יראה שמך מלשון יראה כאלו אמר יראי שמך. גם אומרו שמעו מטה ומי יעדה פירשו שמעו הפורענות אשר יעד השם לבא עליכם ושכינה הפורענות בשם מטה לפי שהמטה הוא שבט שמכים בו, ופירשו ומי יעדה על השם יתברך שיש בידו יכולת להביא מה שיעד, וי"ת ישמע מלכא ושלטוניא וכל עמא דארעא.
פסוק ט:והנראה לי יותר נכון בפירושו הוא שאחרי שהנביא זכר למעלה סמוך לזה מה טוב ומה ה' דורש מהם שהוא עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם, אמר כנגד בני יהודה וירושלם שהם בייחוד היה ראוי שישמרו שלשת הדברים האלה אשר זכר לפי שקול ה' לעיר יקרא רוצה לומר שמצות השם ואזהרותיו קולו ונבואתו לעיר הידועה שהיא ירושלם יקרא רוצה לומר בעצם וראשונה תבא הנבואה שמה באמצעות בית המקדש הארון והכרובים שהיו מקור לנבואה, ומלבד מעלת הנבואה שנמצאת בעיר ההיא יותר מבכל ערי ישראל וכל שכן יותר מבכל ערי הגוים וכמו שאמר (תהלים פז, ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, הנה מלבד זה אוירא דירושלם מחכים והמקום ההוא בטבעו נכון לחכמה ולשלמות מאד מאד ועל זה אמר ותושיה יראה שמך רוצה לומר שמך שהוא ירושלם שהוא שם המקום והעיר אשר זכר אותו שם שמך יראה ויכוין לתושיה שהיא החכמה לפי ששם ירושלם ענינו יראה שלם כמו שאמרו חכמים ז"ל (ב"ר נו, י) שנקראת ירושלם על שם ה' יראה שאמר אברהם (בראשית כב, יד) ועל שם שלם שקראה כן מלכי צדק כמו שאמר (שם יד, ח) ומלכי צדק מלך שלם, הנה אם כן שם המקום הזה שהוא ירושלם יראה וירמוז התושיה וכאילו אמר בזה שירושלם היתה עיר הנבואה וקול השם והיתה עיר החכמה גם כן ולכן שמעו מטה רוצה לומר שמעו מי הוא האיש שהוא מטה ומעוות קול ה' שזכר ומי הוא המטה עצמו מעשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם ומטה הוא מלשון עוות כמו אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) לא תטה משפט (דברים טז, יט) אל יטך (איוב לו, יח), עיניהם ישיתו לנטות בארץ (תהלים יז, יא), כקיר נטוי (שם סב, ד), וביחזקאל (יחזקאל ט, ט) והעיר מלאה מוטה, ואם יש מי יעדה לאותה תושיה או לאותה הנהגה אלהי שיחדה לעצמו על דרך ואם לבנו ייעדנה, או יהיה ומי יעדה מי יעד הגזרה לבוא עליהם כדברי המפרש שהוא באמת ר"ל המטה קול ה' ומעוותו להפך מה שצוה הוא הרשע באמת והראוי לעונשים רבים ומי שיעדה התושיה לעצמו ינצל מזה.
פסוק ט:והתחיל לבאר איך היו כולם מטים קול השם ומה שדרש מהם ושאין איש שיהיה מיעד לעצמו תושיה, (י) באומרו עוד האיש בית רשע רוצה לומר הנה כל איש מאנשי העיר הזאת מלבד שהוא רשע בפני עצמו כפי מעשיו הנה גם כן איפת רזון זעומה, וקרא איפת רזון האיפה הקטנה שהיא רזה וחסרה ואמר זה כנגד עשות משפט שלא היה ביניהם כי אם עוול במדה במשקל ובמשורה. וי"ת עוד האיש בית רשע לפי שבמלת האש אין יו"ד בין האל"ף והשי"ן פירשו כמו היש כלומר ראו היש עוד בבית רשע אוצרות רשע והנקודה לא תסכים עם פירושו אלא שהאש הוא כמו האיש, ואולי שנכתב חסר האש להגיד שבית הרשע תאכלהו אש לא נופח, והראב"ע פירש האיש הנכבד בעיר עודהו מחזיק ברשעתו כי אחר ששמע זאת הקריאה יש עדיין בביתו בבית רשע אוצרות רשע ממון שקבץ ברשע ואיפת רזון חסרה שהיא זעומה להשם.
פסוק יא:ואומרו האזכה במאזני רשע פירשו המפרשים שהוא כאילו אמר והאיש ההוא היה לו להשיב אל לבו ולומר האזכה במאזני רשע, ולי נראה שאין ליחס בכתוב חסרון הדברים האלה ושהאזכה הוא דבר הנביא כאילו אמר האם אפשר שאני עם היותי נביא לה' אזכה במאזני רשע ובכיס שבו אבני מרמה שהם המשקלות שאינן ישרות וכמו שאמרה תורה (דברים כה, יג) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, באמת הוא בלתי אפשר שהאיש אפילו היותר שלם שבעולם יזכה כשימצאו עמו מאזני רשע ואבני מרמה כי הוא זמה והוא עון פלילי משחית כל שאר השלמיות כ"ש כשיתחבר העון הזה עם שאר הפשעים שזכר בהם.
פסוק יב:ואחרי שביאר שלא היה בהם סוג עשות משפט ביאר שגם כן לא היה בהם הסוג האחר מן אהבת חסד אבל היה בהם החמס שהוא הפך החסד, שלא די שהגנבים והלסטים למלא נפשם כי ירעבו יעשו חמס וריב בעיר אבל גם בירושלם הקדושה אפילו עשיריה שאינן צריכין לדבר מלאו חמס ואם כן לא קיימו אהבת חסד. ולענין האמונות האמתיות שאמר והצנע לכת עם אלקיך אמר ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם ר"ל שדברו בה' ויאמרו לא הוא או עזב ה' את הארץ שהם שקרים בחוקו ית' והוא ע"ד מאמר הנביא והמה דברו עלי כזבים.
פסוק יג:ואמר כמו שאתה עשית חמס ועוול והחלית לבב העשוקים העניים והאביונים גם אני החלתי הכותך ר"ל החליתי וצערתי אותך בהכות אותך מכה קשה עד שאביא השוממות והחרבן על עונותיך אלה וזהו השמם על חטאתיך, (יד) וביאר החוליים שהדביק בהם באומרו אתה תאכל ולא תשבע ולא יהיה זה לחוסר המאכל ומיעוטו אבל לפי שישחך בקרבך ומלת ישחך היא מלשון הכנעה ושפלות כמו כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מד, כו), יאמר שיהיה הכח המעכל ובכלל כח הזן בקרבם שח ונכנע ובלתי פועל כראוי לשנות המזון לטבע הניזון ולכן אף על פי שיאכל לא ישבע וכן תהיה מקללתך שתסג ולא תפליט והמפרשים עשו תסג בסמך כמו שי"ן ופירש רש"י תשיג את אויביך המוליכים בניך ובנותיך בשבי ולא תפלטם ואם תפלטם סופם לחרב. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש תשיג להריון ולא תפליט רוצה לומר לא תוליד. ונראה לי שתסג אינו כמו תשג אבל הוא מלשון סוגה בשושנים (שיר השירים ז, ג) כלומר שיהיה לנשים סתום בבית רחמיהן בליחות רעות מקיפות ומסתמות אותה ולכן לא תפליט ולא תוליד כי כאשר יהיה אותו חדר מהרחם שבו יתילד העובר מוקף ומלא מליחות רעות לא תוכל האשה לקבל ההריון, וזכר שאותם שתלדנה תהיה אחריתם רעה כי יפלו הבנים בחרב האויבים.
פסוק טו:וכן יהיה מקללתך שאתה תזרע ולא תקצור אתה תדרוך הזית ולא תסוך שמן ותירוש ולא תשתה יין.
פסוק טו:והסתכל בעונשים האלה ותראה שבאו מכוונים כנגד עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת אשר זכר שלא היו שומרים, כי כנגד חטא האמונות שלא שמרו הצנע לכת עם השם והמה דברו עליו כזבים ולשון שקר שהוא היותר קשה היה מעונשם מה שאמר השמם על חטאתיך כלומר אתם אמרתם עזב ה' את הארץ גם אתם תעזבו את הארץ ותסחו ממנה ותבאו לידי שוממות וחרבן. ומפני שלא שמרו עשות משפט והיתה להם איפת רזון ומאזני רשע ואבני מרמה אמר אתה תאכל ולא תשבע כי גם כן יהיה מאכלם לרזון ולא יהיו להם בנים אף על פי שיזדווגו לנשיהם כמו שהם לא היו נותנים בכל דבר חקו ומשפטו כראוי. ואמנם כנגד החמס אשר חמסו העניים יחמסם השם בגורן וביקב עד שלא ישאר להם דבר.
פסוק טז:וזכר הנביא מרשעתם שעם כל זה שהיה מיעד אליהם לא ישמעו לו אבל תמיד ישתמר חוקות עמרי וכל מעשה בית אחאב, כי עמרי היה מלך ישראל אביו של אחאב, והם רוצה לומר האב והבן הרשיעו לעבוד עבודה זרה ומלכי יהודה למדו ממעשיהם ועל זה אמר ותלכו במועצותם למען תתי אותם לשמה ויושביה לשרקה כלומר שיהיה זה סבה שתהיה ירושלם לשמה ויושביה ילכו בגלות וישרקו עליהם אויביהם, ואומרו וחרפת עמי תשאו פירש רש"י אתם תקבלום עון החרפה שאומות העולם מחרפין את עמי שצויתי אותם לא יהיה לך איפה ואיפה והם אינם שומרים: ורבי אברהם בן עזרא פירש חרפת מה שהייתם מחרפים עובדי השם תשאו עליכם ושהוא על דרך וחרפה לא נשא על קרובו (תהלים טו, ג), ויותר נראה לפרש שבעבור שהיתה התוכחה והייעוד הזה למלכות יהודה שתהיה לשמה כמלכות שומרון בגלות השבטים שקדם לגלות ירושלם לכן אמר וחרפת עמי תשאו רוצה לומר חרפת עמי עשרת השבטים שהלכו בגלות והיתה ארצם נשמה תשאו אותם גם אתם בני יהודה כי תלכו בגלות ותשמם ארצכם כמו שקרה להם, גם אפשר לומר שהוא על דרך מה שאמר יחזקאל (יחזקאל כ, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה וגומר וענינו אל תחשבו שבגלותכם תהיו כמשפחות הגוים לעבוד עץ ואבן ולא יזכר שם ישראל עוד כי על כל פנים חרפת עמי תשאו שיעמוד זרעכם ושמכם ותמיד יאמרו לכם לאלף דור עם ה' אלה ומארצו יצאו על כל רעתם אשר עזבוהו: