ומה הלאיתיך ענה בי
הנביא מיכה פונה לעם ישראל ושואל בשם ה': "ומה הלאיתיך ענה בי"(מיכה ו ג)? הוא מפרט את הטובות שעשה הקב"ה עם בני ישראל "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך" ומזכיר בהמשך את סיפור בלק ובלעם: "זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור". תמורת אלה לא "דרש" הקב"ה מבני ישראל "עולות, עגלים בני שנה, אלפי אילים או רבבות נחלי שמן". הקב"ה אינו דורש שבני ישראל יקריבו לו את היקר להם מכל, את בכוריהם ופרי בטנם, ומה דורש הקב"ה "בסך הכל" תמורת חסדיו? "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך". בקשה זו נראית בעיני הנביא קטנה וצנועה, שהרי כך אמר "כי אם עשות משפט", על כן נכונה שאלתו בפתיחת הקטע: "מה הלאיתיך" - "מה מצוה ציוויתי לך שתלאה לעשותה"(רד"ק), "וכי הלאיתיך בעבודה קשה?"(מלבי"ם).
שאלת הנביא תמוהה. כלום "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך" מילתא זוטרתא (=ענין פעוט) היא? כך בדיוק שאלה הגמרא על פסוק דומה בתורה, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' א-להיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך"(דברים י יב): "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?..." (ברכות לג:).
השאלה מתחזקת דווקא לאור העובדה שמיכה מזכיר "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך", שהרי כבר במפגש הראשון של ה' עם משה במעמד הסנה נאמר לו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים"(שמות ג יב). יצאנו אפוא מעבדות פרעה לעבדות ה', וזו האחרונה קשה יותר מכמה היבטים. פרעה וכל משעבד אחר עלי אדמות אינם כופים את מרותם בכל שעה ורגע של חיי אנוש. העבדים נחים בתקופות ובזמנים שונים כגון: בלילות, או בסופי שבוע, או בחגים; טף וזקן פטורים מעבודות. אף עבד לא עובד ברציפות כל ימי עבדותו, בעוד שעבודת ה' קיימת מרגע תחילת החיים עד סופם ממש, בכל שעות היום והלילה. בכל רגע יש ציווי, יש מצוות עשה ולא תעשה. ועוד, האדון בשר ודם לעולם אינו יכול לכפות מחשבות ורגשות על עבדו, לא כן עבד ה' המצווה גם על הרגשות וגם על המחשבות (כדוגמת "ואהבת", "ושמחת", "לא תחמוד", "ושמחת" "לא תשנא", "ולא תתורו"). עבדות ה' חלה לא רק על גופו של האדם אלא גם על אישיותו ורוחו.
למה מתכוון אפוא מיכה בשאלתו "מה הלאיתיך"?
תשובה פשוטה לשאלה זו מביא המגיד מדובנה:
כי כל כבדות העבודה הוא רק מהעדר הסכמתו עליה והתנגדות רצונו אל עשייתה... כי כל הדברים הנעשים מהסכמת העושה ונטיית שכלו לעשותם, לא ימנע את עצמו מהם בעבור כבדותם. גם לשאת אבנים על שכמו, קורות על כתפו - בעבור נפשו יודעת עד מאד מה נחוץ אליו הבית אשר הוא בונה. או יתנועע ללכת לסחור גם בדרך רחוקה מאוד... ואם כן האיש אשר לבו זך וילך תמים עם א-להיו מדעתו כי הכל שלו, ואנו עמו וצאן מרעיתו ואי אפשר להשיג טובה וברכה מבלעדי רצון ה', אז יערבו לו כל התפילות והתחינות, דברי הצומות וזעקתם... וכן יערבו לו כל העבודות אחרי דעתו והשגתו כי ראוי הוא יתברך לעבוד אותו עבודה יותר מופלגת עד בלתי תכלית. וכל אשר תגדל אהבתו ויראתו – יקל עליו עבודתו.
(כוכב מיעקב הפטרת חקת)
המגיד מדובנה מדבר על חסדי ה' וטובותיו בעתיד. כשהאדם יודע שה' הוא מקור הטובה והברכה נקל לו לעובדו, ברם הדברים נכונים גם לשעבר. על השאלה הידועה שמביא אבן עזרא בשם ר' יהודה הלוי, "למה הזכיר 'אנכי י-הוה א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' ולא אמר 'שעשיתי שמים וארץ' "(אבן עזרא שמות כ ב), נאמרו תשובות רבות. אולם ניתן לישבה גם על פי דברי המגיד. תוקפה של קבלת התורה חזק שבעתיים אם איננה באה דרך התנדבות המקבל, אלא באה דרך מחוייבות אישית (עיין אסופת מערכות לרב גולדוויכט שמות עמ' רצ). המחוייבות הזאת נוצרה דווקא בגין יציאת מצרים. מידת הכרת הטוב מכרחת את ישראל לקבל את התורה.
אכן לעומת "כי העליתיך מארץ מצרים... עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב" שהן צדקות ה' שמזכיר הנביא, "התמורה" שמבקש ה' "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת" היא תשלום זעום ופעוט, ממש מילתא זוטרתא. וכך דרשו חז"ל:
"אנכי י-הוה א-להיך"(שמות כ ב) – מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה? משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שנכנס במדינה, אמר להם, אמלוך עליכם! אמרו לו, כלום עשית לנו שתמלוך עלינו? מה עשה, בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם, אמלוך עליכם! אמרו לו, הן הן. כך המקום, הוציא ישראל ממצרים, קרע להם הים... אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן הן.
(מכילתא שמות כ ב)