תנ"ך על הפרק - מיכה ו - ומה הלאיתיך ענה בי / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

מיכה ו

538 / 929
היום

הפרק

שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

ומה הלאיתיך ענה בי

הנביא מיכה פונה לעם ישראל ושואל בשם ה': "ומה הלאיתיך ענה בי"(מיכה ו ג)? הוא מפרט את הטובות שעשה הקב"ה עם בני ישראל "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך" ומזכיר בהמשך את סיפור בלק ובלעם: "זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור". תמורת אלה לא "דרש" הקב"ה מבני ישראל "עולות, עגלים בני שנה, אלפי אילים או רבבות נחלי שמן". הקב"ה אינו דורש שבני ישראל יקריבו לו את היקר להם מכל, את בכוריהם ופרי בטנם, ומה דורש הקב"ה "בסך הכל" תמורת חסדיו? "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך". בקשה זו נראית בעיני הנביא קטנה וצנועה, שהרי כך אמר "כי אם עשות משפט", על כן נכונה שאלתו בפתיחת הקטע: "מה הלאיתיך" - "מה מצוה ציוויתי לך שתלאה לעשותה"(רד"ק), "וכי הלאיתיך בעבודה קשה?"(מלבי"ם).

שאלת הנביא תמוהה. כלום "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך" מילתא זוטרתא (=ענין פעוט) היא? כך בדיוק שאלה הגמרא על פסוק דומה בתורה, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' א-להיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך"(דברים י יב): "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?..." (ברכות לג:).

השאלה מתחזקת דווקא לאור העובדה שמיכה מזכיר "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך", שהרי כבר במפגש הראשון של ה' עם משה במעמד הסנה נאמר לו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים"(שמות ג יב). יצאנו אפוא מעבדות פרעה לעבדות ה', וזו האחרונה קשה יותר מכמה היבטים. פרעה וכל משעבד אחר עלי אדמות אינם כופים את מרותם בכל שעה ורגע של חיי אנוש. העבדים נחים בתקופות ובזמנים שונים כגון: בלילות, או בסופי שבוע, או בחגים; טף וזקן פטורים מעבודות. אף עבד לא עובד ברציפות כל ימי עבדותו, בעוד שעבודת ה' קיימת מרגע תחילת החיים עד סופם ממש, בכל שעות היום והלילה. בכל רגע יש ציווי, יש מצוות עשה ולא תעשה. ועוד, האדון בשר ודם לעולם אינו יכול לכפות מחשבות ורגשות על עבדו, לא כן עבד ה' המצווה גם על הרגשות וגם על המחשבות (כדוגמת "ואהבת", "ושמחת", "לא תחמוד", "ושמחת" "לא תשנא", "ולא תתורו"). עבדות ה' חלה לא רק על גופו של האדם אלא גם על אישיותו ורוחו.

למה מתכוון אפוא מיכה בשאלתו "מה הלאיתיך"? 

תשובה פשוטה לשאלה זו מביא המגיד מדובנה:

כי כל כבדות העבודה הוא רק מהעדר הסכמתו עליה והתנגדות רצונו אל עשייתה... כי כל הדברים הנעשים מהסכמת העושה ונטיית שכלו לעשותם, לא ימנע את עצמו מהם בעבור כבדותם. גם לשאת אבנים על שכמו, קורות על כתפו - בעבור נפשו יודעת עד מאד מה נחוץ אליו הבית אשר הוא בונה. או יתנועע ללכת לסחור גם בדרך רחוקה מאוד... ואם כן האיש אשר לבו זך וילך תמים עם א-להיו מדעתו כי הכל שלו, ואנו עמו וצאן מרעיתו ואי אפשר להשיג טובה וברכה מבלעדי רצון ה', אז יערבו לו כל התפילות והתחינות, דברי הצומות וזעקתם... וכן יערבו לו כל העבודות אחרי דעתו והשגתו כי ראוי הוא יתברך לעבוד אותו עבודה יותר מופלגת עד בלתי תכלית. וכל אשר תגדל אהבתו ויראתו – יקל עליו עבודתו. 
(כוכב מיעקב הפטרת חקת)

המגיד מדובנה מדבר על חסדי ה' וטובותיו בעתיד. כשהאדם יודע שה' הוא מקור הטובה והברכה נקל לו לעובדו, ברם הדברים נכונים גם לשעבר. על השאלה הידועה שמביא אבן עזרא בשם  ר' יהודה הלוי, "למה הזכיר 'אנכי י-הוה א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' ולא אמר 'שעשיתי שמים וארץ' "(אבן עזרא שמות כ ב), נאמרו תשובות רבות. אולם ניתן לישבה גם על פי דברי המגיד. תוקפה של קבלת התורה חזק שבעתיים אם איננה באה דרך התנדבות המקבל, אלא באה דרך מחוייבות אישית (עיין אסופת מערכות לרב גולדוויכט שמות עמ' רצ). המחוייבות הזאת נוצרה דווקא בגין יציאת מצרים. מידת הכרת הטוב מכרחת את ישראל לקבל את התורה.

אכן לעומת "כי העליתיך מארץ מצרים... עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב" שהן צדקות ה' שמזכיר הנביא, "התמורה" שמבקש ה' "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת" היא תשלום זעום ופעוט, ממש מילתא זוטרתא. וכך דרשו חז"ל:

"אנכי י-הוה א-להיך"(שמות כ ב) – מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה? משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שנכנס במדינה, אמר להם, אמלוך עליכם! אמרו לו, כלום עשית לנו שתמלוך עלינו? מה עשה, בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם, אמלוך עליכם! אמרו לו, הן הן. כך המקום, הוציא ישראל ממצרים, קרע להם הים... אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן הן.
(מכילתא שמות כ ב)

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך