פסוק א:ופעולי רע על משכבותם. כל הלילה גומרים בלבם איך יעשו הרעה לבקר:
פסוק ב:ובתים ונשאו. מוסב על וחמדו חומדים בתים:
פסוק ג:ולא תלכו רומה. ולא תהכון בקומה זקופה:
פסוק ד:ונהה נהי נהיה. ונהה ל' עתיד כמו ועשה ופנה ונהה המקונן ואמר נהי נהיה בעולם ומהו הנהי אשר נהיה אמר שדוד נשדונו אויבינו שדדונו. ולשון נשדנו שכתב בו נו"ן בתחילה ולא כתב שדונו מפני שבא לשמש שני לשונות ל' נפעלנו ולשון פעלנו אילו כתב נשדנו היה הל' מוסב על הנשדדים ולא אל השודדים ואם כתב שדונו היה מוסב אל השודדים ולא לנשדדים עכשיו מוסב לשניהם נתננו ביד אשר שדונו ובלע"ז שומי"ר דימשטיור"א נשו"ט, ד"א נשדונו אנחנו גרמנו לעצמינו ששדדונו:
פסוק ד:חלק עמי ימיר. נחלת חלק עמי נחלף לעכו"ם:
פסוק ד:איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק. איך יסור אלי עוד להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אותם העכו"ם הזה לו איך אפשר לשובב' עוד לי כל אלה דברי המקונן ונושא המשל. איך ימיש לי קומ"א שדיטורנר"א אמו"י כמו סורה אלי ויסור אליו:
פסוק ה:משליך חבל. חולק נחלה שכן דרך לחלק נחלה בחבל המדה:
פסוק ו:אל תטיפו יטיפון. אל תנבאו להוכיחם לכם הנביאים אני אומר אשר תטיפו תמיד:
פסוק ו:לא יסג כלמות. פן ישיגון אתכם כלימות מאתם כענין שנאמר (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ, כל טיף לשון נבואה כמו (עמוס ז׳:ט״ז) ולא תטיף על בית ישחק, (יחזקאל כ״א:ב׳) והטף אל דרום:
פסוק ז:האמור בית יעקב. הזאת יאמרו בית יעקב כששומעים את הרעה אשר נביאי מתנבאים להם:
פסוק ז:הקצר רוח ה'. שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים:
פסוק ז:אם אלה מעלליו. כלו' להרע:
פסוק ז:הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך. אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים אך את הישר הולך היטב אטיב לו:
פסוק ח:ואתמול עמי לאויב יקומם. המקרא מחובר לשל מעלה הימנו אני טוב ומטיב אני ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותו יקומם לאויב לו:
פסוק ח:ממול שלמה אדר תפשיטון. כנגד אשר אתם גוזלים השלמה ולבוש תפארת ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך:
פסוק ח:מעוברים בטח שובי מלחמה. ממה שהיו סבורין להיות עוברין בטח הם נהפכו להיות שובי מלחמה כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי מבגדים ומזון שלקחו אויביהם מה שעליהם, שובי כמו (ירמיהו ב׳:כ״א) סורי הגפן נכריה (צפניה ג) נוגי ממועד:
פסוק ט:נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. שאתם הורגים את בעליהן והן יושבות אלמנו' או לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהם והם יושבים ומצירים ואין משמחין את נשותיהן:
פסוק ט:תקחו הדרי. הדר הוד ועושר שנתתי להם:
פסוק י:קומו ולכו כי לא זאת המנוחה. קומו וגלו מן הארץ כי לא כדרך זו נתתיה לכם למנוחה:
פסוק י:בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ. כי למען טמא אותה היא עוש' חבורת חבלי רשעים, תחבל לשון אגודות כמו (שמואל א י׳:ה׳) חבל נביאים (תהילים קי״ט:ס״א) חבלי רשעים וכן ת"י מסתיעין עלה לשון סיעה:
פסוק י:וחבל נמרץ. ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים:
פסוק י:נמרץ. דבר מפורש באר היטב כמו (איוב ו׳:כ״ה) מה נמרצו אמרי מה ימריצך (שם טז) קללה נמרצת (מלכים א ב):
פסוק יא:לו איש הולך רוח. לו מוצאים איש הולך רוח איש שקר מתנבא להם שישתכרו ביין ובשכר הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה:
פסוק יב:אסוף אאסוף. עוד ימים באים ואקבץ אתכם:
פסוק יב:כצאן בצרה. כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן:
פסוק יב:בתוך הדברו. ת"י כעדרא בגו דירא מקום שהוא מתנהג שם וכן (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם:
פסוק יב:תהימנה מאדם. תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבה:
פסוק יג:עלה הפורץ. מושיעם הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך: