פסוק א:באחרית הימים. בימי המשיח:
פסוק א:הר בית ה׳. ההר שיעמוד עליו בה״מ:
פסוק א:נכון. מתוקן יהיה בהר החשוב והראש שבכל ההרים:
פסוק א:ונשא. ינשא במעלה וחשיבות:
פסוק א:ונהרו. מן העכו״ם ימשכו ללכת אליו כנהר המושך והולך:
פסוק ב:והלכו. גוי אל גוי:
פסוק ב:ויורנו. המקום ילמד אותנו ע״י יודעי התורה:
פסוק ב:מדרכיו. מה מדרכיו:
פסוק ב:כי מציון. כי התורה האמיתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם:
פסוק ג:ושפט. ר״ל וכאשר יבקשו כן יהיה כי השופט והוא מלך המשיח הוא ישפוט בין העכו״ם רבים בדברי ריבותם והוא יברר המשפט לעכו״ם עצומים היושבים ממרחק:
פסוק ג:וכתתו. ישברו כלי המלחמה לעשות מהם כלי עבודת אדמה כי לא יעשו עוד מלחמה ולא ילמדו אותה כי המשיח ישפוט בדברי ריבותם:
פסוק ד:וישבו איש. כ״א ישב תחת גפנו וגו׳ ואין מי יחרידו ממקומו:
פסוק ד:כי פי וגו׳. וכן יהיה:
פסוק ה:כי כל העמים וגו׳. זהו מאמר הנביא שאמר כל הטובה הזאת יהיה לנו על כי כל העכו״ם כל אחד מהם הולך בשם אלהיו להאמין בהעכו״ם של בני עמו ואנחנו לא למדנו מהם לאחוז דרכם כי הולכים אנחנו בשם ה׳ להאמין בו וכן נאמין בו לעולם ועד ולכן ראוים אנו לטובה:
פסוק ו:אוספה הצולעה. אאסוף מבין העכו״ם את עדת ישראל שהיא כצולעה שאינה יכולה לזוז ממקומה:
פסוק ו:והנדחה. ישראל הנדחה מארצה לארצות העכו״ם הנה אקבץ אותה והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק ו:ואשר הרעותי. ר״ל כשיעור אשר הרעותי לה כן איטיב עמה:
פסוק ז:לשארית. להיות לה שארית בין העכו״ם ולא יכלו אותה:
פסוק ז:והנהלאה. העם אשר נתייגעה בגולה בשובה לארצה תשוב להיות גוי חזק:
פסוק ז:ומלך ה׳. מאז לא ימשלו עוד הבבליים בהם כי ה׳ ימלוך עליהם ומלכותו תהיה בהר ציון כי שם ישרה שכינתו מהעת ההיא עד עולם ולא תזוז עוד משם:
פסוק ח:ואתה מגדל עדר. על עיר ציון יאמר שהוא המגדל אשר יאספו שם ברגלים כל שבטי ישראל המכונים בהרבה מן המקומות בשם עדר ולתוספת ביאור אמר עופל בת ציון ור״ל אתה ציון הנה אליך תבוא קבוצת הצולעה והנדחה:
פסוק ח:ובאה. ואז תבוא הממשלה הראשונה וחוזר ומפרש הנה הממלכה ההיא תבוא לעדת ירושלים ר״ל שאז תמשול גם על עשרת השבטים כמו בימי דוד ושלמה לא יחצו עוד לשתי ממלכות:
פסוק ט:עתה למה תריעי רע. למה תתחברי לרעים זרים לבקש עזר ממלכי המצרים וכי אין בך המלך ה׳ וכי נאבד יועצך ר״ל הלא יש לך נביאים המייעצים אותך לשוב לה׳ וכאשר כן תעשו הלא הוא יעזור לך:
פסוק ט:כי החזיקך. אשר אחז אותך חיל ורתת כיולדה מפחד הכשדים המעותד לבוא עליך ובעבור זה תבקש עזר ממלכי המצרים כאלו אין הכח בידי להצילך:
פסוק י:חולי וגוחי. ר״ל לכן הבל וריק יעזורו ואתם עדת ציון מלאי חלחלה והאנחי כיולדה כי אתה בזמן קרוב תצאי מן העיר ללכת גולה:
פסוק י:ושכנת בשדה. כדרך הגולים ולא יכניסיך במלון ותבוא עד בבל:
פסוק י:שם תנצלי וגו׳. בבבל תתרוקני מכל הטובה ולא יועילו לך מלכי מצרים ובבבל יגאלך ה׳ וכו׳ כי בעת תבוא מפלת בבל תצאו חפשי ומבלי עזר ממלכי העכו״ם:
פסוק יא:ועתה. ר״ל בזמן שאני מתנבא עליו באחרית הימים יהיה הגאולה יותר שלימה וזה כאשר יאספו עליך עכו״ם רבים והוא גוג ומגוג ועכו״ם רבים אשר אתו:
פסוק יא:האומרים. אשר יאמרו עתה תתחייב הארץ ללקות בעונה ועינינו תראנה בציון מה שקוינו:
פסוק יב:והמה. אבל המה לא ידעו מחשבות ה׳ בעבור מה שנתן בלבם להתאסף ולבוא על ציון כי לרעתם קבצם כמו שמקבצין עמירי התבואה אל הגורן לחבטם במקל ולדושם:
פסוק יג:קומי ודושי. לפי שהמשילם לעמיר אמר לשון הנופל בעמיר ור״ל הנה עתה שכולם נקבצו ובאו עמוד והרוג בהם עם כי נחלש כחך בהיותך בגולה הנה אני אחזק אותך ואשים קרנך ברזל לנגח בהם ואת פרסותיך אשים נחושה לרמוס אותם:
פסוק יג:והדיקות. תשחקם דק דק:
פסוק יג:והחרמתי. הוא מאמר הנביא בשם ישראל אז אחרים לה׳ חמדת עשרם:
פסוק יג:וחילם וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יד:עתה תתגודדי. ר״ל בזמן ההוא אתה בת גדוד רב תשרטי באבל ובצער ודרך צחות לשון נופל על לשון אמר תתגודדי בת גדוד:
פסוק יד:מצור שם עלינו. ר״ל וזהו בגמול ששם עלינו מצור בימי חרבן בית השני:
פסוק יד:בשבט וגו׳. ובימי הגולה היינו נבזים בעיניהם ואפילו את שופט ישראל הכו בשבט על הלחי והוא מכת בזיון וכן נאמר יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג׳:ל׳):
