א וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים יִ֠הְיֶה הַ֣ר בֵּית־יְהוָ֤ה נָכוֹן֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֥א ה֖וּא מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ עָלָ֖יו עַמִּֽים׃ ב וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃ ג וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃ ד וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר׃ ה כִּ֚י כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים יֵלְכ֕וּ אִ֖ישׁ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהָ֑יו וַאֲנַ֗חְנוּ נֵלֵ֛ךְ בְּשֵׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ ו בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי׃ ז וְשַׂמְתִּ֤י אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙ לִשְׁאֵרִ֔ית וְהַנַּהֲלָאָ֖ה לְג֣וֹי עָצ֑וּם וּמָלַ֨ךְ יְהוָ֤ה עֲלֵיהֶם֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ח וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת־יְרוּשָׁלִָֽם׃ ט עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃ י ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּֽוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ׃ יא וְעַתָּ֛ה נֶאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹמְרִ֣ים תֶּחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ׃ יב וְהֵ֗מָּה לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהוָ֔ה וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה׃ יג ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֤ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַחֲרַמְתִּ֤י לַֽיהוָה֙ בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַאֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃ יד עַתָּה֙ תִּתְגֹּדְדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הנבואה השנית תחילתה והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' וגומר עד שמעו נא את ה' אומר קום ריב את ההרים. ויש בה ארבעה פרשיות. האחת, והיה באחרית הימים. השנית, ואתה מגדל עדר. השלישית, ואתה בית לחם אפרתה. הרביעית, והיה שארית יעקב: וראיתי לשאול בה שש השאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה באומרו כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו, וזה כי ענין הנבואה כולה שילכו הגוים והעמים אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ללמוד תורה ומצוות ואיך יאמר אם כן בצדו דבר סותר לזה והוא כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו שיראה מזה שלא יכנעו לתורת השם ואמונתו, ורש"י פירש כפי התרגום ילכו איש בשם אלהיו ילכו לאבדון על שעבדו עבודה זרה והוא מקום הספק: והרד"ק פירש עד אותו זמן היו הולכים כל העמים איש בשם אלהיו כי לא ישובו לדרך הטובה עד שישיבם המלך המשיח אבל אנחנו בית ישראל נלך בשם ה' אלהינו בגלות וכ"ש אחר הגאולה, אבל עיקר הפירוש הזה והיותר עצמי שבו חסר מן הספר:
פסוק א:
השאלה השנית באומרו עתה למה תריעי רע, כי הנה הפסוק הזה הוא אחרי ייעודי הנחמות ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה וגו' ואתה מגדל עדר וגומר והנה אומרו אחריו עתה למה תריעי רע אם היה שנפרשהו על הגלות יקשה הפסוק כולו כי איך ישראל למה תריעי כי ראויה היתה צרת גלותם לתרועת ענות חלושה ואיך יאמר המלך אין בך אם יועצך אבד כי הנה בגלות אין מלך ואין שר ואין יועץ, ואם אומרו על זמן הגאולה שאין ראוי שתפחד האומה למה אמר מיד אחר כך חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה, ובכלל שהפסוקים האלה יראו סותרים זה את זה:
פסוק א:
השאלה השלישית באומרו עתה תתגודדי בת גדוד, כי אם קרא הנביא את ישראל בת גדוד איך אמר עתה תתגודדי שהוא מלשון אבלות מגזרת לא תתגודדו כי הוא מיעד בגאולתה ותשועתה כמו שאמר בפסוק שלמעלה קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל וגו', ומה ענין זה עם בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל האם בא להגיד שכל הרעה ההיא לישראל באה מפני שהיו מלעיבים על מוכיחיהם ומכים אותם על הלחי כמו שפרש"י הנה אין המקום הזה נאות אליו, גם כי עון אחר עשו יותר קשה ממנו שחייבם הצרות ולמה יזכור זה בלבד. והרד"ק פירש תתגודדי שיבאו גדודי גוג ומגוג על ישראל ויכו את שופטיהם על הלחי, והנה הנביא זכר ויצא חצי העיר בגולה ואיך יתרעם בלבד שיכו את השופט על הלחי:
פסוק א:
השאלה הרביעית באומרו ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה והציל מאשור וגו', והיא כי כמו שזכר את ארץ אשור שהחריבה את שמרון והגלתה עשרת השבטים וזכר גם כן ארץ נמרוד שהיא בבל שהגלתה מלכות יהודה והחריבה ירושלם בחרבן ראשון ולמה לא זכר אדום שגם הוא הגלה את יהודה והחריב את ירושלם בחרבן בית שני:
פסוק א:
השאלה החמשית בפרשת והיה שארית יעקב, והיא למה אמר שתי פעמים והיה שארית יעקב, ולמה בראשונה אמר כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב שהם סימן ברכה וטובה ובשנית אמר כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהוא הטורף והמרשיע, גם שבשנית מלבד מה שאמר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים אמר עוד בגוים ולא אמר מלת בגוים בראשונה:
פסוק א:
השאלה הששית אם היתה הנבואה הזאת נחמה וייעוד טוב לישראל כמו שאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו איך סמך אליו ייעוד רע וחורבן באומרו והיה ביום ההיא נאם ה' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך, ורש"י פירש והכרתי סוסיך עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם אבל לעתיד לבוא איני רואה צורך בייעוד הזה:
פסוק א:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שעם היות שניבא הנביא עד כה שיעלו האויבים על ארץ ישראל ויהודה לשחתה ולהחריבה ותהיה שומרון לעי השדה וכן ירושלם עיין תהיה וציון שדה תחרש והר הבית לבמות יער ועם ה' ילכו שבי לפני צר, הנה באחרית הימים לא יהיה הר הבית לבמות יער כי אותו ההר עם בית ה' אשר בו יהיה רם ונשא בכבוד ובמעלה בעיני כל הגוים עד שכולם ילכו אליו לקבל תורה ואמונה לא שיעלו להלחם בו כמו שהוא עתה כי אם להכנע שם, ויתבטלו המלחמות מכל הארץ ואותם שהלכו בגלות ישובו בניהם וזרעם ולא יהיה ביניהם עוד חלוק מלכויות אבל כולם יתאחדו ומלך אחד יהיה לכולם כי יאספו הגוים להלחם בארץ הנבחרת ולכובשה, ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגם ישראל ינקמו מאויביהם ויקימו עליהם מלך מבית דוד שיגדל עד אפסי ארץ וגם על אשור ועל בבל ימשול, ותהיה תשועתם לא בחיל ולא בכח כ"א בכח השם ורוחו לא בגבורת סוסים ולא במשגב המבצרות ולא יהיו בפחד ובמורך לב לפי שהש"י יעשה נקם בכל הגוים הצרים אותם:
פסוק א:
והיה באחרית הימים וגומר עד עתה למה תריעי רע: הנבואה הזאת כפי כללות ענינה כבר בארתי אותה בספר ישעיהו לפי ששני הנביאים האלה ישעיהו ומיכה ראו המראה הנבואית הזאת, וכבר זכרתי שם שישעיהו ראה אותה ראשונה ומיכה כמספר המראה ההיא אשר ראה נשתמש בהרבה מדברי ישעיהו שדבר בה לא שהיה מיכה ממגנבי דבריו של ישעיהו אבל שהיה מספר המראה אשר ראה בנבואתו באותם דברים שהיו שגורים בפיו מדברי ישעיהו. וקשור הנבואה הזאת עם הקודמת אליה הוא שאחרי שניבא מיכה על חרבן שומרון ובני ישראל ועל חרבן ירושלם ציון והר הבית וכל מלכות יהודה, הראהו השם שלא תהיה הרעה ההיא מתמדת לנצח נצחים כי הנה באחרית הימים יהיה הר בית ה' שהוא עתה חרב ולבמות יער נכון בראש ההרים ונשא מגבעות, ונכון מורה על התמידות שתמיד יהיה נכון על מתכונתו והר בית ה' היא הר המוריה שבו נכנס בית המקדש, ואמר שאין הענין שיהיה רם ונשא ברוממות מקומי כי אם בענין הקדושה והאלהות שהאומות כולן יסכימו לקבל האמונה האלהית יכירו וידעו שבהר ה' הכבוד העליון וששקר נחלו אבותיהם והבל ואין בם מועיל ועל זה אמר ונהרו אליו עמים כי ירוצו מרוצה רבה כנהר עמים וגוים רבים, (ב) ויאמרו זה לזה לכו ונעלה אל הר ה' לא מפאת אותו ההר כי אם מפני בית אלהי יעקב אשר שם, ויאמרו גם כן לא נהיה אנחנו כבני ישראל בימים הקדמונים שהש"י נתן להם את התורה והם לא היו שומרים אותה אבל אנחנו כמו שיורנו מדרכיו כן נלכה בארחותיו כי ידענו באמת שמציון תצא תורה לכל העמים ודבר ה' שהוא אמונתו תצא מירושלם, ובזה מהייעוד שכל העמים בארצותם לגויהם עם ועם כלשונו ילמדו לשונם לקרוא בשם ה' ויכנו את האלוה ברוך הוא בשמו וכמאמר צפניה הנביא (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' כן אמר מיכה שכולם יאמרו לכו ונעלה אל הר ה', וכן יאמרו ודבר ה' מירושלם לפי שגם הם יכנו אותו יתברך בשמו ויהיה לפי זה כי מציון תצא תורה גם כן מדברי העמים, והגיד הנביא עם זה שאותו דבר ה' אשר שם הוא ישפוט מכאן והלאה בין עמים רבים לפי שכולם יתנהגו על פי התורה והנביאים, ואשר אחשבהו בדבר הזה שייעדו עליו נביאים הרבה הוא שכמו שבהיות אשור מולך בכפה היה ראש ממשלתו נינוה ובהיות נבוכדנצר מולך בכפה היה ראש מלכותו בבל וכן בזמן הפרסיים, וכאשר מלכות רומי מלך בכפה היתה רומי ראש מלכותו, ככה יעשה השם שבזמן ההוא יהיה מלך המשיח מולך בכפה יותר מכל הקיסרים ותהיה ירושלם שרתי במדינות כמו שהיתה רומי בזמן הקיסרים, וכבר גלו זה חז"ל באמרם (שמו"ר כג, י) עתידה ירושלם שתהא מטרופולין לכל העולם ופ' רש"י שמטרופולין הוא אם העיירות, ואמנם איך יהיה זה הוא מבואר ממה שכתבתי פעמים שמלכות רומי וכלל הנוצרים יעלו לארץ ישראל לכבוש וליירש את ירושלם ומלכות הישמעאלים בני מזרח וצפון יעלו עליהם שם והיתה לאלה ולאלה עת צרה כי תהיה נקמת ה' רבה בהם ולכן תשאר ירושלם עיר ואם בכל העולם מולכת בכפה ועל זה אמר הנביא כאן שינהרו וירוצו אליו עמים.
פסוק ג:
ואמר גם כן ושפט בין עמים רבים שדבר ה' אשר זכר או הר ה' אשר זכר ראשונה שם ישבו כסאות למשפט ואותו הר וירושלם ישפוט בין עמים רבים בכמותם ורבויים, וכן יוכיח לגוים עצומים עד רחוק, כלו' באיכותם ויכולתם, אבל לא תמשול ירושלם ומלכה בכפה בחרב ובחנית כמו שהיו עושים הרומיים ושאר המולכים בכפה אבל בהפך שאז יהיה בכל העולם שלום והוא אומרו וכתתו חרבותיהם לאתים ר"ל שיעשו בני אדם מהחרבות אתים לעבוד את האדמה ומחניתותיהם יעשו מזמרות לזמור את הגפנים ושאר העצים לפי שלא יצטרכו עוד אל כלי מלחמה ולא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, (ד) ויבטל הגזל והחמס מן הארץ כי ישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין מחריד, הנה א"כ תהיה ירושלם ומלכה מולכים בכפה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו יתברך שכל העמים יכנעו אליה מפני הקדושה ואלהות הש"י אשר בה וזהו אומרו כי פי ה' צבאות דבר ר"ל כי ברצונו והשגחתו יהיה זה לא באופן אחר.
פסוק ה:
ואמנם אומרו עוד כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך אין פי' ילכו אצלי עתיד אבל הוה יאמר כי כל העמים שעתה בזמן הזה ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו גם כן בני ישראל כולנו הם ואנחנו בזמן ההוא נלך בשם ה' אלקינו כי לא תהיינה האומות נכנעות לירושלם ולא למלך המשיח כי אם לשם ה' ודברו אשר בירושלם, ולכן לא תהיה הממשלה ההיא על שאר העמים לזמן מוגבל כממשלת אשור ובבל ופרס ויון ורומי אבל תתמיד לנצח נצחים והוא אומרו לעולם ועד והותרה השאלה הא':
פסוק ה:
והנבואה הזאת א"א לפרשה על בית שני כי הנה מזמן מיכה עד שעלו מבבל לבית שני לא היו כ"א ק"כ שנה בקרוב ואיך יקראם אחרית הימים, אלא שהיא בלי ספק לימות המשיח שהם ימי אחרית הזעם וסוף הגלות לישראל, (ו) ולכן סמך לזה אחרי שניבא טובה על ירושלם וציון והר הבית בהפך מה שניבא למעלה על שלשתם רעה נבואת אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי כי קרא צולעה מלכות ישראל ועשרת השבטים, ואולי שקראה צולעה לפי שיעקב היה צולע על ירכו ולכן בית יעקב ומלכות ישראל כינה בצולעה, ואמר נדחה על מלכות יהודה שנדחה בגלות בית ראשון והלכה ברצונה ליון וארץ אדום נדחים ובורחים שמה, ואמר ואשר הרעותי על גלות בית שני שהיא היתה הרעה הגדולה לנו בידי אדום.
פסוק ז:
ולפי שעם היות הגלויות ג' הנה המלכיות היו שתים מלכות ישראל ומלכות יהודה לכן אמר ושמתי את הצולעה לשארית שהוא מלכות ישראל והנהלאה שהיא הנדחה שזכר אשימה לגוי עצום לפי שבני יהודה אשר גלו לאדום הם יהיו גוי יותר עצום מן השבטים, ועל כולם יחד ר"ל על ישראל ועל יהודה ימלוך ה' עליהם בהר ציון כי לא יהיה עוד בארץ הקדושה אלקי נכר ולא עבודת הצלמים אבל ימלוך בה המלך הש"י, ויעד עם זה שלא תבא אח"כ שמה ממשלה אחרת כאשר היה עד כה פעם לבני אדום פעם לבני ישמעאל כי ימלוך הש"י תמיד מבלי הפסק והוא אומרו מעתה ועד עולם.
פסוק ח:
ומפני שבהיותם על אדמתם היו בישראל שתי מלכיות והיתה ירושלם בנחלת יהודה ובנימין, ייעד הנביא שלא יהיה כן לעתיד לבוא כי ירושלם אשר היא מגדל עוז שם ה' תהיה אז מגדל עדר כלומר שכל עדר עדת ה' שהיא כצאן יהיה להן חלק בירושלם כמו שביאר יחזקאל בסוף ספרו שתחלק ירושלם לכל השבטים ויהיה לכל אחד מהם שער אחד בירושלם, ולהיות נחלת כל השבטים אותו מגדל ישראל שהוא עדר ה' יהיה עופל בת ציון ועופל ר"ל חוזק כלומר שלא תכרת ולא תחרב עוד כל ימי הארץ, וכנגד אותו מגדל אמר עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה כלומר עדיך תבוא אותה הממשלה הראשונה שהיתה בימי דוד ושלמה על כל השבטים, וביאר הממשלה באומרו ממלכת לבת ירושלם כלומר שתהיה בת יהודה וירושלם מולכת על כל ישראל ומולכת בכפה. ורש"י פירש אוספה הצולעה מלשון מרפה כמו ואספתו מצרעתו, ופירש מגדל עדר על בית המקדש, ופירש עדיך תאתה שארית הצולע והנהלאה שזכר למעלה שכולם יקבצו אליך וגם כן תבוא בממשלה הראשונה שהיא המלכות לבת ירושלם:
פסוק ט:
עתה למה תריעי רע המלך אין בך וגו' עד והיה שארית יעקב. רש"י פירש למה תריעי רע מלשון רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כז, י), למה את צריכה לבקש רעים ואוהבים מלכי הגוים ומלכי אשור לעיר, והראב"ע פירש מענין תרועה כמו וישמע יהושע את קול העם ברעה (שמות לב, יז) ושענינו כאן ענין צעקה ובכי. ונראה לי לפרש הכתובים האלה כפי כל אחת משתי אלו הדעות בדרך אחרת ממה שפירשו האנשים האלה שלמים הם אתנו, אם לדרך רש"י שהנביא אחרי שייעד לישראל ויהודה חורבנם ורעתם ושהקב"ה חושב לקבצם באחרית הימים ולתתם עליון לכל הגוים התחיל להוכיחם, ואמר עתה קודם שתלכי באותו גלות ולמה תריעי רע ר"ל למה תבקשי רעים זרים מצרים ואשור, המלך אין בך להושיעך הנה ה' מלכנו הוא יושיענו אם תשוב אליו, אם יועצך אבד אינו כן כי הוא יתברך שולח לכם נביאיו יום השכם ושלוח ולמה א"כ החזיקך חיל כיולדה שבאו בנים עד משבר וכח אין ללדה, והיתה אם כן זו תוכחה לשבטים שיבקשו עזרת הזרים ואת ה' מלכם לא דרשו.
פסוק י:
וכן אמר כנגד בני יהודה חולי וגוחי בת ציון כיולדה ר"ל מלכות ישראל החזיקתה חיל אבל לא ילדה לפי שלא שבו בפקידה אמנם אתם מלכות יהודה חולי וגוחי והוציא הוולד מן הבטן, ואמנם החלחלה והכאב הוא לפי שעתה תצאי מקריה כלומר מירושלם קריה הדורה, ושכנת בשדה כשבוית חרב ובאת עד בבל זו היא החלחלה והכאב הגדול אליך, אבל יש לך תקוה שאחרי אותם החבלים תגוחי וילדת בן לפי ששם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך ורמז לפקידת בית שני שיעיר ה' את כורש מלך פרס ויתן להם רשות לשוב ולבנות ירושלם.
פסוק י:
ואמנם לפי דעת הראב"ע שתריעי רע הוא מלשון תרועה בכי ואנקה יאמר הנביא כנגד בת ירושלם עתה למה תצעקי צעקה גדולה ומרה בלכתך בגלות שהשי"ת מלכך אינו משגיח בך שם בגלותך, אם יועצך אבד והוא משה רבינו ותורתו באמת לא אבד כי דבריו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפני זרע זרעך עד עולם ולמה אם כן החזיקך בגלותך חיל כיולדה האם מפני גלות בבל שתחולי ותגוחי כיולדה וגוחי הוא מענין הוצאה כמו כי אתה גוחי מבטן (תהלים כב, י) כלומר שתתחלחלי על יציאתך כיולדה המתחלחלת בעת יציאת הוולד, וביאר המשל באומרו כי עתה תצאי מקריה ושכבת בשדה ובאת עד בבל וע"ז תתחלחלי דעי לך כי שם תנצלי ושם יגאלך ה' מכף אויביך ותשובי בפקידת בית שני האמנם אולי תתחלחלי על חרבן בית שני, (יא) ועל זה אמר ועתה נאספו עליך גוים רבים והם חיל הרומיים שהיו מעמים רבים מתחלפים שבאו לצור על ירושלם והחריבוה ועל הגלות הזה השני תתחלחל, ויורה ע"ז הפירוש אומרו האומרים תחנף ותחז בציון עינינו. וראיתי בדברי יוסף בן גוריון שלא היו שואלים הרומיים כששלח נירון הקיסר את אספסיאנוס על ירושלם לא מסים ולא ארנוניות כי אם שיעשו להם כבוד וחנופה בשישימו נס רומי בשערי ירושלם ג' פעמים בשנה להגיד שהיו נכנעים ונשמעים אליהם ושיבאו הרומיים לירושלם בשלום ובמישור, ועל זה אמר כאן האומרים תחנף ותחז בציון עינינו שתעשה לנו חנופה ונלך ונבוא לירושלם ותחז בציון עינינו.
פסוק יב:
האם על זה תתחלחלי דעי לך שהמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו ולו נקם לשלם גמולם כי גזור הוא מלפניו בחכמתו העליונה לקבצם כעמיר גורנה ר"ל כמו שמקבץ האדם העמרים אל הגורן לדושם כן יקבץ השם את ממלכות הנוצרים ההם על ירושלם בזמן קבוץ הגלויות להנקם מהם מקום הרשע שמה יהיה המשפט, (יג) ואז את בת ציון תנקם קומי ודושי באויביך כי אע"פ שאת עיפה ויגעת בגלות הנה אז קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה באופן שתוכלי להדק ולשבר עמים שתשימם בעפר לדוש, ואז אחרים לה' בצעם ר"ל חמדתם וממונם יהיה כולו חרם לה' וחילם לאדון כל הארץ.
פסוק יד:
וכנגד מלכות רומי ושאר העמים אשר יעלו על ארץ ישראל באחרית הימים ברצון השם כדי להנקם מהם אמר גם כן עתה תתגודדי בת גדוד ר"ל את הבת השובבה האומה המרשעת אשר הבאת זה כמה שנים גדודיך להחריב את ירושלם וגם אתה הבאת גדוד עליה עתה תתגודדי ותקרחי קרחה על ראשך ברוב רעתך, ודרך צחות לשון נופל על הלשון אמר תתגודדי בת גדוד, ואמר שתהיה למלכות רומי זאת הרעה גדולה מאד לשתי סבות, הא' מפני שמצור שם עלינו והוא בחרבן בית שני, והאחרת מפני ששם בגלות בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל שהיו מבזים את גדוליהם ומכים ומחרפים אותם ולכן ינקם מהם השם כ"כ, זהו פירוש הכתובים האלה כפי הדרך הזה.
פסוק יד:
אמנם רש"י ושאר המפרשים כולם לא פירשו ועתה נאספו עליך גוים רבים וגומר על המצור שעשה טיטוס וחיל הרומיים על ירושלם כמו שפירשתי אני, אבל פרשוהו לזמן קיבוץ הגלויות והוא האמת הברור, אבל הם חשבו שאז יאספו גוים רבים על א"י במלחמת גוג ומגוג. וכפי הדרך אשר פירשתי בפסוקים לדעת רש"י יתכן לי לפרש שבעבור שהיה מיכה הנביא מבני יהודה כמו שנזכר למעלה הרחיב בהם יותר נבואתו, ולכן אמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה רוצה לומר חלחלתך וכאבך יהיו עם גיחת ויציאת הוולד מהבטן כיולדה שצרים יאחזוה אבל באחרונה תלד ותמליט זכר כן את תחולי בצירים ותגוחי ותלדי, כי עם היות שעתה תצאי מקרית ירושלם ושכנת בשדה כדרך השבויים שמוציאין אותם מעריהם ומניחים אותם בשדה עד שיאספו כולם לחלקם או להוליכם בשבי ובאת משם עד בבל הנה עכ"ז שם תנצלי ושם יגאלך ה' מכף אויביך, ואף על פי שאז לא תנקמי בידך מהצרים אותך הנה עתה בזמן הזה שאני מנבא עליו באחרית הימים יבואו ימי הפקודה וימי השלום לפי שיעיר ה' את רוח הנוצרים בני אדום להתאסף עליך ויעיר את בני ישמעאל אנשי המזרח והצפון לבא עליהם באמור כל אחד מהכתות תחנף הארץ ונבקיענה אלינו נחזיק בה ותחז בציון עינינו שנמשל בה, והמה רוצה לומר הללו והללו לא ידעו מחשבות הש"י ולא הבינו עצתו וכי הוא העיר את רוחם לבוא על ירושלם וקבצם שמה כעמיר גורנה כדי לדושם ולהחריבם ואז תנקמי מאויביך וזהו קומי ודושי בת ציון וגו' כמו שפירשתי. ומה נאה מאמרם ז"ל בבראשית רבה (מב, ב) שאמרו והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גורנה למה כל אלה חברו אל עמק השדים כדי שיבאו ויפלו ביד אברהם, רצו בזה כי כמו שאותם המלכים שחברו אל עמק השדים נפלו ביד אברהם כן היתה עצת השם יתברך שיהיה באחרית הימים שיתחברו הגוים להלחם אלו עם אלו בעמק יהושפט וסביב ירושלם ובאחרונה יפלו ביד זרע אברהם כי מה שקרה לאבות סימן לבנים. ומפרש רבינו שלמה עתה תתגודדי בת גדוד לזמן החורבן כאומר הנה באחרית הימים יקבץ ה' אתכם כעמיר גורנה להנקם בכם אבל עתה שישראל חטאים את בת גדוד רוצה לומר בת כשדים תתגודדי ועשי גדודיך מצור תשים עלינו כרצונך ותצליחי בו רומז לחורבן ירושלם על ידי נבוכדנצר, והיה כל זה לפי שישראל בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל נביאיו ומוכיחיו וכמ"ש ירמיהו (ישעיה נ, ו) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים וגו'. ושני הדרכים בפירוש הכתובים האלה כאחד טובים כפי מה שהמלצתי בעדם והותרו במה שפירשתי השאלה השניה והשלישית: אבל ה"ר דוד קמחי כבודו במקומו מונח לא הבין דרך רש"י ולא דרך ה"ר אב"ע ופירש עתה תתגודדי בת גדוד על מלכות יהודה שגדוד גוג ומגוג יגודנו ובשבט יכו על הלחי זקני ישראל ושופטיו כשיצא חצי העיר בגולה ואינו נכון בעיני כלל: